וַיֹּ֨אמֶר אֲבִישַׁ֤י בֶּן־צְרוּיָה֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ לָ֣מָּה יְקַלֵּ֞ל הַכֶּ֤לֶב הַמֵּת֙ הַזֶּ֔ה אֶת־אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֑לֶךְ אֶעְבְּרָה־נָּ֖א וְאָסִ֥ירָה אֶת־רֹאשֽׁוֹ׃ (ס)
ספרי דאגדתא
ד"א [אסתר א, כב] איש יהודי. וכי לא היה שם יהודי אחר אלא הוא, והלא היו שם יהודים הרבה, אלא שהוא היה ירא חטא, לפיכך כתבו בו יהודי. א"ר יצחק למה נקרא שמו יהודי, שכולם אכלו מסעודתו של אחשורוש, והוא לא אכל. ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני. בן יאיר, שהאיר עיני ישראל בתפלתו, בן שמעי, ששמע הקב"ה את תפלתו, בן קיש, שהקיש ופתח לו הקב"ה. איש ימיני, משהוא קורא אותו איש יהודי, חוזר וקורא אותו איש ימיני, אם משבט יהודה הוא, היאך היה משבטו של בנימין, אלא משבטו של בנימין היה, וכשיצא שמעי וקילל את דוד, שכן אמר שמעי, וכה אמר שמעי בקללו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל (ש"ב טז ז), א"ל אבישי בן צרויה למה יקלל הכלב [המת] הזה את אדוני [המלך], אעברה נא ואסירה את ראשו (שם שם ט), צפה דוד שעתיד מרדכי לצאת ממנו, שכן אמר דוד היום יומת איש בישראל (שם יט כג), זה איש יהודי. אמר ר' לוי מה הוא איש יהודי איש ימיני, אילולי דוד שהיה משבטו של יהודה, לא היה איש ימיני.
ספרי דאגדתא
ד"א [אסתר א, כב] איש יהודי. וכי משבט יהודה היה, ומה ראה לתלות ביהודה, א"ר לוי כשמרד אבשלום על דוד, ויצא דוד בורח מלפניו, שנאמר ויאמר דוד אל העם קומו ונברחה (ש"ב טו יד), קדמו שמעי והיה אומר דברים של צרה, והיה מרגמו באבנים, שנאמר והיה משם (יצא איש) [איש יוצא] ממשפחת (בנימין) [בית שאול] ושמו שמעי בן גרא יצא [יצוא] ומקלל (ש"ב טז ה), וכתיב כה אמר שמעי בקללו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל (שם שם), ראה דברים קשים שהשמיעו באותה שעה איש הדמים ואיש הבליעל, מה היית אומר, אין חטא נתבע ליפרע ממך, יעבור אדם עבירה, וכתיב על פנקס שלו, ועכשיו השיב ה' (עליך) [עליך ה'] את כל דמי בית שאול (אדוניך) אשר מלכת תחתיו ויתן ה' את המלוכה ביד אבשלום בנך והנך ברעתך כי איש דמים אתה (שם שם ח), ולא די לו שדיבר וקילל, אלא ויסקל באבנים את דוד ואת אנשיו, בוא וראה צדקתו של דוד וענוותנותו, שא"ל אבישי למה יקלל הכלב המת את אדוני המלך אעברה נא ואסירה את ראשו (שם שם ט), א"ל דוד מי שנתפקד מן הקב"ה לכבדני הוא רודפני וזה לא יקללני, שנאמר הנה (זה) בני אשר יצא ממעי מבקש את נפשי (שם שם יא), למה שטר אני חייב להקב"ה, והוא גובה ממני, הניחו לו ויקלל כי אמר לו ה' (שם שם), כשנהרג אבשלום בא שמעי והיה מבקש ממנו מחילה, נפל לפניו וא"ל אל יחשוב אדוני העון, כלום הקב"ה מבקש מבריותיו אלא שיאמרו חטאנו, שנאמר הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי (ירמיה ב לה), אני מודה בי שחטאתי, והנה באת היום ראשון לכל בית יוסף (ש"ב יט כא), אמר לו אבישי התחת (כן) [זאת] לא יומת שמעי וגו' (שם שם כב), ויאמר דוד מה לי ולכם בני צרויה [כי תהיו לי היום לשטן] היום יומת איש בישראל (שם שם כג), כי עשה ה' תשועה גדולה בישראל, והוא ממשפחת בית שאול, לא יומת איש בישראל. ד"א שאמר הנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף (ש"ב יט כא), והוא אינו אלא מבנימין, ולמה אמר מיוסף, אלא מה יוסף גמלוהו אחיו רעה, והוא גמל להם טובה, שנאמר ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וגו' (בראשית נ כא), לכך אמר ראשון לכל בית יוסף. ד"א היום יומת איש בישראל (ש"ב שם), אמר דוד ברוח הקודש איש אחד יעמוד ממנו, ועתיד הקב"ה לעשות תשועה גדולה על ידו ובזכותו, ונקרא איש יהודי, אמר הקב"ה לדוד, אתה הצלת לשמעי שלא ימות בשביל שיוולד הצדיק, על שבטך אני כותבו, שנאמר איש יהודי וגו', עליו נאמר זכר צדיק לברכה (משלי י ז), זה מרדכי, ושם רשעים ירקב (שם), זה המן.
מדרש תהילים
דבר אחר שגיון לדוד. אמר שלמה המלך (משלי כא כג) שומר פיו ולשונו. וכן הוא אומר (קהלת ה א) אל תבהל על פיך. אמרו הנביאים לפני הקב"ה למה אתה מטיב לאומות העכו"ם בעולם הזה. אמר להם לפי שכתבתי (דברים ז י) ומשלם לשונאיו. וכן הוא אומר (ישעיה מה ט) הוי רב את יוצרו חרש את חרשי אדמה. בא חבקוק כך עשה לו צורת עוגה בארץ ואמר איני זז מכאן שנאמר (חבקוק ב א) על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור. מהו על מצור שהיצר לו צורה. ואצפה. אמר הקב"ה אני מחזר על כל מי ששבר קרדומו יבוא אצלי. התחיל צווח (שם א ב) עד אנה ה' שועתי ולא תשמע. ענהו הקב"ה ואמר לו בן תורה אתה ולא עם הארץ כתוב לך בלוח אחד אל"ף בי"ת ואחר כך תאמר הודיעני את הקץ. וכן הוא אומר (שם ב ב) ויענני ה' ויאמר כתוב חזון ובאר על הלוחות. אמר לו הקב"ה כשאמרתי לך בגלות ראשון כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה כיון ששלמו שבעים שנה מה כתיב (דברי הימים-ב לו כב-כג) כורש מלך פרס וגו'. אף עכשיו כשיגיע הקץ אני גואלכם. וכן הוא אומר (ישעיה סג ד) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. כששמע חבקוק נפל על פניו והיה מתחנן לפני הקב"ה ואומר לפניו רבונו של עולם אל תדין אותי מזיד אלא שוגג שנאמר (חבקוק ג א) תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות. וכן דוד אומר שגיון לדוד. אימתי שגה כשהיה רודפו שאול. וכן הוא אומר (שמואל-א כו ב) ויקם שאול וירד אל מדבר זיף. כשבא אחריו להרגו אמר לו אבישי אלך ואהרגנו שכן הוא אומר (שם ח) ויאמר אבישי אל דוד סגר אלהים את אויבך. ולא הניחו דוד להרגו שנאמר (שם י) ויאמר חי ה' כי אם ה' יגפנו. כשירד שאול למלחמה בקש דוד על אותו הדבר שהוציא מפיו אמר לפניו רבונו של עולם אל תדין אותי מזיד אלא שוגג שנאמר שגיון לדוד: