שמואל ב א:כד מדרש: עין יעקב, מדרש תנחומא, מדרש שמואל ושמות רבה

[מַתְנִיתִין. קוֹנָם שֶׁאֲנִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית כְּעוּרָה, וַהֲרֵי הִיא נָאָה. שְׁחוֹרָה, וַהֲרֵי הִיא לְבָנָה. קְצָרָה, וַהֲרֵי הִיא אֲרֻכָּה, מֻתָּר בָּהּ! לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּעוּרָה וְנַעֲשֵׂית נָאָה, שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂית לְבָנָה, קְצָרָה וְנַעֲשֵׂית אֲרֻכָּה, אֶלָּא שֶׁהַנֶּדֶר טָעוּת. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר מִבַּת אֲחוֹתוֹ הֲנָיָה, וְהִכְנִיסוּהָ לְבֵית רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְיִפּוּהָ. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּנִי, מִזּוֹ נָדַרְתָּ? אָמַר לֵיהּ: לָאו, וְהִתִּירָהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן, אֶלָּא שֶׁהָעֲנִיּוּת מְנַוַּלְתָּן. וּכְשֶׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאוֹת קִינָה וְאוֹמְרוֹת: "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּכֶינָה". וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשָׁאוּל: (שמואל ב א׳:כ״ד) "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה".

וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ, שֶׁבְּנוֹתָיו רְאוּיוֹת לַמַּלְכוּת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים (ש״‎ב א, כד).

בנות ישראל (על) [אל] שאול בכינה המלבישכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן (שמואל ב' א' כ"ד), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר בנות ישראל ודאי על שאול בכינה, שבשעה שהיו בעליהן יוצאין למלחמה היה זנן ומפרנסן ומלבישן שני עם עדנים, מכאן אין תכשיטין נאים אלא לגוף מעודן, רבי נחמיה אומר בנות ישראל הנאות שבישראל, אלו סנהדריות של ישראל, (על) [אל] שאול בכינה, שבשעה שהיה שומע טעם הלכה יוצאה מפי תלמידי חכמים, היה עומד ונושקו על פיו.