שמואל ב ח:יח מדרש: מדרש שכל טוב, עין יעקב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ובמדבר רבה

כהנים. יכול מבטלנים, כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו (ש"ב ח יח), ת"ל וגוי קדוש, מיכן אמרו ראויין היו ישראל לאכול בקדשים עד שלא עשו מעשה העגל, ומשעשו מעשה העגל ניטלו וניתנו לכהנים, שנאמר קדושים יהיו לאלהיהם (ויקרא כא ו), ועכשיו מה אני מקיים וגוי קדוש, כדכתיב קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם (ויקרא יט ב), פרושים מאומות העולם ומשיקוציהם:

מב תַּנְיָא: (דברים ל׳:כ׳) "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ". שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם: אֶקְרָא, שֶׁיִּקְרְאוּנִי חָכָם, אֶשְׁנֶה, שֶׁיִּקְרְאוּנִי רַבִּי, אֶשְׁנֶה, שֶׁאֶהְיֶה זָקֵן וְאֵשֵׁב בִּישִׁיבָה. אֶלָּא, לְמֹד מֵאַהֲבָה, וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ז׳:ג׳) "קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ". (וְאוֹמֵר: (שם ו) "קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד, עָנְדֵם עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ") וְאוֹמֵר: (שם ג) "דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם" וְגוֹ'. וְאוֹמֵר: (שם) "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר". רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן צָדוֹק אוֹמֵר: עֲשֵׂה דְּבָרִים (לפועלם) [לְשֵׁם פָּעֳלָם], וְדַבֵּר בָּהֶם לִשְׁמָם, אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְאַל תַּעֲשֵׂם קַרְדֹּם לִהְיוֹת עוֹדֵר בּוֹ, וְקַל־וָחֹמֶר! וּמַה בֵּלְאשַׁצַּר, שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ אֶלָּא בִּכְלֵי קֹדֶשׁ שֶׁנַּעֲשׂוּ [כְּלֵי] חֹל, נֶעֱקַר מִן הָעוֹלָם, הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אָמַר רָבָא: שָׁרִי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְאוֹדוּעֵי נַפְשֵׁיהּ בְּאַתְרָא דְּלָא יָדְעִין לֵיהּ, דִּכְתִיב: (מלכים א י״ח:י״ב) "וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת ה' מִנְּעֻרָי". אֶלָּא קַשְׁיָא דְּרַבִּי טַרְפוֹן? מִשּׁוּם דְּעָשִׁיר גָּדוֹל הֲוָה, וַהֲוָה לֵיהּ לְפִיּוּסֵיהּ בְּדָמִים. רָבָא רָמִי, כְּתִיב: "וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת ה' מִנְּעֻרָי", וּכְתִיב: (משלי כ״ז:ב׳) "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ". הָא, בְּאַתְרָא דְּיָדְעִין לֵיהּ, הָא, בְּאַתְרָא דְּלָא יָדְעִין לֵיהּ. וְאָמַר רָבָא: שָׁרִי לֵיהּ לְצוּרְבָא מֵרַבָּנָן לְמֵימַר, צוּרְבָא מֵרַבָּנָן אֲנָא, שָׁרוּ לִי תִּגְרָאִי בְּרֵישָׁא! דִּכְתִיב: (שמואל ב ח׳:י״ח) "וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ", וְכִי כֹּהֲנִים הֲווּ? אֶלָּא מַה כֹּהֵן נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ, אַף תַּלְמִיד חָכָם נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ. וְכֹהֵן, מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (ויקרא כ״א:ח׳) "וְקִדַּשְׁתּוֹ, כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב" וְגוֹ'. וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: "וְקִדַּשְׁתּוֹ", לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה; לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן, וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן, וְלִטֹּל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן. וְאָמַר רָבָא: שָׁרִי לֵיהּ לְצוּרְבָא מֵרַבָּנָן לְמֵימַר, לָא יָהִיבְנָא אַכַּרְגָא, דִּכְתִיב: (עזרא ד׳:י״ג) "מִנְדָּה, בְלוֹ, וַהֲלָךְ" וְגוֹ'. וְאָמַר רַב יְהוּדָה: 'מִנְדָּה', זוֹ מְנַת הַמֶּלֶךְ. 'בְּלוֹ', זֶה כֶּסֶף גּוּלְגַּלְתָּא. 'וַהֲלָךְ', זֶה אַרְנוֹנָא. וְאָמַר רָבָא: שָׁרִי לֵיהּ לְצוּרְבָא מֵרַבָּנָן לְמֵימַר, עַבְדָּא דְּנוּרָא אֲנָא, לָא יָהִיבְנָא אַכַּרְגָא, מַאי טַעְמָא? לִבְרוּחֵי אַרְיָא מִינֵיהּ קָאָמַר. רַב אַשִׁי הֲוֵי לֵיהּ הַהוּא אִבָּא, זַבְּנֵיהּ לְבֵי נוּרָא, אָמַר לֵיהּ רַבִינָא לְרַב אַשִׁי: הָא אִיכָּא: (ויקרא י״ט:י״ד) "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל"? אָמַר לֵיהּ: רֹב עֵצִים לְהַסָּקָה נִתְּנוּ.

רבא רמי כתיב ועבדך ירא את ה׳ מנעוריו וכתיב (משלי כז ב) יהללוך זר ולא פיך הא באתרא דידעין ליה הא באתרא דלא ידעין ליה ואמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תגראי ברישא דכתיב ובני דוד כהנים היו וכי כהנים היו אלא מה כהן נוטל חלק בראש אף ת״ח נוטל חלק בראש וכהן מנ״ל דכתיב (ויקרא כא ח) וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב וגו׳. ותנא דבי ר״י וקדשתו וגו׳ לכל דבר שבקדושה (ע״ב) לפתוח ראשון ולברך ראשון ולטול מנה יפה ראשון. ואמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר לא יהיבנא אכרגא דכתיב (עזרא ד יג) מנדה בלו והלך וגו׳. ואמר רב יהודה מנדה זו מנת המלך בלו זה כסף גולגלתא והלך זה ארנונא: