וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב ׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד וַיֹּ֗אמֶר אַל־יֹאמַ֤ר אֲדֹנִי֙ אֵ֣ת כָּל־הַנְּעָרִ֤ים בְּנֵֽי־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הֵמִ֔יתוּ כִּֽי־אַמְנ֥וֹן לְבַדּ֖וֹ מֵ֑ת כִּֽי־עַל־פִּ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ הָיְתָ֣ה שׂוּמָ֔ה מִיּוֹם֙ עַנֹּת֔וֹ אֵ֖ת תָּמָ֥ר אֲחֹתֽוֹ׃
קוהלת רבה
טוֹב כַּעַס מִשְֹּׂחוֹק, אָמַר שְׁלֹמֹה אִלּוּ כָּעַס אַבָּא עַל אֲדוֹנִיָּה קִמְעָא, טוֹב הָיָה לוֹ מִשְֹּׂחוֹק שֶׁשָֹּׂחֲקָה עָלָיו מִדַּת הַדִּין, לָמָּה, כִּי בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב, אִלּוּ הֵרַע לוֹ פָּנִים הֱבִיאוֹ לְמוּטָב, אֶלָּא, (מלכים א א, ו): וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו. וְכֵן אַמְנוֹן, טוֹב הָיָה לוֹ אִם כָּעַס דָּוִד אַבָּא עַל אַמְנוֹן קִמְעָא, מִשְֹּׂחוֹק שֶׁשָֹּׂחֲקָה עָלָיו מִדַּת הַדִּין, וְלָמָּה, כִּי בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב, אֶלָּא (שמואל ב יג, לב): כִּי אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת. דָּבָר אַחֵר, טוֹב כַּעַס מִשְֹּׂחוֹק, טוֹב הָיָה אִלּוּ כָּעַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל דּוֹר הַמַּבּוּל, מִשְֹּׂחוֹק שֶׁשָֹּׂחֲקָה עֲלֵיהֶם מִדַּת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כא, ח): זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר, טוֹב כַּעַס מִשְֹּׂחוֹק, טוֹב שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס עַל הַסְּדוֹמִים מִשְֹּׂחוֹק שֶׁשָֹּׂחֲקָה עֲלֵיהֶם מִדַּת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כא, ח): בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וגו'.