וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־עֲבָדָ֑יו הֲל֣וֹא תֵדְע֔וּ כִּי־שַׂ֣ר וְגָד֗וֹל נָפַ֛ל הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
פרקי דרבי אליעזר
וְהָיָה מְבַקֵּשׁ תְּשׁוּבָה וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, אָנֹכִי הוּא שֶׁחָטָאתִי, הַעֲבֶר נָא אֶת חַטָּאתִי. וְנִרְצָה תְשׁוּבָתוֹ וְאָמַר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם ״רַב לָךְ, עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ״. וּמַה הוּא ״רַב״? אָמַר לוֹ: ״רַב נָפַל מִיִּשְׂרָאֵל״. מַה עָשָׂה הַמַּלְאָךְ? לָקַח אֶת חַרְבּוֹ וְקִנְּחָהּ בְּטַלִּיתוֹ שֶׁל דָּוִד. וְרָאָה דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ שֶׁל מַלְאָךְ וְהָיָה מַרְתִּית, רוֹצֶה לוֹמַר בְּכָל אֵבָרָיו, עַד מוֹתוֹ, ״וְלֹא יָכוֹל דָּוִד לָלֶכֶת לְפָנָיו״.