וַיֹּ֥אמֶר דָּוִ֖ד לַאֲבִיגַ֑ל בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֧ר שְׁלָחֵ֛ךְ הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לִקְרָאתִֽי׃
אוצר מדרשים
כ״ג נשים ישרות גדולות בצדקות היו בישראל, ואלו הן: שרה, רבקה, רחל, ולאה, יוכבד, מרים, ה׳ בנות צלפחד, דבורה, אשת מנוח, חנה, אביגיל, אשה התקועית היא אשה חכמה, האלמנה של אליהו, השונמית, יהושבע, חולדה, נעמי, ואשה אחת מנשי בני הנביאים (מלכים ב ד׳:א׳), ואסתר המלכה (עי׳ מדרש משלי עה"פ אשת חיל שחושב תחת ה׳ בנות צלפחד: בתיה בת פרעה (שנתגיירה), רחב, בת שבע, מיכל, אשתו של עובדיה). ויש מהן נביאות, ואלו הן: שרה, רבקה, רחל, ולאה, ומרים, דבורה, חנה, אביגיל, וחולדה. ועוד יש נשים חסידות גיורות כשרות מן הגוים, ואלו הן: אסנת, צפורה, שפרה, פועה, בת פרעה, רחב, רות, ויעל. והראיה שלהן: בשרה נאמר ויאמר אלהים אל אברהם וגו' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ברבקה כתיב ויאמר ה׳ לה וגו׳ ועוד ויאמר עשו בלבו וגו׳ ויוגד לרבקה. ברחל ובלאה נאמר וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה וגו' ואח״כ נאמר ותען רחל ולאה וגו' כי כל העושר וגו׳. במרים נאמר ותתצב אחותו מרחוק וגו׳ ואומר ותקח מרים הנביאה. בבנות צלפחד נאמר ותקרבנה בנות צלפחד וכו׳ כן בנות צלפחד דוברות. בדבורה נאמר ודבורה אשה נביאה וגו', ותשר דבורה. באשת מנוח נאמר ויהי איש אחד וגו׳ וירא מלאך ה׳ וגו׳. בחנה נאמר ותדור נדר ותתפלל חנה. באביגיל ויאמר דוד וגו׳ וברוך טעמך (שמואל א כ״ה:ל״ב). באשה חכמה נאמר אבל אשה אלמנה אני וגו׳ (שמואל ב י״ד:ה׳). באשה אלמנה המכלכלת אליהו נאמר קום לך צרפתה (מלכים א י״ז:ט׳). באשה השונמית שהחיה אלישע את בנה נאמר ויהי היום ויעבור אלישע וגו׳ (מלכים ב ד׳:ח׳). ביהושבע אשת יהוידע נאמר ותקח יהושבע בת המלך (דהי״ב כ״ב), ואשה אחת מנשי בני הנביאים (מלכים ב ד׳:א׳), בנעמי נאמר ותקח נעמי את הילד וגו׳ ותהי לו לאומנת (רות ד׳:ט״ז). בחולדה הנביאה בימי יאשיה נאמר ויצו המלך את חלקיהו הכהן וגו׳ וילך חלקיה אל חולדה הנביאה (מלכים ב כ״ב:י״ב). ועוד יש גיורות מן הגוים – בהגר נאמר וימצאה מלאך ה׳ (בראשית ט״ז:ז׳), ונאמר וישמע אלהים את קול הנער (שם כ״א). באסנת אשת יוסף נאמר אשר ילדה לו אסנת (שם מ״ו). במילדות פועה ושפרה נאמר ותיראן המילדות את האלהים (שמות א׳:י״ז).
מדרש תהילים
למנצח על מחלת. זה שאמר הכתוב (משלי יח כב) מצא אשה מצא טוב. אין סוף לאשה טובה. וכשם שאין סוף לאשה טובה כך אין סוף לאשה רעה. שנאמר (קהלת ז כו) ומוצא אני מר ממות וגו'. טובה היתה אביגיל לדוד מכל הקרבנות שבעולם. שאילו עשה אותו מעשה שחשב אילו היה מקריב כל הקרבנות שבעולם לא היה לו כפרה והיא באת אליו ומלטתו. הוי שטובה היתה לו מכל הקרבנות. הוי למנצח על מחלת. שמחלה לו כשם שהקרבנות מוחלין. אמר הקב"ה תבוא הטובה ותהיה לטוב וילך הרע ברעתו. שנאמר (שמואל-א כה לח) ויהי כעשרת הימים ויגוף. מי גרם לו על ידי שהיתה ידו קצרה במצוות. וכן הוא אומר (שם כה) אל ישים אדוני את לבו אל איש הבליעל. מהו בליעל זה עין הרע. וכן הוא אומר (דברים טו ט) פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. אמרה לו אדוני דוד לא היה לך ללמוד משמו (שמואל-א כה כה) נבל שמו ונבלה עמו. א"ר סימון הוא נבל הוא לבן הן הן האותיות. מה לבן היה רמאי כך נבל היה רמאי. הואיל ושניהם רמאין אמר שלמה על שניהם אני מדבר (משלי יב כ) מרמה בלב חורשי און וליועצי שלום שמחה. מי הן אלו שעושים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. אלו ישראל שניתן להם את השלום. שנאמר (תהלים כט יא) ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. אמר לו אביגיל לדוד אדוני דוד אם יבוא הדין הזה לפניך מה אתה עושה. ילך העני ויאמר לבעל הבית עשה עמי צדקה ותן לי פת אחת ואינו נזקק לו והעני נופל עליו והורגו. אם הן באין אצלך לדין מה אתה אומר לו. ואתה מפקפק בדבר ואין אתה יכול להוציאו מפיך. והן אומרים לא עשה כן לנבל שלא נתן לו ואת מפקפק. שכן הוא אומר (שמואל-א כה לא) לא תהיה זאת לך לפוקה. אל תפקפק בפיך ואל תאמר בשביל שאני מלך אין אדם מוכיחני. הוכח אתה לעצמך. וכן הוא אומר (צפניה ב א) התקוששו וקושו. אם תרצה לקשט את אחרים קשט עצמך תחלה ואחר כך קשט אחרים. לא תהיה לך זאת לפוקה. זאת כבר מונחת לך אחת דייך באחת. מהו (שמואל-א כה לא) וזכרת את אמתך. אמרה לו אל תשכחני אהיה כנגד פניך כשיבוא הדין הזה לפניך וכשאתה דן אותו. הוי אומר זכורה אותה לטובה שעשתה לי שלא באתי בדמים שאם הייתי עושה אותו מעשה לא הייתי יכול לכפרו. אמר לה אין זה ממך אל תתייהרי בעצמך הקב"ה שלחך אצלי שנאמר (שם לב) ברוך ה' אלקי ישראל אשר שלחך וגו'. ואף את צריכה להתברך. שנאמר (שם לג) ברוך טעמך וברוכה את. דוד יצא מן העוון ונבל נכנס. לכך אמר נבל בלבו. כשפגע אותה דוד היה אומר נבל עליו אין אלקים וגו'. בשעה שמצאה דוד השחיתו שניהם. כמה דאמר (בראשית ו יב) כי השחית כל בשר. התעיבו (דברים כג יט) תועבת ה' גם שניהם. והכל צפוי לפניך כי אני משכיל דורש את ה'. וכן הוא אומר (שמואל-א יח יד) ויהי דוד בכל דרכיו משכיל. לכך נאמר אמר נבל בלבו וגו'. מהו השחיתו בהשחתה. וכן את מוצא בדור המבול (בראשית ו יב) כי השחית כל בשר. וכן אביגיל אומרת לדוד (שמואל-א כה כה) אל הבליעל הזה אל נבל. מהו בליעל מגלה עריות. וכן הוא אומר (שמואל-א ב יב-כב) ובני עלי בני בליעל. אשר ישכבון. דבר אחר מהו (משלי יב כ) מרמה בלב חורשי רע. שהיה חורש רע שכפר בדוד. שאמר (שמואל-א כה י) מי דוד ומי בן ישי. אף בהקב"ה כפר. שנאמר אין אלקים הכל סג יחדו נאלחו. ולהלן הוא אומר (תהלים יד ג) הכל סר. כל שהוא סר מן הדרך יכול הוא לחזור בתשובה. וכאן אינו אומר אלא הכל סג. נעשו סיגים. יחדו נאלחו נאלחים מבחוץ ונאלחים מבפנים: