וְהַשִּׁשִּׁ֣י יִתְרְעָ֔ם לְעֶגְלָ֖ה אֵ֣שֶׁת דָּוִ֑ד אֵ֛לֶּה יֻלְּד֥וּ לְדָוִ֖ד בְּחֶבְרֽוֹן׃ (פ)
מדרש תהילים
מעשה בבנו של רבי עקיבא שנשא אשה. מה עשה כיון שנכנסה אצלו היה עומד כל הלילה וקורא בתורה. אמר לה סב בוצינא ואנהרין לי. והות סבת ליה כל ליליא והות קיימא ומנהרא. והיא הוות פתחא ספרא וגליא מריש לסיפיה ומנהרא קמיה עד דמטי צפרא. בצפרא קריב ליה רבי עקיבא לגביה אמר ליה מצא או מוצא. אמר ליה מצא. הוי (שם) מצא אשה מצא טוב. דבר אחר מצא אשה מצא טוב. זו מיכל בת שאול שהיתה אוהבת לדוד יותר מלאביה. אימתי בשעה ששלח שאול לשמור את הבית. הדא הוא דכתיב למנצח אל תשחת. והיאך ברח דוד. רבי איבו ורבנן. רבי איבו אומר שני שערים היה לו לדוד בביתו אחד היה נעול ומשמרין משער זה ויצא משער אחר וברח. ורבנן אמרי שער אחד היה לו והיו עומדין על השער והיו משמרין שלא יברח. מה עשתה מיכל שלשלה אותו בעד החלון וברח. כיון שעלו שלוחיו של שאול מה עשתה נטלה את התרפים ונתנה על המטה ונטלה כביר העזים ונתנה אותו תחת ראשו. שנאמר (שמואל-א יט יג) ומיכל בת שאול לקחה את התרפים. מיד בקשו את דוד. אמרה להם שהוא חולה ומוטל במטה. הלכו ואמרו לו לשאול. אמר להם הביאוהו במטה לכאן. הלכו והביאו את המטה אצלו ומצא בה את התרפים. התחיל כועס עליה כך רמיתני והברחת את שונאי. אמרה לו אתה נתתני ומסרתני לליסטים שלך ועמד עלי עם החרב להרגני ואמר לי אם אינך מברחת אותי אני מתיז את ראשך בסייף. ומיד נצטנן דמי ונתפחדתי והברחתיו. ומרוב המורא נתחלחלתי. כענין שנאמר (אסתר ד ד) ותתחלחל המלכה מאד. מלמד שפירסה נדה. ללמדך שהחרדה מביא את הדמים. הדא היא דכתיב (שמואל-א יט יז) הוא אמר אלי שלחני למה אמיתך. ולמה נקרא שמה עגלה שנאמר (שמואל-ב ג ה) והששי יתרעם לעגלה אשת דוד. זו מיכל. מה העגלה הזאת אינה מקבלת עול על צוארה כך מיכל לא קבלה עול מאביה אלא קינטרה אותו: