וַתָּ֕קָם וַתִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָ֑רְצָה וַתֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה אֲמָֽתְךָ֙ לְשִׁפְחָ֔ה לִרְחֹ֕ץ רַגְלֵ֖י עַבְדֵ֥י אֲדֹנִֽי׃
מדרש אגדה
עבד. זה דוד, שנאמר אנא ה' כי אני עבדך (תהלים קיו ו), ושפחה. זו אביגיל, שנאמר הנה אמתך לשפחה (ש"א כה מא):
בראשית רבה
דבר אחר: ויהי לי שור וחמור שור, זה יוסף, שנאמר (דברים לג): בכור שורו הדר לו. חמור, זה יששכר, דכתיב (בראשית מט): יששכר חמור גרם. ובן בנו של יוסף, עומד לכלות את עמלק, שנאמר (שמות יז): ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. ובניו של יששכר יודעין מה הקב"ה עושה בעולמו, שנאמר (ד"ה א יב): ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים. וצאן, אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל לד): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ועבד, זה דוד, שנאמר (תהלים קטז): אני עבדך בן אמתך. ושפחה, זו אביגיל, שנאמר (שמואל א כה): הנה אמתך לשפחה. באותה שעה הלכו אותן השלוחים אצל עשו, וראו עמו גבורים מזויינין, ובאו ואמרו ליעקב: שנאמר: וישובו המלאכים אל יעקב לאמר: באנו אל אחיך, אל עשו. מהו וארבע מאות איש עמו? אמר רבי שמואל בר נחמני: ארבע מאות מלכים קושרי כתרים. ויש אומרים: ארבע מאות מיני אפרכין היו עמו. ור' ינאי אמר: ארבע מאות ראשי גייסות היו עמו. וכיון שאמרו לו ליעקב כל אותה גדולה, היה מתיירא, והיה מחלק את נשיו ואת בניו לשתי מחנות, שנאמר: ויחץ את העם אשר אתו:
מדרש ילמדנו מתוך ילקוט תלמוד תורה
(לבר' ל"ב, ו' - ז').
ד"א ויהי לי שור. שור, זה יוסף, שנ' בכור שורו הדר לו (דב' לג, י"ז), חמור, זה יששכר, שנ' יששכר חמור גרם (בר' מ"ט, י"ד). ולמה הזכיר אלו, שבן בנו של יוסף עמד לכלות את עמלק, שנ' ויחלש יהושע את עמלק וגו' (שמ' י"ז, י"ג), ובניו של יששכר היו יודעים מה הב"ה עושה, שנ' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו' (דה"א י"ב, ל"ג). צאן, אלו ישראל, ועבד, זה דוד, שנ' אנה י"י כי אני עבדך (תה' קט"ז, ט"ז), שפחה, זו אביגיל, שנ' הנה אמתך לשפחה (ש"א כ"ה, מ"א). באותה שעה הלכו כולם השלוחים וראו את עשו שיש עמו גבורים מזויינים, הלכו ואמרו ליעקב, וכו' לקמן. ילמדנו.
ד"א ויהי לי שור. שור, זה יוסף, שנ' בכור שורו הדר לו (דב' לג, י"ז), חמור, זה יששכר, שנ' יששכר חמור גרם (בר' מ"ט, י"ד). ולמה הזכיר אלו, שבן בנו של יוסף עמד לכלות את עמלק, שנ' ויחלש יהושע את עמלק וגו' (שמ' י"ז, י"ג), ובניו של יששכר היו יודעים מה הב"ה עושה, שנ' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו' (דה"א י"ב, ל"ג). צאן, אלו ישראל, ועבד, זה דוד, שנ' אנה י"י כי אני עבדך (תה' קט"ז, ט"ז), שפחה, זו אביגיל, שנ' הנה אמתך לשפחה (ש"א כ"ה, מ"א). באותה שעה הלכו כולם השלוחים וראו את עשו שיש עמו גבורים מזויינים, הלכו ואמרו ליעקב, וכו' לקמן. ילמדנו.