שמואל ב יג:כג מדרש: מדרש אגדה, עין יעקב ובראשית רבה

ד"א תורת המצורע. המוציא שם רע, אתה מוציע מן בלעם בן בעור מפני לשונו נדחף, שנאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם (במדבר כג ז). מהו מהררי קדם, מן רמי העולם היית. מן מחיצות האבות ינחני בלק וזרקני לגיהנם, וכן דואג האדומה מפני לשונו נתחייב, שנאמר ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה' ושמו דואג האדומי (ש"א כא ח), וכתיב ויען דואג האדומי והוא (נעצב על) [נצב אל] עבדי שאול ויאמר ראיתי את בן ישי וגו' (שם כב ט) וכתיב ויאמר המלך לדואג סב אתה ופגע בכהני ה') [בכהנים] (שם שם יח). וכן אחיתופל מפני לשונו נטרד, שנאמר ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו [וגו'] ויצו אל ביתו ויחנק (ש"ב יג כג). וכן גיחזי מפני לשונו ופיו נטרד, שנאמר חי ה' [כי] אם רצתי [אחריו] ולקחתי (מידו) [מאתו] מאומה (מ"ב ה כ), וכתיב וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם (שם שם כז). אמר ר' פדת ברית כרותה נתן הקב"ה בעולמו, שכל מי שהוא מפשפש בחבירו לוקה בצרעת, שנא' זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע, וכן אמר קהלת אל תתן את פיך (להחטיא) [לחטוא] את בשרך (קהלת ה ה), זה לשון הרע:

סנהדרין פרק ח - קט (דוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מוֹלִידִים בְּנֵי שְׁמוֹנֶה שָׁנִים). מְנָא לָן [דְּאוֹלִיד]? אִילֵימָא מִדִּכְתִיב: (שמואל ב י״א:ג׳) "הֲלֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי", וּכְתִיב: (שם כג) "אֱלִיעָם בֶּן אֲחִיתֹפֶל הַגִּלֹנִי", וּכְתִיב: (שם יב) "וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ 'יְדִידְיָה', בַּעֲבוּר (כי) ה'" (אהבו), וּכְתִיב: (שם יג) "וַיְהִי לִשְׁנָתַיִם יָמִים, וַיִּהְיוּ גֹּזְזִים לְאַבְשָׁלוֹם", וּכְתִיב: (שם) "וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּר, וַיְהִי שָׁם שָׁלֹשׁ שָׁנִים", וּכְתִיב: (שם יד) "וַיֵּשֶׁב אַבְשָׁלוֹם בִּירוּשָׁלַיִם שְׁנָתַיִם יָמִים, וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה", וּכְתִיב: (שם טו) "וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ: אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַה' בְּחֶבְרוֹן", וּכְתִיב: (שם יז) "וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר, [וַיָּקָם] וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ, אֶל עִירוֹ, וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ, וַיֵּחָנַק", וּכְתִיב: (תהילים נ״ה:כ״ד) "אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם". וְתַנְיָא: כָּל שְׁנוֹתָיו שֶׁל דּוֹאֵג אֵינָם אֶלָּא שְׁלֹשִׁים וְאַרְבַּע, וְשֶׁל אֲחִיתֹפֶל אֵינָם אֶלָּא שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ. כַּמָּה הַוְיָא לְהוּ? תְּלָתִין וּתְלָת, דַּל שֶׁבַע דַּהֲוָה שְׁלֹמֹה, פָּשׁ לְהוּ עֶשְׂרִים וְשִׁית. דַּל תַּרְתֵּי שְׁנֵי לִתְלָתָא עִבּוּרֵי, אִישְׁתַּכַּח דְּכָל חַד וְחַד בִּתְמַנֵי אוֹלִיד. מִמַּאי? דִּלְמָא תַּרְוַיְהוּ בְּתֵשַׁע אוֹלִיד, וּבַת־שֶׁבַע אוֹלִיד בְּשִׁית, מִשּׁוּם דְּאִתְּתָא בָּרִיא הִיא. תֵּדַע, דְּהָא הַוְיָא לָהּ וָלָד מֵעִיקָרָא. אֶלָּא מֵהָכָא: (בראשית י״א:כ״ז) "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח, תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם, אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן", וְאַבְרָהָם גָּדוֹל מִנָּחוֹר שָׁנָה, וְנָחוֹר גָּדוֹל מֵהָרָן שָׁנָה, נִמְצָא אַבְרָהָם גָּדוֹל שְׁתֵּי שָׁנִים מֵהָרָן. וּכְתִיב: (שם) "וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים" וְגוֹ'. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: יִסְכָּה זוֹ שָׂרָה, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'יִסְכָּה'? שֶׁסּוֹכָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם כא) "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ". דָּבָר אַחֵר: 'יִסְכָּה', שֶׁהַכֹּל סָכִין בְּיָפְיָהּ. וּכְתִיב: (שם יז) "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ" וְגוֹ'. כַּמָּה קָשִׁישׁ אַבְרָהָם מִשָּׂרָה? עֶשֶׂר שְׁנִין, וְקָשִׁישׁ מֵאֲבוּהָ, תַּרְתֵּין שְׁנִין. אִשְׁתַּכַּח, כִּי אוֹלְדָהּ הָרָן לְשָׂרָה, בִּתְמַנֵי אוֹלְדָהּ. מִמַּאי? דִּילְמָא אַבְרָהָם, זוּטָא דַּאֲחוּהָ הֲוָה, וְדֶרֶךְ חָכְמָתָן קָא חָשִׁיב לְהוּ. תֵּדַע, דְּקָא חָשִׁיב לְהוּ קְרָא דֶּרֶךְ חָכְמָתָן, דִּכְתִיב: (שם ה) "וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת". 'שֵׁם' גָּדוֹל מֵחָם שָׁנָה, וְ'חָם' גָּדוֹל מִיֶּפֶת שָׁנָה, נִמְצָא שֵׁם, גָּדוֹל מִיֶּפֶת שְׁתֵּי שָׁנִים, וּכְתִיב: (שם ז) "וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ". וּכְתִיב: (שם יא) "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם, שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל", בֶּן מֵאָה שָׁנָה? בַּר מְאָה וְתַרְתֵּין שְׁנִין הֲוָה! אֶלָּא דֶּרֶךְ חָכְמָתָן קָא חָשִׁיב לְהוּ, הָכִי נַמִּי דֶּרֶךְ חָכְמָתָן קָא חָשִׁיב לְהוּ. אָמַר רַב כַּהֲנָא: אַמְרִיתָהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב זְבִיד מִנְּהַרְדְּעָא, אָמַר: אַתּוּן מֵהָכָא מַתְנִיתוּ לָהּ, אַנָן מֵהָכָא מַתְנִינָן לָהּ: (שם י) "וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא, אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל", [יֶפֶת], הַגָּדוֹל שֶׁבְּאֶחָיו [הֲוָה]. אֶלָּא מְנָא לָן? מֵהָכָא: (שמות ל״ח:כ״ב) "וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי, בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה". וּכְתִיב: (ד"ה א ב) "וַתָּמָת עֲזוּבָה, (אשת כלב) וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר". וְכִי עָבַד בְּצַלְאֵל מִשְׁכָּן, בַּר כַּמָּה הֲוָה? בַּר תְּלֵיסַר, (שני) דִּכְתִיב: (שמות ל״ו:ד׳) "אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים", וְתַנְיָא: שָׁנָה רִאשׁוֹנָה עָשָׂה מֹשֶׁה מִשְׁכָּן, שְׁנִיָּה הֵקִים מִשְׁכָּן וְשָׁלַח מְרַגְּלִים, וּכְתִיב: (יהושע י״ד:ו׳-ז׳) "בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וְגוֹ'. וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה". כַּמָּה הַוְיָא לְהוּ? אַרְבָּעִים, דַּל אַרְבֵּיסַר דַּהֲוָה בְּצַלְאֵל, פָּשׁוּ לְהוּ עֶשְׂרִין וְשִׁית, דַּל תַּרְתֵּי שְׁנֵי דִּתְלָתָא עִבּוּרֵי, אִישְׁתַּכַּח דְּכָל חַד וְחַד, בִּתְמַנֵי אוֹלִיד.

וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה - וירבו הימים, שנים עשר חדש. על גוזזי צאנו, בכל מקום שנאמר גזיזה, עושה רושם. וכן מצינו, בנבל, ולבן, ואבשלום. ויוגד לתמר לאמר וגו' רב אמר: שתי תמניות הם: אחת של יהודה ואחת של שמשון. ולמה הוא מזכיר בה עלייה וירידה? אלא עלייה ליהודה, שהוא מעמיד מלכים, וירידה לשמשון שהוא נושא גויה. ר' סימון אמר: תמנתה אחת היא. ולמה הזכיר בה עלייה וירידה? אמר רבי אייבו בן אגרי: כהדא בת מעון, דסלקין לה מן טבריה, ונחתין לה מן כפר שובתי: