וְכָל־עֲבָדָיו֙ עֹבְרִ֣ים עַל־יָד֔וֹ וְכָל־הַכְּרֵתִ֖י וְכָל־הַפְּלֵתִ֑י וְכָֽל־הַגִּתִּ֞ים שֵׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ אֲשֶׁר־בָּ֤אוּ בְרַגְלוֹ֙ מִגַּ֔ת עֹבְרִ֖ים עַל־פְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
אוצר מדרשים
יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב״ה שהוא חי וקיים לעלם ולעלמי עלמיא, וכן הוא אומר ואולם חי אני (במדבר י״ד:כ״א) ואומר וה' אלהים אמת (ירמיהו י׳:י׳), רואה נולדות ויודע מה שעתיד להיות דכתיב מגיד מראשית אחרית (ישעיהו מ״ו:י׳) ואין מי למחות בידו דכתיב ולא איתי די ימחא בידיה (דניאל ד׳:ל״ב). וכן הוא אומר באשר דבר מלך שלטון (קהלת ח׳:ד׳) אלוה לא הקדימו אנוש... מתעלם ומסתתר מעין כל חי דכתיב אכן אתה אל מסתתר (ישעיהו מ״ה:ט״ו) וכתיב יושב בסתר עליון, והכל גלוי לפניו דכתיב והוא גלא עמיקתא (דניאל ב׳:כ״ב), מתעלם מתנשא מתהדר משתבח מתהלל וברוב עלילותיו מעלל דכתיב גדול העצה ורב העליליה (ירמיהו ל״ב:י״ט), וכתיב עמו עז ותושיה (איוב י״ב:ט״ז), גבור בכח, עמו זרוע וגבורה דכתיב לך זרוע עם גבורה, ואומר מכין הרים בכחו נאזר בגבורה, הנערץ בסוד קדושים הנכבד בשפלים והנשא ברמים, הנגבה במרומים הנאור בסביביו... הנהדר במלכותו, וממשלתו לעד, נצחו בכל דור, תקפו לנצח, זכרו לדור ודור עדי עד, הדרו בקודש אומצו מי יסחה (ישיח), עריצתו מי יתנה גדלו מי יספר, עלילותיו מי יבין, כחו מי יגיד גבורתו מי ימלל, מחשבתו מי יחקור, עשתנותיו מי יניא (יפר), ומי יבוא בסודו ומי יעמוד על רוב נסיו ונפלאותיו ורוב בריותיו שברא בעולמו, בים דרכו וים לא ראהו, במים שבילו ועקבותיו לא נודעו, באש יבא ופניו לא יראה, כי מעולם לא שלטה בו עין להודיע לכל שהוא אלוה ואין מבלעדיו, וכשהצדיקים עושים רצונו הם מוסיפין כח וגבורה, כמה דאת אמר ועתה יגדל נא כח ה׳ (במדבר י״ד:י״ז) מה יגדל ישר כחו. וכן הוא אומר אמרו לאלהים מה נורא מעשיך (תהילים ס״ו:ג׳), אמרו לפניו טאבא מה טבא אינון עובדין דידך מה דחילון אינון... דידך, מאן יכיל לשיזבי גרמיה מן יומא דדינא רבה, דכתיב מי יאמר זכיתי לבי וגו' (משלי כ׳:ט׳) ואומר אנה אלך מרוחך וגו׳ אם אסק שמים וגו' ואומר אשר בידו נפש כל חי (איוב י״ב:י׳) ולא ברא הקב״ה עולמו אלא בשביל ישראל שיהיו יראים ממנו שנאמר למען תירא את ה', ואומר והאלהים עשה שיראו מלפניו (קהלת ג׳:י״ד), וכשהצדיקים עושים רצונו וכו׳ ואם לאו כביכול צור ילדך תשי, ואומר הגעתם ה׳ בדבריכם (מלאכי ב׳:י״ז), ואומר ולא אותי קראת יעקב (ישעיהו מ״ג:כ״ב), כשישראל עושין רצונו של מקום הם עושים שמאל ימין שנאמר ימינך ה' נאדרי בכח, וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום הם עושים ימין שמאל שנאמר השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב׳:ג׳). כשישראל עושים רצונו של מקום אין חימה לפניו שנאמר חימה אין לי (ישעיהו כ״ז:ד׳) וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום כביכול חימה לפניו שנאמר וחרה אף ה׳. כשישראל עושים רצונו של מקום אין שינה לפניו שנאמר הנה לא ינום ולא יישן, וכשאין ישראל עושים רש״מ כביכול ויקץ כישן ה׳ (תהלים ע״ח:ס״ה). כשישראל עושים רש״מ הוא נלחם להם שנאמר ה׳ ילחם לכם, וכשאין עושים רש״מ הוא נלחם בם שנאמר ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם (ישעיהו ס״ג:י׳). כשישראל עושים רש"מ רואה הקב״ה איזה צדיק יש באומות העולם ומביאו לדבקו בישראל, שכן את מוצא ביתרו שנתגייר על ידי משה, רחב על ידי יהושע, וכתיב בדוד הגתים שש מאות איש (שמואל ב ט״ו:י״ח), וכן אתה מוצא בשלמה שהרבה גרים נתגיירו על ידו שנאמר ויספר שלמה את כל האנשים הגרים וגו׳ (דהי״ב ב׳:ט״ז), וכן אתה מוצא בימי מרדכי ואסתר שהרבה נתגיירו שנאמר ורבים מעמי הארץ מתיהדים, וכשאין ישראל עושים רש״מ רואה איזה צדיק בישראל ונוטלו שנאמר כי מפני הרעה נאסף הצדיק (ישעיהו נ״ז:א׳). כשישראל עושים רש״מ רואה בצרתם שנאמר בכל צרתם לו צר (שם ס״ג ט'), ואין הקב״ה מדקדק עם כל אומה ולשון אלא עם ישראל בלבד, שנאמר רק אתכם ידעתי מכל וגו׳ (עמוס ג׳ ב'), ואפילו חס ושלום מבקשין ישראל לפרוק עולו מהם אין הקב״ה מניחן אלא מקבלים מלכותו עליהם בעל כרחם שנאמר והעולה על רוחכם וגו' (יחזקאל כ׳:ל״ב) ואומר חי אני נאום ה׳ אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה וגו׳ (יחזקאל כ׳:ל״ג), ואין הקב״ה מניח את ישראל לעולם אלא מרחם עליהם כאב, שנאמר כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא וגו׳ (ירמיהו ל״א:ט׳) ואומר כרחם אב על בנים, המקום ירחם עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן.
מדרש תהילים
מזמור לדוד. אימתי אמר דוד המזמור הזה כשהיה עולה במעלה הזיתים ובוכה. אם בוכה למה מזמר ואם מזמר למה בוכה. א"ר אבא בר כהנא משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו וטרדו ושלח המלך לפידגוג שלו הלך הפידגוג אחריו ומצאו בוכה ומזמר. אמר לו הפידגוג אם אתה בוכה למה את מזמר אמר לו בוכה אני שהקנטתי את אבא ומזמר אני על שאין דיני להריגה ולא די לי שלא יהרגני אלא שטרדני אצל דוכסין ואפרכין. א"ר יודן אמר דוד יעקב אבינו ברח שנאמר (הושע יב יג) ויברח יעקב שדה ארם. משה ברח שנאמר (שמות ב טו) ויברח משה מפני פרעה. ואני בורח כמותם. התחיל אומר (תהלים קיט נב) זכרתי משפטיך מעולם ה'. זכרתי מדת הדין שבה נהגת את הראשונים ונתנחמתי. ואימתי אמר דוד הפסוק הזה. בשעה שאמר דוד (שמואל-ב טו יד) ויאמר דוד לכל עבדיו אשר אתו בירושלים קומו ונברחה. רב ור' יודן. רב אמר שלא ידונו אותנו כעיר הנדחת. ר' יודן אמר נטל בעל הכוס להדיח את כוסו ואינו זז משם עד שימרקנו. כך כיון שראה דוד שמרק הקב"ה עונותיו התחיל לזמר מזמור לדוד. (ואימתי אמר כן דכתיב) (שם יח) וכל עבדיו עוברים על ידו וכל הכרתי וכל הפלתי. ר' איבו אומר כרתי כורתי כריתות ומופלאי בית דין. ורבנן אמרי שהם אומרים דבר ואין מי שיפליא אחריהן. (שם טו) ויאמרו וגו' ככל אשר יבחר אדני המלך הנה עבדיך. הדיין הזה בשעה שארכי שלו מקולקלת אין עומדין לפניו בטכסיס שלהן אלא משונין ומטולטלין. הצריכין לעמוד דרך ימין עומדין דרך שמאל הצריכים לעמוד דרך שמאל עומדין דרך ימין. וכיון שרואין שטכסיס שלו מתוקנת עומדין בטכסיס שלהן. התחיל אומר אילו היתה ארכי שלי מקולקלת לא היה כל אחד ואחד עומד בטכסיסו. התחיל מזמר. (ואימתי היה כן) (שם לב) ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם. ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן. חד אמר למה נקרא שמו חושי הארכי שהיה מארכי של דוד. וחד אמר שעל ידו נתבססה מלכותו של דוד. וחד אמר על שם עירו נקרא. וכיון שראה שנתבססה מלכותו התחיל מזמר. (ואימתי היה כן) (שם יז כז) ויהי כבוא דוד מחנימה. זו בימוס. ושובי בן נחש זה חנון בן נחש. ולמה נקרא שמו שובי ר' אומר שישב יצרו לשעה. ורב אמר שעשה תשובה (ווידוי). (שם) ומכיר בן עמיאל מלא דבר וברזלי הגלעדי מרוגלים. מיד התחילו מכבדין אותו שנאמר (שם כח) משכב וספות וכלי יוצר. משכב אלו כרים וכסתות. ספות אלו חביות של יין. כלי יוצר אלו הבאים מרתמה. חטים ושעורים כמשמען. קלי ר' אומר שתיתא ופול. עדשים כמשמען. (שם כט) ודבש וחמאה כמשמען. ושפות בקר גבינים של חלב תורים שלא היה הזבוב יכול לעמוד עליהן אלא היה נופל. הגישו לדוד ולעם אשר אתו לאכול. כיון שראה דוד כן התחיל אומר מאלו הייתי מתיירא והשלימו לי אינה מהן אלא הקב"ה השלימם לי שנאמר (משלי טז ז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. התחיל לומר מזמור לדוד. (שמואל-ב טז יג) וילך דוד ואנשיו בדרך. וכי באויר היה להם לילך אלא הלכו בדרך ענוה. (שם) ושמעי הולך בצלע ההר. מזכיר לו מעשה הצלע. והוא שדוד אומר (תהלים לח יח) כי אני לצלע נכון. והוא שאמר דוד לשלמה בנו (מלכים-א ב ח) והוא קללני קללה נמרצת. נוטריקון "נואף "מואבי "רשע "צורר "תועבה. ואמר לו (שמואל-ב טז ח) והנך ברעתך. מהו והנך אמר רבי אבא בר כהנא אוסקופי של בת שבע מהלך לפני דוד. (שם יט כא) והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף. רבי שמואל בר נחמני עלה מבבל לשאול ג' דברים. מצא את רבי יוחנן שר הבירה אמר לו מאי דכתיב (שופטים ה ז) חדלו פרזון בישראל. אמר לו ר' יוחנן העיירות קטנות שחרבו בימי סיסרא כיון שעמדה דבורה נעשות אימהות כמה דאמר (דברים ג ה) לבד מערי הפרזי הרבה. ושוב אמר לו מאי דכתיב (דניאל ט ט) לה' אלקינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו. היה לו לומר כי שמרנו תורתו. אמר לו ר' יוחנן יפה כתוב בנוהג שבעולם פועל שהוא עושה עם בעל הבית באמונה ונותן לו שכרו מה טובה יש לו ואימתי מחזיק לו טובה בשעה שאינו עושה עמו באמונה ואינו מעכב שכרו כלל לכך כתיב לה' אלקינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו. אמר ר' שמואל בר נחמני ראית מימיך שמורדין במלך והוא מספיק להם מזונות. כתיב (תהלים קו יט) יעשו עגל בחרב. והמן יורד להם. א"ר שמעון בן יוחאי י"ג עגלים עשו א' לכל שבט ושבט ואחד דימוס לכולם. שנאמר (נחמיה ט יח-כו) ויעשו נאצות גדולות. וכשבא רבי יהודה הלוי בר' שלום אמר לו עד כאן דרש ר' ברכיה. אמר לו אביו עד הירדן היה יורד המן להם והיו מקריבין לפני העגל ולא היה פוסק. וכן הוא אומר (יחזקאל טז יט) ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח ויהי. מהו ויהי שהיו מקריבין אותו לפני עבודה זרה והיה המן יורד להן. הוי יפה כתוב (דניאל ט ט) לה' אלקינו הרחמים והסליחות. שוב שאלו מאי דכתיב (שמואל-ב יט כא) והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף. אמר ר' יונתן מה הייתם אומרים בו בבבל. אמר לו כך אנו אומרים כיון ששמעי בא אצל דוד אמר לו מה אחיו של יוסף גמלו אותו רעה והוא גמלן טובה כך אני גמלתיך רעה ואף אתה גמול עלי טובה כיוסף שגמל עם אחיו טובה שגמלו אותו רעה. אמר לו רבי יונתן יפה אתם אומרים אלא שמעו דבר מופלא מהו אומר הנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף. (אמר לו) כל ישראל נקראו על שם יוסף כמו שנאמר (עמוס ה טו) אולי יחנן ה' וגו' שארית יוסף. ואמר שמעי לדוד כל ישראל גמלו אותך רעה ואני יותר מכולם וכל ישראל יושבים ומקוים מה אתה עושה אם את מקבל אותי כל ישראל באין ומשלימין עמך הוי הנה באתי היום ראשון. כיון שראה דוד התחיל לזמר מזמור לדוד ה' מה רבו צרי. כתיב (שמואל-ב יב ו) ואת הכבשה ישלם ארבעתים. אמר רבי יהודה בר חנינא אמר לו הקב"ה אתה ניאפת אחת שש עשרה נואפות יהיו לך. אתה רצחת אחד שש עשרה נרצחים יהיו לך. ארבעתים ארבעה על ארבעה. א"ר יהושע דוד אמר ה' מה רבו צרי. אילו אחר נוטל מלכותי צרה גדולה היתה לי אילו בני נוטל מלכות של אחר צרה גדולה היתה לי. עכשיו בני נוטל מלכותי. ה' מה רבו צרי. אילו אחרים הורגים את בני צרה גדולה היתה לי ואילו בני הורג בנו של אחר צרה גדולה היתה לי. עכשיו בני הורג אותי. ה' מה רבו צרי. אילו אחר ענה את נשי צרה גדולה היתה לי אילו בני ענה את נשי אחר צרה גדולה היתה לי. עכשיו בני ענה את נשי. ה' מה רבו צרי:
אגדת בראשית
פרק ט"ו כתובים.
[א] לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא (תהלים כז א), זש"ה לא תיראום (דברים ג כב), שבשעה שישראל יראים מן המקום, אף האומות יראים מהן, וכן דוד אומר ה' לי לא אירא (תהלים קי"ח ו), כשהוא שלי לא אירא, וכשאנו מניחין את יראתו, אף האומות פושעין בהן, שנאמר זנח ישראל טוב אויב ירדפו (הושע ח ג). ומהו טוב, טוב ה' לכל (תהלים קמ"ה ט), כשהן יראין ממנו הכל יראין מישראל, ואף החיות מתיראין מהן, ממי את למד מדניאל, בשעה שהשליכו אותו לגוב אריות לא הזיקוהו, שנאמר אלהי שלח מלאכיה [וסגר פום אריותא ולא חבלוני'] (דניאל ו כג), ועדיין אתה אומר בדבר שיש בו נשמה, ומנין שאף מי שאין בו נשמה נתירא, שנאמר באברהם אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית טו ז), אף האש נתירא מן אברהם, וכן חנניה מישאל ועזריה נתירא האש מהם, ואף המים נתיראו מישראל, שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה וגו' (שמות טו יט), ואף לעתיד לבוא כן, שנא' כי תעבור במים וגו' (ישעי' מג ב), לכך ה' אורי וישעי וגו', אף האומות מבקשין לבא תחת כנפי השכינה בשעה שישראל עושים רצונו של הקב"ה, וכן את מוצא בדוד וכל הגיתים שש מאות איש אשר באו (ברגליו) [ברגלו] מגת (ש"ב טו יח), וכן בשלמה ויספר שלמה (לכל) [כל] האנשים אשר בארץ ישראל (דה"ב ב טז), וכן בימי מרדכי ורבים מעמי הארץ מתיהדים (אסתר ח יז), וכן ישעיה אומר הן גור יגור אפס מאותי (ישעי' נד טו), מה הוא הן, לשון יונית הן אחד, אמר הקב"ה הן גור יגור אפס מאותי, באחריותי, מכאן ואילך כל מי שנתגייר באחריותך, מי גר אתך עליך יפול (שם שם), ומי היה שגר באחריותי, אברהם, שנאמר אחד היה אברהם ויירש את הארץ (יחזקאל לג כד).
[א] לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא (תהלים כז א), זש"ה לא תיראום (דברים ג כב), שבשעה שישראל יראים מן המקום, אף האומות יראים מהן, וכן דוד אומר ה' לי לא אירא (תהלים קי"ח ו), כשהוא שלי לא אירא, וכשאנו מניחין את יראתו, אף האומות פושעין בהן, שנאמר זנח ישראל טוב אויב ירדפו (הושע ח ג). ומהו טוב, טוב ה' לכל (תהלים קמ"ה ט), כשהן יראין ממנו הכל יראין מישראל, ואף החיות מתיראין מהן, ממי את למד מדניאל, בשעה שהשליכו אותו לגוב אריות לא הזיקוהו, שנאמר אלהי שלח מלאכיה [וסגר פום אריותא ולא חבלוני'] (דניאל ו כג), ועדיין אתה אומר בדבר שיש בו נשמה, ומנין שאף מי שאין בו נשמה נתירא, שנאמר באברהם אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית טו ז), אף האש נתירא מן אברהם, וכן חנניה מישאל ועזריה נתירא האש מהם, ואף המים נתיראו מישראל, שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה וגו' (שמות טו יט), ואף לעתיד לבוא כן, שנא' כי תעבור במים וגו' (ישעי' מג ב), לכך ה' אורי וישעי וגו', אף האומות מבקשין לבא תחת כנפי השכינה בשעה שישראל עושים רצונו של הקב"ה, וכן את מוצא בדוד וכל הגיתים שש מאות איש אשר באו (ברגליו) [ברגלו] מגת (ש"ב טו יח), וכן בשלמה ויספר שלמה (לכל) [כל] האנשים אשר בארץ ישראל (דה"ב ב טז), וכן בימי מרדכי ורבים מעמי הארץ מתיהדים (אסתר ח יז), וכן ישעיה אומר הן גור יגור אפס מאותי (ישעי' נד טו), מה הוא הן, לשון יונית הן אחד, אמר הקב"ה הן גור יגור אפס מאותי, באחריותי, מכאן ואילך כל מי שנתגייר באחריותך, מי גר אתך עליך יפול (שם שם), ומי היה שגר באחריותי, אברהם, שנאמר אחד היה אברהם ויירש את הארץ (יחזקאל לג כד).