שמואל ב ב:כא מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ועין יעקב

(ע״ב) רב עמרם חסידא כי הוו מצערי ליה בי ריש גלותא הוו מגנו ליה אתגלא למחר אמרו ליה מאי ניחא ליה למר דלייתו ליה אמר הני כל דאמינא להו מיפך אפכי אמר להו בישרא סומקא אגומרי וחמרא מרקא אייתו ליה אינהו בישרא שמינא אגומרי וחמרא חייא שמעה ילתא ומעיילא ליה לבי מסותא ומוקמא ליה במיא דבי מסותא עד דמהפכי מיא דבי מסותא והוו דמא וקאי בישריה פשיטי פשיטי רב יוסף איעסק בריחיא רב ששת איעסק בכשורי אמר גדולה מלאכה שמחממת את בעליה. א״ל ריש גלותא לרב ששת מ״ט לא סעיד מר גבן א״ל דלא מעלו עבדי דחשידי אאבר מן החי אמר ליה מי יימר א״ל השתא מחוינא לך א״ל לשמעיה זיל גנוב אייתי לי חדא כרעא מחיותא אייתי ליה אמר להו אהדמו לי הדמי דחיותא אייתו תלת כרעי אותיבו קמיה א״ל הא בעלת ג׳ רגלים הואי פסיק אייתו חדא מעלמא אותיבו קמיה א״ל לשמעיה איתביה נמי להך דידך אותבה אמר להו האי בת חמש רגלים הואי א״ל אי הכי ליעבדו קמיה דמר וליכול א״ל לחיי קריבו תכא קמיה ואייתו קמיה בישרא ואותיבו וקמיה וריסתנא דחנקא חמתא גששיה ושקלה כרכה בסודריה לבתר דאכיל אמרי ליה (דף סח) איגניב לן כסא דכספא בהדי דקא מעייני ואתי אשכחוה דכרוכה בסודריה אמרי ליה חזי מר דלא מיכל קא בעי אלא לצעורן אמר להו אנא מיכל אכלי וטעמי ביה טעמא דחיורא אמרי ליה חיורא לא עביד לן האידנא אמר להו בדקו בדוכתיה דאמר רב חסדא אוכמא בחיורא וחיורא באוכמתא לקותא היא בדוק אשכחוה כי קא נפיק כרו ליה בירא ושדו ליה ציפתא עילויה ואמרי ליה ליתי מר לינח נחר ליה רב חסדא מאחוריה אמר ליה לינוקא פסוק לי פסוקיך אמר ליה (ש״ב ב כא) נטה לך על ימינך או על שמאלך א״ל לשמעיה מאי קא חזית א״ל ציפתא דשדיא א״ל הדר מינה לבתר דנפק א״ל רב חסדא מנא הוה ידע מר א״ל חדא דנהר לי מר ועוד דפסק לי ינוקא פסוקא ועוד דחשידי עבדי דלא מעלו:

גיטין פרק ז - מג רַב עַמְרָם חֲסִידָא, כִּי הֲוָה מְצַעֲרִין לֵיהּ בֵּי רֵישׁ גָּלוּתָא, הֲווּ מַגְנוּ לֵיהּ אַתַּלְגָא, לְמָחָר אָמְרוּ לֵיהּ: מַאי נִיחָא לֵיהּ לְמַר דְּלֵיתוּ לֵיהּ? אָמַר: כָּל דַּאֲמִינָא לְהוּ, מֵיפַּךְ הָפְכוּ, אָמַר לְהוּ: בִּישְׂרָא סוּמְקָא אַגוּמְרֵי, וְחַמְרָא מַרְקָא. אַיְתֵּי לֵיהּ אִינְהוּ בִּישְׂרָא שְׁמֵינָא אַגּוּמְרֵי וְחַמְרָא חַיָּיא, שָׁמְעָא יַלְתָּא, וּמְעַיְלָא לֵיהּ לְבֵי מַסוּתָא, וּמוּקְמָא לֵיהּ בְּמַיָּא דְּבֵי מַסוּתָא, עַד דְּמִתְהַפְּכֵי מַיָּא דְּבֵי מַסוּתָא וַהֲווּ דְּמָא, וְקָאִי בִּישְׂרֵיהּ פְּשִׁיטֵי [פְּשִׁיטֵי]. רַב יוֹסֵף אִיעֲסַק בְּרֵחַיִם. רַב שֵׁשֶׁת מִיתְעַסֵּק בִּכְשׁוּרֵי. אָמַר: גְּדוֹלָה מְלָאכָה, שֶׁמְּחַמֶּמֶת אֶת בְּעָלֶיהָ. אָמַר לֵיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא לְרַב שֵׁשֶׁת: מַאי טַעְמָא לָא סָעִיד מַר גַּבָּן? אָמַר לֵיהּ: דְּלָא מַעֲלוּ עַבְדֵי, דַּחֲשִׁידֵי אַאֵיבָר מִן הַחַי. אָמַר לֵיהּ: מִי יֵימַר? אָמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא מַחֲוִינָא לָךְ. אָמַר לֵיהּ לְשַׁמְעֵיהּ: זִיל גְּנוֹב, אַיְתִּי לִי חֲדָא כַּרְעָא מֵחַיּוּתָא, אַיְתִּי לֵיהּ. אָמַר לְהוּ: אַהַדְמוּ לִי הַדְמִי דְּחַיּוּתָא, אַיְתּוּ תְּלַת כַּרְעֵי, אוֹתִיבוּ קַמֵּיהּ. אָמַר לְהוּ: הָא, בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם הֲוָאִי? פָּסוּק, אַיְתּוּ חֲדָא מֵעָלְמָא, אוֹתִיבוּ קַמֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ לְשַׁמְעֵיהּ: אוֹתִיבִי נַמִּי לְהַךְ דִּידָךְ, אוֹתִיבָהּ, אָמַר לְהוּ: הַאי, בַּת חָמֵשׁ רַגְלַיִם הֲוָאי? אָמַר לֵיהּ: אִי הָכִי לִיעַבְדוּ קַמֵּיהּ דְּמַר וְלֵיכוֹל. אָמַר לֵיהּ: לְחַיֵּי. קְרִיבוּ תַּכָּא קָמַיְהוּ, אַיְתּוּ קַמֵּיהּ בִּישְׂרָא, אוֹתִיבוּ קַמֵּיהּ (דיסתנא) [רִיסְתְּנָא] דְּחַנְקָא חֲמָתָא. גַּשְׁשֵׁיהּ וְשַׁקְלָהּ, כָּרְכָה בְּסוּדְרֵיהּ. לְבָתַר דְּאָכִיל. אַמְרֵי לֵיהּ: אִיגְנִיב לָן כַּסָּא דְּכַסְפָּא. בַּהֲדֵי דְּקָא מְעַיְנֵי וְאַתּוּ, אַשְׁכְּחוּהָ דִּכְרוּכָה בְּסוּדְרֵיהּ. (אמר) [אַמְרֵי] לֵיהּ: חָזִי מַר דְּלָא מֵיכַל קָא בָּעִי, אֶלָּא לִצְעוּרָן. אָמַר לְהוּ: אֲנָא מֵיכַל אַכְלִי, וְטַעֲמִי בֵּיהּ טַעְמָא דְּחִיוְרָא. אַמְרֵי לֵיהּ: חִיוְרָא, לָא עָבִיד לָן הָאִידְנָא. אָמַר לְהוּ: בִּדְקוּ בְּדוּכְתֵּיהּ, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: אוּכְמָא בְּחִיוְרָא, וְחִיוְרָא בְּאוּכְמְתָא, לָקוּתָא הִיא, בָּדוּק, אַשְׁכַּחְהוּ. כִּי קָא נָפִיק, כָּרוּ לֵיהּ בִּירָא, וְשָׁדוּ לֵיהּ צִיפִיתָא עִילוּיֵהּ. וְאַמְרֵי לֵיהּ: לֵיתִי מַר לִינַח. נָחַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא מֵאֲחוֹרֵיהּ, אָמַר לֵיהּ לִינוּקָא: פְּסוֹק לִי פְּסוּקִיךְ! אָמַר לֵיה: (שמואל ב ב׳:כ״א) "נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ". אָמַר לֵיהּ לְשַׁמְעֵיהּ: מַאי קָא חָזִית? אָמַר לֵיהּ: צִיפִיתָא דְּשַׁדְיָא. אָמַר לֵיהּ: הָדַר מִינָהּ! לְבָתַר דְּנָפַק, אָמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: מְנָא הֲוָה יָדַע מַר? אָמַר לֵיהּ: חֲדָא, דְּנָחַר לִי מַר. וְעוֹד, דְּפָסִיק לִי יְנוּקָא פְּסוּקָא, וְעוֹד, דַּחֲשִׁידִי עַבְדֵי דְּלָא מַעֲלוּ.