וַיֹּ֥אמֶר בַּרְזִלַּ֖י אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ כַּמָּ֗ה יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י כִּי־אֶעֱלֶ֥ה אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ יְרוּשָׁלִָֽם׃
מדרש תנחומא
וְאֵל שַׁדַּי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא (תהלים לב, ו). מַהוּ לְעֵת מְצֹא. אָמַר רַבִּי אַבָּא, לְעֵת מִצּוּי הַזִּקְנָה. צָרִיךְ אָדָם לְהִתְפַּלֵּל עַל זִקְנָתוֹ, שֶׁתְּהֵא עֵינָיו רוֹאוֹת וּפִיו אוֹכֵל וְרַגְלָיו מְהַלְּכוֹת. שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם יַזְקִין, הַכֹּל מִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ. בְּיִצְחָק מַה כְּתִיב: וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת (בראשית כז, א). בְּיַעֲקֹב כְּתִיב: וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֵן (בראשית מח, י). וּפִיו אֵינוֹ אוֹכֵל, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בַּרְזִלַּי אוֹמֵר לְדָוִד, אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְלָמָּה יִהְיֶה עַבְדְּךָ עוֹד לְמַשָּׂא אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ (ש״ב יט, לו).
מדרש תהילים
מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך. זה שאמר הכתוב (איכה ד יב) לא האמינו מלכי ארץ כל יושבי תבל. מי היה מאמין שירושלים נכבשת ביד השונאים מאחר שנעשו בה כל הנסים בימיו של סנחריב. בוא וראה בשעה שבא גדוד עמלק על ציקלג ושרפה ושבה כל מה שהיה בתוכה כיון שבא דוד ומצאה שרופה התחיל מצטער הוא ואנשיו מהו אומר לפני הקב"ה (שמואל-א ל ח) הארדף אחר הגדוד הזה. אמר לו רדוף. וכן עשה הלך ומצא אותן והרגן שנאמר (שם יז) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתו. אסא לא עשה כן אלא אמר אסא לפני הקב"ה רבונו של עולם אין בי כח לרדוף אחרי מלך הכושי. מה עשה הקב"ה (דברי הימים-ב יד יא) ויגוף ה' את הכושים לפני אסא. עמד יהושפט ואמר רבונו של עולם אין בי כח לרדוף אחריהם ולעשות עמהם מלחמה אלא נהיה עומדים אנחנו ואתה רודף אותם. וכן עשה הקב"ה שנאמר (שם כ כב) ובעת החלו ברנה ותפלה נתן ה' מארבים. מה עשה הקב"ה הלבישן איספקלריא המאירה ורואין אלו את אלו. עמד חזקיה בשעה שבא סנחריב ואמר אין בי כח לרדוף ולא לראות מלחמה אלא בשעה שאני ישן על מטתי אתה נלחם בעדינו. אמר הקב"ה אני עושה כן אתה ישן על מטתך ואני עושה מלחמה בשבילך שנאמר (שמואל-ב יט לה) ויהי בלילה ההוא וגו' ויך ה' במחנה אשור. והלכו מעליהן ומכל אלו האוכלוסין מאה ושמונים וחמשה אלף וכולן דוכסין ואפרכים חוץ מן אוכלוסיהון. אמרו רבותינו לא נשתייר מהם אלא אלו שנאמר (ישעיה ח ח) והיה מוטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו אל. והמוטה של תרנגול אחד מששים בכנפיו. וכל אותן מתו. וכמה נשתיירו מהן רב אמר עשרה שנאמר (שם י יט) ונער יכתבם. וכמה נער כותב י'. הוי עשרה נשתיירו מהן. ר' אליעזר אומר ששה נשתיירו מהן ומה נער כותב ו'. רבי יהודה אומר חמשה שנאמר (שם יז ו) ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר. הוי חמשה נשתיירו מהן. רבי תנחום בר חייא אמר תשעה שנאמר (שם) ארבעה חמשה בסעיפיה. הרי תשעה נשתיירו מהן. ר' תנחום אומר ארבעה עשר. שנים שלשה הרי חמשה. ארבעה חמשה הרי תשעה. הרי ארבעה עשר. ונבוכדנצר היה אחד מהן כיון שהכעיסו אנשי ירושלים ביקש הקב"ה להעלות נבוכדנצר ויחריב את ירושלים ולהגלות את ישראל מן הארץ שנאמר (ירמיה מג י) הנני שולח את נבוכדנצר עבדי ואת כל עמו ירושלים. אמר רבי לוי שמונה עשרה שנה היתה בת קול מכרזת לתוך ביתו של אותו רשע עבדא בישא סק וחרוב ביתא דמרך דבני מרך לא שמעין ליה. והיה מתירא לעלות שהיה יודע מה הגיע לסנחריב בימי חזקיה ולא היה מאמין שהקב"ה מחריב את ירושלים שנאמר (איכה ד יב) לא האמינו מלכי ארץ. מה עשה עמד לו מקסם לידע אם לעלות אם לאו שנאמר (יחזקאל כא כו) כי עמד מלך בבל על אם הדרך על ב' הדרכים לקסם קסם. שהיה זורק את החץ לשם אנטוכיא או לשם צור או לשם לודקיא והיה החץ נשבר. וכשהיה זורק לשם ירושלים לא היה נשבר והיה יודע שהיא חריבה בידו. כיון שראה כן אסף התחיל אומר לפני הקב"ה רבונו של עולם מי היה מאמין שיכנסו השונאין בירושלים ומחריבין אותה מקום שלא היתה שולט בו היד. הרי אני רואה שנכנסו וטמאו את מקדשך ופיגרו את בניך באו גוים בנחלתך. הוי כי לא האמינו מלכי ארץ: