וּבָר֥וּךְ טַעְמֵ֖ךְ וּבְרוּכָ֣ה אָ֑תְּ אֲשֶׁ֨ר כְּלִתִ֜נִי הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ מִבּ֣וֹא בְדָמִ֔ים וְהֹשֵׁ֥עַ יָדִ֖י לִֽי׃
סדר עולם רבה
באבינו אברהם נאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וגו' (בראשית כ ז), ובשרה נאמר בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה (שם יא כט), ומנין שכל האבות והאמהות נקראו נביאים, שנאמר ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר וגו', אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו (דברי הימים א ט״ז:כ׳), ובמרים נאמר ותקח מרים הנביאה (שמות טו כ), בדבורה נאמר ודבורה אשה נביאה (שופטים ד ד), ובחנה נאמר ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' (שמואל א ב א), ואביגיל נתנבאה לדוד, וכן דוד אמר לה וברוך טעמך (שם כה לג), ובחלדה הוא אומר אל חלדה הנביאה (מלכים ב כב יד), ובאסתר נאמר ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל וגו' (אסתר ט כט), אלו מ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו להן לישראל ונכתבו בכתובים, ויש נביאים כיוצאי מצרים ולא נכתבו, יכול מפני שהן מועטין, תלמוד לומר וחמשים איש מבני הנביאים הלכו וגו' (מלכים ב ב ז), יכול מפני שהן הדיוטות, תלמוד לומר ויאמרו אליו הידעת כי היום ה' לקח את אדניך מעל ראשך וגו' (שם ב ג), אדונינו אין כתוב כאן, אלא אדניך, מלמד שכולן גדולים כאליהו, ושקולים כאלישע, וכן משה אמר מי יתן והיה לבבם זה להם (דברים ה כו), ואומר ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם (במדבר יא כט), ועבדיה אמר לאליהו הלא הגד לאדני את אשר עשיתי בהרג איזבל את נביאי ה' ואחבא מנביאי ה' מאה איש וגו' (מלכים א יח יג), חוץ מה שהיו ביהודה ובנימן, ואליהו אמר לאלישע שב נא פה כי ה' שלחני עד בית אל וגו', ויצאו בני הנביאים אשר בית אל וגו' (מלכים ב ב), שוב אמר לאלישע שב נא פה כי ה' שלחני יריחו וגו', ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו וגו' (שם), שוב אמר לו שב נא פה כי ה' שלחני הירדנה וגו', וחמשים איש מבני הנביאים הלכו וגו' (שם), שאין לך כל עיר ועיר בארץ ישראל, שלא היו בה נביאים, אלא כל נבואה שהיתה לצורך הדורות נכתבה, לצורך שעה לא נכתבה, ועליהם מפורש בשיר השירים, מה יפו דדיך אחתי כלה מה טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל בשמים, נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וגו' (שיר השירים ד׳:י׳-י״א), באדם הוא אומר ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם וגו' (בראשית ב כא), בנח הוא אומר נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח (שם ו ט), ביפת הוא אומר יפת אלהים ליפת (שם ט כז), בשם הוא אומר ברוך ה' אלהי שם (שם ט כו), על דברתי מלכי צדק (תהלים קי ד), בעבר הוא אומר (ויקרא שמו) [שם האחד] פלג כי בימיו נפלגה הארץ (בראשית י כה), אלו נביאים שעמדו לעולם עד שלא בא אבינו אברהם לעולם, ומשבא אבינו אברהם לעולם, בלעם ואביו, ואיוב מארץ עוץ, ואליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי, ואליהו בן ברכאל הבוזי, אלו נביאים שנתנבאו לאומות עד שלא ניתנה התורה לישראל, אבל משנתנה תורה לישראל פסקה רוח הקדש מן האומות, וכן במשה הוא אומר ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך וגו' (שמות לג טז), מנין שעשה הקב"ה רצונו, שנאמר הנה אנכי כרת ברית וגו' (שם לד י), באותה שעה פסקה רוח הקדש מן האומות:
מדרש תהילים
למנצח על מחלת. זה שאמר הכתוב (משלי יח כב) מצא אשה מצא טוב. אין סוף לאשה טובה. וכשם שאין סוף לאשה טובה כך אין סוף לאשה רעה. שנאמר (קהלת ז כו) ומוצא אני מר ממות וגו'. טובה היתה אביגיל לדוד מכל הקרבנות שבעולם. שאילו עשה אותו מעשה שחשב אילו היה מקריב כל הקרבנות שבעולם לא היה לו כפרה והיא באת אליו ומלטתו. הוי שטובה היתה לו מכל הקרבנות. הוי למנצח על מחלת. שמחלה לו כשם שהקרבנות מוחלין. אמר הקב"ה תבוא הטובה ותהיה לטוב וילך הרע ברעתו. שנאמר (שמואל-א כה לח) ויהי כעשרת הימים ויגוף. מי גרם לו על ידי שהיתה ידו קצרה במצוות. וכן הוא אומר (שם כה) אל ישים אדוני את לבו אל איש הבליעל. מהו בליעל זה עין הרע. וכן הוא אומר (דברים טו ט) פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. אמרה לו אדוני דוד לא היה לך ללמוד משמו (שמואל-א כה כה) נבל שמו ונבלה עמו. א"ר סימון הוא נבל הוא לבן הן הן האותיות. מה לבן היה רמאי כך נבל היה רמאי. הואיל ושניהם רמאין אמר שלמה על שניהם אני מדבר (משלי יב כ) מרמה בלב חורשי און וליועצי שלום שמחה. מי הן אלו שעושים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. אלו ישראל שניתן להם את השלום. שנאמר (תהלים כט יא) ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. אמר לו אביגיל לדוד אדוני דוד אם יבוא הדין הזה לפניך מה אתה עושה. ילך העני ויאמר לבעל הבית עשה עמי צדקה ותן לי פת אחת ואינו נזקק לו והעני נופל עליו והורגו. אם הן באין אצלך לדין מה אתה אומר לו. ואתה מפקפק בדבר ואין אתה יכול להוציאו מפיך. והן אומרים לא עשה כן לנבל שלא נתן לו ואת מפקפק. שכן הוא אומר (שמואל-א כה לא) לא תהיה זאת לך לפוקה. אל תפקפק בפיך ואל תאמר בשביל שאני מלך אין אדם מוכיחני. הוכח אתה לעצמך. וכן הוא אומר (צפניה ב א) התקוששו וקושו. אם תרצה לקשט את אחרים קשט עצמך תחלה ואחר כך קשט אחרים. לא תהיה לך זאת לפוקה. זאת כבר מונחת לך אחת דייך באחת. מהו (שמואל-א כה לא) וזכרת את אמתך. אמרה לו אל תשכחני אהיה כנגד פניך כשיבוא הדין הזה לפניך וכשאתה דן אותו. הוי אומר זכורה אותה לטובה שעשתה לי שלא באתי בדמים שאם הייתי עושה אותו מעשה לא הייתי יכול לכפרו. אמר לה אין זה ממך אל תתייהרי בעצמך הקב"ה שלחך אצלי שנאמר (שם לב) ברוך ה' אלקי ישראל אשר שלחך וגו'. ואף את צריכה להתברך. שנאמר (שם לג) ברוך טעמך וברוכה את. דוד יצא מן העוון ונבל נכנס. לכך אמר נבל בלבו. כשפגע אותה דוד היה אומר נבל עליו אין אלקים וגו'. בשעה שמצאה דוד השחיתו שניהם. כמה דאמר (בראשית ו יב) כי השחית כל בשר. התעיבו (דברים כג יט) תועבת ה' גם שניהם. והכל צפוי לפניך כי אני משכיל דורש את ה'. וכן הוא אומר (שמואל-א יח יד) ויהי דוד בכל דרכיו משכיל. לכך נאמר אמר נבל בלבו וגו'. מהו השחיתו בהשחתה. וכן את מוצא בדור המבול (בראשית ו יב) כי השחית כל בשר. וכן אביגיל אומרת לדוד (שמואל-א כה כה) אל הבליעל הזה אל נבל. מהו בליעל מגלה עריות. וכן הוא אומר (שמואל-א ב יב-כב) ובני עלי בני בליעל. אשר ישכבון. דבר אחר מהו (משלי יב כ) מרמה בלב חורשי רע. שהיה חורש רע שכפר בדוד. שאמר (שמואל-א כה י) מי דוד ומי בן ישי. אף בהקב"ה כפר. שנאמר אין אלקים הכל סג יחדו נאלחו. ולהלן הוא אומר (תהלים יד ג) הכל סר. כל שהוא סר מן הדרך יכול הוא לחזור בתשובה. וכאן אינו אומר אלא הכל סג. נעשו סיגים. יחדו נאלחו נאלחים מבחוץ ונאלחים מבפנים: