וּפְלִשְׁתִּ֖ים נִלְחָמִ֣ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֜סוּ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִפְּנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וַיִּפְּל֥וּ חֲלָלִ֖ים בְּהַ֥ר הַגִּלְבֹּֽעַ׃
עין יעקב
משנה. (דברים כ׳:ח׳) "וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם" וְגוֹ'. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב", כְּמַשְׁמָעוֹ! שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, וְלִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב", זֶהוּ הַמִּתְיָרֵא מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, לְפִיכָךְ תָּלְתָה לוֹ הַתּוֹרָה אֶת כָּל אֵלּוּ, שֶׁיַּחֲזֹר בִּגְלָלָן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, הֲרֵי הוּא "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב". (שם) "וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשּׁוֹטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם, וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם" וּבַעֲקֵבוֹ שֶׁל עַם, מַעֲמִידִין זְקִיפִין לִפְנֵיהֶם וַאֲחֵרִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם וְכַשִּׁילִין שֶׁל בַּרְזֶל בִּידֵיהֶן, וְכָל הַמְבַקֵּשׁ לַחֲזֹר הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְקַפֵּחַ אֶת שׁוֹקָיו, שֶׁתְּחִלַּת נִיסָה נְפִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א ד׳:י״ז) "נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְגַם מַגֵּפָה גְּדוֹלָה הָיְתָה בָעָם". וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (שם לא) "וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים" וְגוֹ'. בַּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִלְחֲמוֹת הָרְשׁוּת, אֲבָל בְּמִלְחֲמוֹת מִצְוָה, הַכֹּל יוֹצְאִים, אֲפִלּוּ חָתָן מֵחַדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: בַּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִלְחֲמוֹת מִצְוָה, אֲבָל בְּמִלְחֲמוֹת חוֹבָה, הַכֹּל יוֹצְאִים, וַאֲפִלּוּ חָתָן מֵחַדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ.
מדרש תנאים
והיה ככלות השטרים לדבר אל העם ופק' שרי צב' בר' העם בעקיבו של העם אתה אומר בראש העם בעקב או בראש העם כשמועו וכשהוא אומ' כי ה' אלהיך הה' עמך הרי ארון אמור בראש הא מה אני מקיים בראש העם בעקב מיכן אמ' גמר לומר לפניהם כל עסקי הפרשה היה ממנה עליהם שרי צבאות אחד מעשרה גבורים לפניהם ואחריהם בכיפיס וכשילים של ברזל בידיהם וכל המבקש לחזור הרשות בידם לקפח את שוקיו שתחלת נפילה ניסה שנ' (ש״א ד יז) נס ישראל מפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם ולהלן הוא אומר (שם לא א) וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבוע:
בראשית רבה
ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו - אמר רבי סימון: בכל מקום, שנאמר: "ויהי" "אחרי", חזר העולם לאחוריו. ויהי אחרי מות אברהם, מיד וכל הבארות וגו' ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם. (יהושע א) ויהי אחרי מות משה עבד ה', מיד פסק הבאר וענני כבוד והמן. (שופטים א) ויהי אחרי מות יהושע, מיד נתגרו בהן יתידות הארץ. (שמואל ב ג) ויהי אחרי מות שאול, ופלשתים נלחמים בישראל. מתיבין חברייא לר' סימון: והכתיב (ד"ה ב כד): ואחרי מות יהוידע הכהן באו שרי יהודה וישתחוו למלך?! אמר רבי תנחומא: לא אתא ר' סימון למימר, אלא ויהי אחרי. אמר רבי יודן: אילולי שהעמיד הקדוש ברוך הוא אחרים תחתיהם, כבר חזר העולם לאחוריו, דכתיב: ויהי אחרי מות אברהם, וכתיב: וישב יצחק ויחפור. ויהי אחרי מות משה עבד ה' , ויאמר ה' אל יהושע בן נון משרת משה לאמר. וכתיב (שופטים א) ויהי אחרי מות יהושע, ויאמר ה' יהודה יעלה. כתיב (שמואל ב א) ויהי אחרי מות שאול, ודוד שב מהכות את העמלקי וישב דוד בצקלג ימים וגו'. וכתיב למעלה מן הענין, קודם מיתת שמואל (שם א טז): ודוד בן איש אפרתי: