שמואל ב יט:כא מדרש: מדרש תהילים, ספרי דאגדתא ופסיקתא רבתי

כִּ֚י יָדַ֣ע עַבְדְּךָ֔ כִּ֖י אֲנִ֣י חָטָ֑אתִי וְהִנֵּֽה־בָ֣אתִי הַיּ֗וֹם רִאשׁוֹן֙ לְכָל־בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף לָרֶ֕דֶת לִקְרַ֖את אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (ס)

מדרש תהילים

מזמור לדוד. אימתי אמר דוד המזמור הזה כשהיה עולה במעלה הזיתים ובוכה. אם בוכה למה מזמר ואם מזמר למה בוכה. א"ר אבא בר כהנא משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו וטרדו ושלח המלך לפידגוג שלו הלך הפידגוג אחריו ומצאו בוכה ומזמר. אמר לו הפידגוג אם אתה בוכה למה את מזמר אמר לו בוכה אני שהקנטתי את אבא ומזמר אני על שאין דיני להריגה ולא די לי שלא יהרגני אלא שטרדני אצל דוכסין ואפרכין. א"ר יודן אמר דוד יעקב אבינו ברח שנאמר (הושע יב יג) ויברח יעקב שדה ארם. משה ברח שנאמר (שמות ב טו) ויברח משה מפני פרעה. ואני בורח כמותם. התחיל אומר (תהלים קיט נב) זכרתי משפטיך מעולם ה'. זכרתי מדת הדין שבה נהגת את הראשונים ונתנחמתי. ואימתי אמר דוד הפסוק הזה. בשעה שאמר דוד (שמואל-ב טו יד) ויאמר דוד לכל עבדיו אשר אתו בירושלים קומו ונברחה. רב ור' יודן. רב אמר שלא ידונו אותנו כעיר הנדחת. ר' יודן אמר נטל בעל הכוס להדיח את כוסו ואינו זז משם עד שימרקנו. כך כיון שראה דוד שמרק הקב"ה עונותיו התחיל לזמר מזמור לדוד. (ואימתי אמר כן דכתיב) (שם יח) וכל עבדיו עוברים על ידו וכל הכרתי וכל הפלתי. ר' איבו אומר כרתי כורתי כריתות ומופלאי בית דין. ורבנן אמרי שהם אומרים דבר ואין מי שיפליא אחריהן. (שם טו) ויאמרו וגו' ככל אשר יבחר אדני המלך הנה עבדיך. הדיין הזה בשעה שארכי שלו מקולקלת אין עומדין לפניו בטכסיס שלהן אלא משונין ומטולטלין. הצריכין לעמוד דרך ימין עומדין דרך שמאל הצריכים לעמוד דרך שמאל עומדין דרך ימין. וכיון שרואין שטכסיס שלו מתוקנת עומדין בטכסיס שלהן. התחיל אומר אילו היתה ארכי שלי מקולקלת לא היה כל אחד ואחד עומד בטכסיסו. התחיל מזמר. (ואימתי היה כן) (שם לב) ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם. ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן. חד אמר למה נקרא שמו חושי הארכי שהיה מארכי של דוד. וחד אמר שעל ידו נתבססה מלכותו של דוד. וחד אמר על שם עירו נקרא. וכיון שראה שנתבססה מלכותו התחיל מזמר. (ואימתי היה כן) (שם יז כז) ויהי כבוא דוד מחנימה. זו בימוס. ושובי בן נחש זה חנון בן נחש. ולמה נקרא שמו שובי ר' אומר שישב יצרו לשעה. ורב אמר שעשה תשובה (ווידוי). (שם) ומכיר בן עמיאל מלא דבר וברזלי הגלעדי מרוגלים. מיד התחילו מכבדין אותו שנאמר (שם כח) משכב וספות וכלי יוצר. משכב אלו כרים וכסתות. ספות אלו חביות של יין. כלי יוצר אלו הבאים מרתמה. חטים ושעורים כמשמען. קלי ר' אומר שתיתא ופול. עדשים כמשמען. (שם כט) ודבש וחמאה כמשמען. ושפות בקר גבינים של חלב תורים שלא היה הזבוב יכול לעמוד עליהן אלא היה נופל. הגישו לדוד ולעם אשר אתו לאכול. כיון שראה דוד כן התחיל אומר מאלו הייתי מתיירא והשלימו לי אינה מהן אלא הקב"ה השלימם לי שנאמר (משלי טז ז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. התחיל לומר מזמור לדוד. (שמואל-ב טז יג) וילך דוד ואנשיו בדרך. וכי באויר היה להם לילך אלא הלכו בדרך ענוה. (שם) ושמעי הולך בצלע ההר. מזכיר לו מעשה הצלע. והוא שדוד אומר (תהלים לח יח) כי אני לצלע נכון. והוא שאמר דוד לשלמה בנו (מלכים-א ב ח) והוא קללני קללה נמרצת. נוטריקון "נואף "מואבי "רשע "צורר "תועבה. ואמר לו (שמואל-ב טז ח) והנך ברעתך. מהו והנך אמר רבי אבא בר כהנא אוסקופי של בת שבע מהלך לפני דוד. (שם יט כא) והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף. רבי שמואל בר נחמני עלה מבבל לשאול ג' דברים. מצא את רבי יוחנן שר הבירה אמר לו מאי דכתיב (שופטים ה ז) חדלו פרזון בישראל. אמר לו ר' יוחנן העיירות קטנות שחרבו בימי סיסרא כיון שעמדה דבורה נעשות אימהות כמה דאמר (דברים ג ה) לבד מערי הפרזי הרבה. ושוב אמר לו מאי דכתיב (דניאל ט ט) לה' אלקינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו. היה לו לומר כי שמרנו תורתו. אמר לו ר' יוחנן יפה כתוב בנוהג שבעולם פועל שהוא עושה עם בעל הבית באמונה ונותן לו שכרו מה טובה יש לו ואימתי מחזיק לו טובה בשעה שאינו עושה עמו באמונה ואינו מעכב שכרו כלל לכך כתיב לה' אלקינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו. אמר ר' שמואל בר נחמני ראית מימיך שמורדין במלך והוא מספיק להם מזונות. כתיב (תהלים קו יט) יעשו עגל בחרב. והמן יורד להם. א"ר שמעון בן יוחאי י"ג עגלים עשו א' לכל שבט ושבט ואחד דימוס לכולם. שנאמר (נחמיה ט יח-כו) ויעשו נאצות גדולות. וכשבא רבי יהודה הלוי בר' שלום אמר לו עד כאן דרש ר' ברכיה. אמר לו אביו עד הירדן היה יורד המן להם והיו מקריבין לפני העגל ולא היה פוסק. וכן הוא אומר (יחזקאל טז יט) ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח ויהי. מהו ויהי שהיו מקריבין אותו לפני עבודה זרה והיה המן יורד להן. הוי יפה כתוב (דניאל ט ט) לה' אלקינו הרחמים והסליחות. שוב שאלו מאי דכתיב (שמואל-ב יט כא) והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף. אמר ר' יונתן מה הייתם אומרים בו בבבל. אמר לו כך אנו אומרים כיון ששמעי בא אצל דוד אמר לו מה אחיו של יוסף גמלו אותו רעה והוא גמלן טובה כך אני גמלתיך רעה ואף אתה גמול עלי טובה כיוסף שגמל עם אחיו טובה שגמלו אותו רעה. אמר לו רבי יונתן יפה אתם אומרים אלא שמעו דבר מופלא מהו אומר הנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף. (אמר לו) כל ישראל נקראו על שם יוסף כמו שנאמר (עמוס ה טו) אולי יחנן ה' וגו' שארית יוסף. ואמר שמעי לדוד כל ישראל גמלו אותך רעה ואני יותר מכולם וכל ישראל יושבים ומקוים מה אתה עושה אם את מקבל אותי כל ישראל באין ומשלימין עמך הוי הנה באתי היום ראשון. כיון שראה דוד התחיל לזמר מזמור לדוד ה' מה רבו צרי. כתיב (שמואל-ב יב ו) ואת הכבשה ישלם ארבעתים. אמר רבי יהודה בר חנינא אמר לו הקב"ה אתה ניאפת אחת שש עשרה נואפות יהיו לך. אתה רצחת אחד שש עשרה נרצחים יהיו לך. ארבעתים ארבעה על ארבעה. א"ר יהושע דוד אמר ה' מה רבו צרי. אילו אחר נוטל מלכותי צרה גדולה היתה לי אילו בני נוטל מלכות של אחר צרה גדולה היתה לי. עכשיו בני נוטל מלכותי. ה' מה רבו צרי. אילו אחרים הורגים את בני צרה גדולה היתה לי ואילו בני הורג בנו של אחר צרה גדולה היתה לי. עכשיו בני הורג אותי. ה' מה רבו צרי. אילו אחר ענה את נשי צרה גדולה היתה לי אילו בני ענה את נשי אחר צרה גדולה היתה לי. עכשיו בני ענה את נשי. ה' מה רבו צרי:
שאל רבBookmarkShareCopy

ספרי דאגדתא

ד"א [אסתר א, כב] איש יהודי. וכי משבט יהודה היה, ומה ראה לתלות ביהודה, א"ר לוי כשמרד אבשלום על דוד, ויצא דוד בורח מלפניו, שנאמר ויאמר דוד אל העם קומו ונברחה (ש"ב טו יד), קדמו שמעי והיה אומר דברים של צרה, והיה מרגמו באבנים, שנאמר והיה משם (יצא איש) [איש יוצא] ממשפחת (בנימין) [בית שאול] ושמו שמעי בן גרא יצא [יצוא] ומקלל (ש"ב טז ה), וכתיב כה אמר שמעי בקללו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל (שם שם), ראה דברים קשים שהשמיעו באותה שעה איש הדמים ואיש הבליעל, מה היית אומר, אין חטא נתבע ליפרע ממך, יעבור אדם עבירה, וכתיב על פנקס שלו, ועכשיו השיב ה' (עליך) [עליך ה'] את כל דמי בית שאול (אדוניך) אשר מלכת תחתיו ויתן ה' את המלוכה ביד אבשלום בנך והנך ברעתך כי איש דמים אתה (שם שם ח), ולא די לו שדיבר וקילל, אלא ויסקל באבנים את דוד ואת אנשיו, בוא וראה צדקתו של דוד וענוותנותו, שא"ל אבישי למה יקלל הכלב המת את אדוני המלך אעברה נא ואסירה את ראשו (שם שם ט), א"ל דוד מי שנתפקד מן הקב"ה לכבדני הוא רודפני וזה לא יקללני, שנאמר הנה (זה) בני אשר יצא ממעי מבקש את נפשי (שם שם יא), למה שטר אני חייב להקב"ה, והוא גובה ממני, הניחו לו ויקלל כי אמר לו ה' (שם שם), כשנהרג אבשלום בא שמעי והיה מבקש ממנו מחילה, נפל לפניו וא"ל אל יחשוב אדוני העון, כלום הקב"ה מבקש מבריותיו אלא שיאמרו חטאנו, שנאמר הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי (ירמיה ב לה), אני מודה בי שחטאתי, והנה באת היום ראשון לכל בית יוסף (ש"ב יט כא), אמר לו אבישי התחת (כן) [זאת] לא יומת שמעי וגו' (שם שם כב), ויאמר דוד מה לי ולכם בני צרויה [כי תהיו לי היום לשטן] היום יומת איש בישראל (שם שם כג), כי עשה ה' תשועה גדולה בישראל, והוא ממשפחת בית שאול, לא יומת איש בישראל. ד"א שאמר הנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף (ש"ב יט כא), והוא אינו אלא מבנימין, ולמה אמר מיוסף, אלא מה יוסף גמלוהו אחיו רעה, והוא גמל להם טובה, שנאמר ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וגו' (בראשית נ כא), לכך אמר ראשון לכל בית יוסף. ד"א היום יומת איש בישראל (ש"ב שם), אמר דוד ברוח הקודש איש אחד יעמוד ממנו, ועתיד הקב"ה לעשות תשועה גדולה על ידו ובזכותו, ונקרא איש יהודי, אמר הקב"ה לדוד, אתה הצלת לשמעי שלא ימות בשביל שיוולד הצדיק, על שבטך אני כותבו, שנאמר איש יהודי וגו', עליו נאמר זכר צדיק לברכה (משלי י ז), זה מרדכי, ושם רשעים ירקב (שם), זה המן.
שאל רבBookmarkShareCopy

פסיקתא רבתי

נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם (ישעיה מ' א'): זהו שנאמר ברוח הקודש מה אעידך ומה אדמה לך (איכה ב' י"ג) כנגד מי אמר ירמיה למקרא הזה לא אמרו אלא כנגד ירושלים שהיו כל הנביאים מבקשים זיווג לירושלים ולא מצאו משל לאדם שמתה לו אשתו ונכנסו חביריו לנחמו אם על אשתו מנחמים לו ואינו מתנחם אומרים לו וכי אשתך יפה מאשת פלוני שמתה וקיבל עליה תנחומים אם על בנו כך אומרים לו בנך יפה מבנו של פלוני כך אתה [מוצא] בשעה שהקדוש ברוך הוא מביא פורענות על המדינה מזדווג בה מדינה אחרת לנחם בה כשהביא הפורענות על נינוה מזדווג לה אלכסנדריה שבמצרים שנא' והיה כל רואיך וגו' [שדדה ננוה וגו' מאין אבקש מנחמים לך התטבי מנא אמון הישבה ביארים וגו' גם היא לגלה הלכה וגו'] (נחום ג' ז' עד ט') לאלכסנדריה מזדווג בה נינוה לנחם שנאמר אמור אל פרעה [וגו' הנה אשור ארז בלבנון וגו'] (יחזקאל ל"א ב' וג') ובסוף כתיב ויכרתוהו זרים עריצים (שם שם י"ב) אבל כנסת ישראל לא מצא להזדווג [בה] עד (שיאמרו) [שאמרו] ישראל הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל ה' אלקינו עד שיחננו (תהלים קכ"ג ב') בא (הושע) [יואל] וזיווג לה ובני ציון גילו ושמחו בה' אלקיכם (יואל ב' כ"ג) וכתב וגלתי בירושלים וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול צעקה (ישעיה ס"ה י"ט) כיון שגלו ישראל מארצם אמר להם הקב"ה במי אתם רוצים באבותיכם הראשונים שאעמיד אותו מקברו וילך בראשיכם אם באברהם יצחק ויעקב אם במשה ואהרן אעמיד אותו מקברו וילך בראשיכם אם בדוד ושלמה אתם רוצים אעמיד אותו מקברו וילך בראשיכם אמרו לו ישראל רבון של עולם אין אנו רוצים באלו אלא בך שנאמר כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלינו מעולם שמך (שם ס"ג ט"ז) אמר להם הקב"ה הואיל וכך אמרתם אני אעלה עמכם בבלה שנאמר למענכם שלחתי בבלה (שם מ"ג י"ד) ושמתי כסאי בעילם (ירמיה מ"ט ל"ח) למלך שנשא אשה והייתה אצלו שנים הרבה ולא היה לו בנים ממנה אמר לה בתי לכי הנשאי לאדם אחר שמא יהו לך בנים ממנו אלא כל כלי חמדה שיש לי בתוך ביתיך טלי וצאי אמרה לו אם כך הוא אעשה לך סעודה ונאכל ונשתה ואפרוש ממך שלא יהו אומרים ראו אשתו של מלך מתוך שהוא שונא אותה הוציאה מביתו אמר לה הן מיד עשתה סעודה אכל ושתה המלך ונשתכר והיא צותה לעבדיה בחצי הלילה ועמדו והוציאוהו במיטה לבית אביה כיון שניער המלך משנתו אמר באיזה מקום אני מיסב אמרה לו בבית אבי אמר לה ומה טיבה בבית אביך אמרה לו כך אמרת לי כל כלי חמדה שיש לי טלי וצאי אין לי מחמד עיני ומשמח נפשי אלא אתה אף כנסת ישראל בשעה שאמר להם הקדוש ברוך הוא למי אתם רוצים (שעמד) [שאעמיד] אותו מקברו וילך (אותו) בראשיכם לבבל אמרו לו אין אנו רוצים אלא בך שנאמר כי אתה אבינו מיד אמר להם הקדוש ברוך הוא אני אהיה זיווגך ואני אעלה אתכם שנאמר למענכם שלחתי בבלה (ישעיה שם): דבר אחר נחמו נחמו למה שני פעמים אלא בשביל בכה תבכה (איכה א' ב') אמר הקב"ה עכשיו [אני] מנחם אתכם שני פעמים נחמו נחמו עמי: דבר אחר אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם לך ונחם את ירושלים שמא מקבלת תנחומים ממך הלך אברהם ואמר קבלי ממני תנחומים אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומים שעשיתני [כהר שנאמר] בהר ה' יראה (בראשית כ"ב י"ד) אמר ליצחק לך ונחם (לישראל שמא מקבל) [לירושלים שמא מקבלת] תנחומים הלך יצחק ואמר [וכו' אמרה] לו איך אקבל ממך תנחומים שיצא ממך עשו הרשע ועשאני כשדה שנאמר ויצא עשו השדה (שם כ"ז ה') ובניו שרפוני באש אמר ליעקב לך ונחם לירושלים [וכו'] אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומים ששמתני כלא הייתי שנאמר אין זה כי אם בית אלקים (שם כ"ח י"ז) אמר למשה לך ונחם כו' אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומים שכתבת עלי קללות וגזירות קשות מזי רעב ולחומי רשף וגו' (דברים ל"ב כ"ד) מיד (הבו) [שבו] כולם ואמרו להקב"ה לא קבלה ממנו תנחומים שנאמר ענייה סוערה לא נוחמה (ישעיה נ"ד י"א) מיד אמר הקב"ה עלי לנחם את ירושלים שכך כתבתי שלם ישלם המבעיר את הבערה (שמות כ"ב ה') אני היצתיה באש שנאמר ממרום שלח אש (איכה א' י"ג) אני מנחם אותה שנאמר ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב וגו' (זכריה ב' ט') אמר הקדוש ברוך הוא אני כתבתי בתורה לא תסגיר עבד אל אדוניו (דברים כ"ג ט"ז) ואני מסרתים ביד אומות העולם שנאמר אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם (שם ל"ב ל') אני כתבתי לא תכלה פאת שדך לקצור (ויקרא י"ט ט') ואני כיליתי חמתי שנאמר כלה ה' חמתו (איכה ד' י"א) ואלמלא בעונות (שנחסרים) [שנמסרים] אין כל בריה יכולה להם לישראל. מעשה בגוי אחד שרדף אחר ישראל להורגו ולא הגיעו עד שבא נחש וסיבבו והפילו אמר לו המתן עד (שיאמר לך הדבר) [שאומר לך דבר] אילו לא מסרנו הקב"ה בידכם אין אתם יכולים לנו שנאמר אם לא כי צורם מכרם (דברים ל"ב ל'). וכשהרגו את בן כוזיבה (ואכל אספסיינוס) [הביאו ראשו אצל אדריאנוס] אמר להם הביאו לי את גופו ומצאו נחש כרוך על לבו אמר [להם] לא אנו הרגנו אותו אלא הקדוש ברוך הוא מסרו בידינו שכן כתב בתורתכם אם לא כי צורם מכרם ועתיד הקדוש ברוך הוא לומר לירושלים קבלי ממני תנחומים שנאמר פתחי לי אחותי וגו' (שה"ש ה' ב') אמרה לו אינו מקבל ממך תנחומים עד שאני ואתה (מדברו') [מדברים] תוכחות שנאמר לכה דודי נצא השדה (שם ז' י"ב) למקום שאין משא ומתן נלינה בכפרים (שם) אראך לאומות העולם שאתה משפיע להם טובות וכופרים בך אמרה לפניו רבון של עולם מפני מה לא עשית לי כיוסף שנאמר מי יתנך כאח לי (שם ח' א') יוסף גמלו אותו אחיו רעה ובקשו להורגו וכשבאו לידו גמלם טובה והוא בעצמו ניחם אותם שנאמר וינחם אותם וידבר על לבם (בראשית נ' כ"א) ואף שמעי בן גרא אמר לדוד הנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף (שמואל ב' י"ט כ"א) אמר לו (כולם) [כלום] ציערו אותך כציערוהו אחיו של יוסף וקיבלו הימנו דוד [חזרה] ואמרה לפניו רבון של עולם כשנתתה תורה לישראל החזרת אותה על כל שבעים אומות ולא קיבלוה עד שקיבלוה ישראל ועכשיו שקבלוה תעשה כך מיד הורה לה הקב"ה ואומר הסתכלתי בכם שנאמר כי אנכי בעלתי בכם (ירמיה ג' י"ד) אמרה לפניו רבונו של עולם בדין הוא שתאמר ביני לבין עצמך מי מודיע עלי לאומות העולם שעשיתי רצונך יהו מנאצים ומחרפים אותי ומכלימים אותי ואומרים לי אתם מרדתם באלקיכם ואתם מעלתם בו מיד אמר לה הקדוש ברוך הוא אני מודיע עליך לאומות העולם מעשה צדקותיך שנאמר כי אגיד צדקתך ואת מעשיך (ישעיה נ"ז י"ב) ומודיע הקב"ה צדקתן של ישראל לאומות העולם באותה שעה היה מיכאל וירושלים (אומר) [אומרים] הוציא ה' את (ישראל וגו') [צדקותינו באו ונספרה בציון את מעשה ה' אלקינו] (ירמיה נ"א י):
שאל רבBookmarkShareCopy