שמואל א כה:ב מדרש: מדרש שמואל ובראשית רבה

כתוב אחד אומר וימת שמואל (שמואל א' כ"ה א') [וכתוב אחד אומר ושמואל מת (שם כ"ח ג') אמר רבי אסי ושמואל מת מיתה ודאי, וימת שמואל] אין דברים אמורין אלא לעניינו של נבל, [שנאמר] וימת שמואל וגו', וסמיך ליה ואיש במעון ומעשהו בכרמל (שם כ"ה ב') (אלא) אמר הקדוש ברוך הוא הכל סופדין וטופחין על לבו על מיתתו של צדיק, והרשע הזה יושב ועושה מרזחים, אבל דוד מהו אומר, הורג או נהרג, רודף או נרדף, הולך אני ועושה גמילות חסד לצדיק, הדא הוא דכתיב ואני בחסדך בטחתי וגו' (תהלים י"ג ו'), ללמדך שכל הכופר בגמילות חסדים ככופר בעיקר.

ואיש במעון [וגו' ויהי בגזוז את צאנו] (שמואל א' כ"ה ב') אמר רבי אייבו כל מקום שנאמר גזיזה עושר שם. ושם האיש נבל [וגו'] והוא כלבי (שם שם ג'), מהו והוא כלבי (משבטו) [ממשפחתו] של כלב. ואמרתם כה לחי (שם שם ו'), לקיומו. ויבאו נערי דוד וידברו וגו' וינוחו (שם שם ט'), מהו וינוחו נעשים מחנה, תמן תנינן ארבעה דברים פטרו במחנה מביאין עצים מכל מקום ופטורין מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב, רבי יהודה ברבי אלעאי אמר שנים עשר אלף (במחנה) [כמחנה] מדין, רבי חנינא אמר מאה איש (במחנה) [כמחנה] גדעון, ויבא גדעון ומאה איש וגו' (שופטים ז' י"ט), אמר רבי יוסטא בר שונם אילו נאמר במחנה הייתי אומר כדבריך, כשהוא אומר בקצה המחנה (שם שם), לית את שמע מינה כלום, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי מייתי לה מהכא ויבאו עבדי דוד וידברו אל נבל וגו' וינוחו (שמואל א' כ"ה ט'), מהו וינוחו, נעשין מחנה, ורבנן דקיסרין מייתי לה מהכא כי לעת יום ביום יבאו על דוד לעזרו עד למחנה (גדולה) [גדול] כמחנה אלהים (דה"א י"ב כ"ג), וכמה הוא מחנה אלהים עשרה, עשרה נכנסים לבית הכנסת ונעשין מחנה.

וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה - וירבו הימים, שנים עשר חדש. על גוזזי צאנו, בכל מקום שנאמר גזיזה, עושה רושם. וכן מצינו, בנבל, ולבן, ואבשלום. ויוגד לתמר לאמר וגו' רב אמר: שתי תמניות הם: אחת של יהודה ואחת של שמשון. ולמה הוא מזכיר בה עלייה וירידה? אלא עלייה ליהודה, שהוא מעמיד מלכים, וירידה לשמשון שהוא נושא גויה. ר' סימון אמר: תמנתה אחת היא. ולמה הזכיר בה עלייה וירידה? אמר רבי אייבו בן אגרי: כהדא בת מעון, דסלקין לה מן טבריה, ונחתין לה מן כפר שובתי: