שמואל ב כא:ו מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), במדבר רבה, מדרש שמואל ושמות רבה

(יב ע״ב) ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא שנא׳ (ש״א יב כג) גם אנכי חלילה לי מחטוא לה׳ מחדול להתפלל בעדכם. אמר רבא אם תלמיד חכם הוא צריך שיחלה עצמו עליו. מאי טעמא אילימא משום דכתיב (שם כב ח) ואין חולה מכם עלי ואין גולה את אזני. דלמא מלך שאני. אלא מהכא (תהלים לה יג) ואני בחלותם לבושי שק. ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עונותיו שנאמר (יחזקאל טז סג) למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה׳ אלהים. דלמא צבור שאני. אלא מהכא (ש״א כח טו) ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי וגו׳ ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה' סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות ואקראה לך להודיעני מה אעשה. ואילו אורים ותומים לא קאמר משום דקטליה לנוב עיר הכהנים. ומנין דאחילו ליה מן שמיא שנאמר (שם) ויאמר שמואל אל שאול מחר אתה ובניך עמי. וא״ר יוחנן עמי במחיצתי. ורבנן אמרי מהכא (ש״ב כא ו) והוקענום לה׳ בגבעת שאול בחיר ה׳. יצאתה בת קול ואמרה בחיר ה׳:

אִישׁ אוֹ אִשָּׁה וגו', הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קלח, ד): יוֹדוּךָ ה' כָּל מַלְכֵי אָרֶץ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ, אָמַר רַבִּי פִּינְחָס שְׁנֵי דְּבָרִים שָׁמְעוּ מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעָמְדוּ מִכִּסְאוֹתָם וְהוֹדוּ, בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אָמְרוּ מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם זֶה כָּמוֹנוּ אוֹמֵר, אֵיזֶה מֶלֶךְ רוֹצֶה שֶׁיְהֵא אַחֵר מַכְּחִישׁ, וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (שמות כ, ג): לֹא יִהְיֶה לְךָ, אָמְרוּ, אֵי זֶה מֶלֶךְ רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שֻׁתָּף וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (שמות כ, ז): לֹא תִשָֹּׂא, אָמְרוּ, אֵי זֶה מֶלֶךְ רוֹצֶה שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁבָּעִים בּוֹ וּמְשַׁקְּרִים וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (שמות כ, ח): זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, אָמְרוּ, אֵי זֶה מֶלֶךְ רוֹצֶה שֶׁלֹא יִהְיוּ הַבְּרִיוֹת מְכַבְּדִים אֶת יוֹם שֶׁשָּׁבַת, אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (שמות כ, יב): כַּבֵּד, אָמְרוּ בַּנִּימוֹסוֹת שֶׁלָּנוּ כָּל מִי שֶׁמַּכְתִּיב אֶת עַצְמוֹ סֶגְרוֹן לַמֶּלֶךְ, הוּא כּוֹפֵר בַּאֲבוֹתָיו, וְזֶה מַכְרִיז וְאוֹמֵר: כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, עָמְדוּ מִכִּסְאוֹתָם וְהוֹדוּ לוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ויקרא ה, טז): וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם, אָמְרוּ בַּנִּימוֹסוֹת שֶׁלָּנוּ כָּל דְּאָכֵיל צִנּוֹרָא מִן קֵיסָר יָהֵב בֵּיהּ סַכִּין דְּפַדָּן, וְזֶה מַכְרִיז וְאוֹמֵר: וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֶחְמִיר בְּהֶדְיוֹט יוֹתֵר מִגָּבוֹהַּ, שֶׁבְּגָבוֹהַּ כְּתִיב (ויקרא ה, טו): נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וגו', וּבְהֶדְיוֹט כְּתִיב (ויקרא ה, כא): נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וגו', עֲשָׂאוֹ כַּמֵּזִיד, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבָּזֶה הִקְדִּים מְעִילָה לַחֵטְא, וּבָזֶה הִקְדִּים חֵטְא לַמְּעִילָה. וְלֹא עוֹד לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּגוֹזֵל הַגֵּר כֵּן, מִי הוּא אֱלוֹהַּ כָּזֶה הָאוֹהֵב אֶת אוֹהֲבָיו וּמְקָרֵב רְחוֹקִים כַּקְּרוֹבִים הַבָּאִים לִשְׁמוֹ, עָמְדוּ מִכִּסְאוֹתָם וְהוֹדוּ לוֹ. וְלֹא תֹאמַר בְּגֵרֵי הַצֶּדֶק שֶׁנִּתְגַּיְרוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם קֵרַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ שֶׁלֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם, מָצִינוּ שֶׁתָּבַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֶלְבּוֹנָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, א): וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד וגו', מַהוּ (שמואל ב כא, א): שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ שָׁלשׁ שָׁנִים רְצוּפוֹת, כְּשֶׁרָאָה דָּוִד שֶׁהִתְחִיל הָרָעָב לָבוֹא בְּיָמָיו, אָמַר בַּעֲוֹן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים הַגְּשָׁמִים אֵינָן יוֹרְדִין, בַּעֲוֹן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וּמְגַלֵּי עֲרָיוֹת, וְשׁוֹפְכֵי דָמִים, וּפוֹסְקֵי צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִין, וּבַעֲוֹן שֶׁאֵינָן נוֹתְנִין מַעַשְׂרוֹתֵיהֶם כְּתִקְּנָן. בַּעֲוֹן עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא, טז): הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה וגו', וְאוֹמֵר (דברים יא, יז): וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וגו'. בַּעֲוֹן מְגַלֵי עֲרָיוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, ב): וַתַּחֲנִיפִי הָאָרֶץ בִּזְנוּתַיִּךְ וגו', וְאוֹמֵר (ירמיה ג, ג): וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים וּמַלְקוֹשׁ וגו'. בַּעֲוֹן שׁוֹפְכֵי דָמִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה, לג): כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ, כִּי הַדָּם הוּא יַחַן אַף עַל הָאָרֶץ. בַּעֲוֹן פּוֹסְקֵי צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִין מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כה, יד): נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן, לָמָּה (משלי כה, יד): אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר. בַּעֲוֹן שֶׁאֵין נוֹתְנִין מַעְשְׂרוֹתֵיהֶן כְּתִקְּנָן מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, י): הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וגו'. שָׁנָה רִאשׁוֹנָה הִתְחִיל דָּוִד לְהוֹכִיחַ דּוֹרוֹ בְּעֵת הָרֶגֶל וְאָמַר לָהֶן שֶׁמָּא יֵשׁ בָּכֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵן עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁאֵין הַשָּׁמַיִם נֶעֱצָרִים מֵהוֹרִיד טַל וּמָטָר, אֶלָּא בְּעָוֹן זֶה יָצְאוּ וּבִקְּשׁוּ וְלֹא מָצְאוּ. שָׁנָה שְׁנִיָּה אָמַר לָהֶם שֶׁמָּא גִּלּוּי עֲרָיוֹת יֵשׁ בָּכֶם, שֶׁאֵין הַשָּׁמַיִם נֶעֱצָרִים אֶלָּא מִפְּנֵי כָּךְ, יָצְאוּ וּבִקְּשׁוּ וְלֹא מָצְאוּ. שָׁנָה שְׁלִישִׁית אָמַר לָהֶם שֶׁמָּא שׁוֹפְכֵי דָמִים אוֹ פּוֹסְקֵי צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִין יֵשׁ בָּכֶם, אוֹ מוֹנְעֵי הַמַּעַשְׂרוֹת יֵשׁ בָּכֶם, שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִים אֶלָּא עֲלֵיהֶם, יָצְאוּ וּבִקְּשׁוּ וְלֹא מָצְאוּ, מִכָּאן וָאֵילָךְ אָמַר דָּוִד אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי, הִתְחִיל שׁוֹאֵל בָּאוּרִים וְתֻמִּים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, א): וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי ה', אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שֶׁשָּׁאַל בָּאוּרִים וְתֻמִּים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר טַעֲמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אַתְיָא פְּנֵי פְּנֵי, כְּתִיב הָכָא: וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי ה', וּכְתִיב הָתָם (במדבר כז, כא): וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּוִד מֻצָּל אַתָּה אֶלָּא עַל שָׁאוּל וְעַל בֵּית הַדָּמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, כ): וַיֹּאמֶר ה' אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים וגו', עַל שָׁאוּל, שֶׁלֹא עֲשִׂיתֶם עִמּוֹ חֶסֶד וְלֹא נִסְפַּד כַּהֲלָכָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּוִד אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁבְּיָמָיו לֹא נַעֲשָׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּיִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁחֶלְקוֹ עִם שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, וְאַתָּה בָּאָרֶץ וְהוּא בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים, וְהֵיכָן מָצִינוּ שֶׁהֵמִית גִּבְעוֹנִים, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהָרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים שֶׁהָיוּ מַסְפִּיקִין לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הֲרָגָן. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב (צפניה ב, ג): בַּקְּשׁוּ אֶת ה' כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ, מַהוּ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִשְׁפָּטוֹ וּפָעֳלוֹ כְּאַחַת, אַתְּ מוֹצֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹבֵעַ מִשְׁפָּטָן שֶׁל גִּבְעוֹנִים מִן שָׁאוּל וְזוֹכֵר פְּעֻלָּתוֹ שֶׁל שָׁאוּל לְשַׁלֵּם לוֹ שָׂכָר טוֹב, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד וְכִי בִּשְׁבִיל הַגֵּרִים הַלָּלוּ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעַמּוֹ כֵּן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם תַּרְחִיק אֶת הָרְחוֹקִים סוֹפְךָ לְרַחֵק אֶת הַקְּרוֹבִים, צֵא וּלְמַד מִיהוֹשֻׁעַ רַבָּךְ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ הַגִּבְעוֹנִים (יהושע י, ו): עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה וְהוֹשִׁיעָה לָנוּ וְעָזְרֵנוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ וְכִי בִּשְׁבִיל הַגֵּרִים הַלָּלוּ אָנוּ מַטְרִיחִים עַל הַצִּבּוּר. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהוֹשֻׁעַ אִם תַּרְחִיק אֶת הָרְחוֹקִים סוֹפְךָ לְרַחֵק אֶת הַקְּרוֹבִים, צֵא וּלְמַד מֵהֵיכָן הוּא מַטָּעֲךָ לֹא מִן הַגֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מו, כ): וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וגו', וּכְתִיב (במדבר יג, ח): לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן, מִיָּד (שמואל ב כא, ב): וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַגִּבְעֹנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְהַגִּבְעֹנִים וגו', מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב: וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, וְכִי מָה עִנְיָן זֶה לָזֶה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר הַכָּתוּב לְפִי שֶׁקָּרָא דָּוִד לַגִּבְעֹנִים וְאָמַר אֲלֵיהֶם מַה שֶּׁאָמַר וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, לְכָךְ וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, שֶׁעָמַד דָּוִד וְרִחֲקָן שֶׁלֹא יָבוֹאוּ בַּקָּהָל, וְזוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ (גמרא יבמות עט-א): שֶׁנְּתִינִים אֲסוּרִים לָבוֹא בַּקָּהָל, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד שָׁלשׁ מַתָּנוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, רַחֲמָנִין וּבַיְשָׁנִין וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים. רַחֲמָנִין, דִּכְתִיב (דברים יג, יח): וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ. בַּיְשָׁנִים, דִּכְתִיב (שמות כ, יז): וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ, זֶה סִימָן לַבַּיְשָׁן שֶׁאֵינוֹ חוֹטֵא, וְכָל מִי שֶׁאֵין לוֹ בּשֶׁת פָּנִים דָּבָר בָּרִי שֶׁלֹא עָמְדוּ אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי וגו'. גּוֹמְלֵי חֲסָדִים מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יח, יט): לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ וגו', וּכְתִיב (דברים ז, יב): וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד, וְאֵלּוּ אֵין בָּהֶם אֶחָד מֵאֵלֶּה, מִיָּד עָמַד וְרִחֲקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהַגִּבְעוֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, אֵין רְאוּיִן אֵלֶּה לְהִתְעָרֵב עִמָּהֶם אַף עַל פִּי שֶׁגֵּרִים הֵם לֹא עָמְדוּ אֲבוֹתֵיהֶם עַל הַר סִינַי, כִּי עַל שֵׁם כְּנַעֲנִים מִתְחַשְּׁבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, ב): כִּי אִם מִיֶּתֶר הָאֱמֹרִי. מַה כְּתִיב בָּהֶם (דברים ז, ג): וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם וגו', אַף אֵלּוּ כְּמוֹתָן אֵינָן רְאוּיִן לִדָּבֵק בְּיִשְׂרָאֵל. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (יהושע ט, ז): וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי וגו', וְכָאן קָרֵי לֵיהּ אֱמוֹרִי, אֶלָּא מִן הָאֱמוֹרִי הָיוּ וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָן חִוִּי, עַל שֶׁעָשׂוּ מַעֲשֵׂה חִוִּי, מַעֲשֵׂה נָחָשׁ. הַנָּחָשׁ אָמַר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית ב, יז): כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, אֶלָּא הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמְרַמֶּה בָּהֶם וְהֵם אוֹכְלִין וְנֶעֱנָשִׁים וַאֲנִי יוֹרֵשׁ אֶת הָאָרֶץ לְעַצְמִי, כָּךְ עָשׂוּ הַגִּבְעוֹנִים, אָמְרוּ יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל (דברים כ, יז): כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וגו' (דברים ז, ב): לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וגו', אֶלָּא הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין וּמְרַמִּין בָּהֶם וְהֵם כּוֹרְתִים אִתָּנוּ בְּרִית, מַה נַּפְשָׁךְ, יַהַרְגוּ אוֹתָנוּ יַעַבְרוּ עַל הַשְּׁבוּעָה, יְקַיְּמוּ אוֹתָנוּ עוֹבְרִים עַל הַגְּזֵרָה, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נֶעֱנָשִׁים וְאָנוּ יוֹרְשִׁין אֶת הָאָרֶץ לְעַצְמֵנוּ, לְפִיכָךְ כְּשֶׁרָאָה יְהוֹשֻׁעַ כֵּן, אָמַר לָהֶם (יהושע ט, כב): לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ וגו', אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם מַעֲשֵׂה נָחָשׁ לְפִיכָךְ תִּטְלּוּ שְׂכָרוֹ שֶׁל נָחָשׁ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵרֲרָן כְּנָחָשׁ, דִּכְתִיב (יהושע ט, כג): וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם, כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב בַּנָּחָשׁ (בראשית ג, יד): אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, מַהוּ (שמואל ב כא, ב): וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ לָהֶם, אָמַר דָּוִד בְּעֵת שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ לָהֶם תָּלוּ הַדָּבָר בִּי, שֶׁאִם אֶחְפֹּץ לְרַחֲקָן וּלְקָרְבָן הָרְשׁוּת בְּיָדִי, הֲרֵינִי מְרַחֲקָן. וּמִנַּיִן שֶׁתָּלוּ הַדָּבָר בְּדָוִד, דִּכְתִיב (יהושע ט, כז): וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם וגו', אָמַר רַבִּי אַמֵּי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אַחַר שֶׁאָמַר (יהושע ט, כז): לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח ה', מַה צֹּרֶךְ לוֹמַר (יהושע ט, כז): אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, אֶלָּא תְּלָאוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּדָוִד, אָמַר אֲנִי אֵינִי לֹא מְקָרְבָן וְלֹא מְרַחֲקָן, אֶלָּא מִי שֶׁהוּא עָתִיד לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה, אִם רָאֲתָה דַּעְתּוֹ לְקָרֵב יְקָרֵב, לְרַחֵק יְרַחֵק, וְכֵיוָן שֶׁבָּא דָּוִד וְרָאָה שֶׁהָיוּ אַכְזָרִים רִחֲקָן, אַף עֶזְרָא רִחֲקָן, דִּכְתִיב (נחמיה יא, כא): וְהַנְּתִינִים ישְׁבִים בָּעֹפֶל וגו'. אַף לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֲקָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מח, יט): וְהָעֹבֵד הָעִיר יַעַבְדוּהוּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, יְאַבְּדוּהוּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, (שמואל ב כא, ב): וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכֹּתָם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹא הִכָּם נִתְאַכְזְרוּ עָלָיו, לְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹא עַל חִנָּם רִחֲקָן דָּוִד (שמואל ב כא, ב): בְּקַנֹּאתוֹ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹא כָּעַס עֲלֵיהֶם שָׁאוּל אֶלָּא בִּשְׁבִיל קִנְאָה שֶׁהָיָה לוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְלֹא עָשָׂה בִּשְׁבִיל שִׂנְאָה שֶׁהָיָה שׂוֹנְאָם, וְלֹא רִחֲמוּ עַל בָּנָיו. מַה הִיא הַקִּנְאָה, שֶׁלֹא הָיוּ מְגַלִּים לוֹ הֵיכָן דָּוִד מִתְחַבֵּא, מִיָּד שָׁלַח דָּוִד וְקָרָא לָהֶם מַה לָּכֶם וּלְבֵית שָׁאוּל, אֲמַרוּן לֵיהּ עַל שֶׁפָּסַק מְזוֹנֵנוּ וְעַל שֶׁהֵמִית מִמֶּנּוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים, שְׁנֵי חוֹטְבֵי עֵצִים, וּשְׁנֵי שׁוֹאֲבֵי מַיִם, וְחַזָּן, וְסוֹפֵר, וְשַׁמָּשׁ. אֲמַר לוֹן וּמָה אַתּוּן בָּעֲיִן כַּדּוּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, ג): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַגִּבְעֹנִים מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם וּבַמָּה אֲכַפֵּר וּבָרְכוּ אֶת נַחֲלַת ה', אָמַר לָהֶם מָה הֲנָיָה לֶהֱוֵי לְכוֹן אִם תִּקְטְלוּן מִן בֵּית שָׁאוּל נַפְשָׁא, אֶלָּא אִמְרוּ לִי מַה תַּקָנָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם שֶׁאַתֶּם מִתְפַּיְסִין וְכַמָּה כֶּסֶף וְזָהָב אֶתֵּן לָכֶם כֹּפֶר נַפְשְׁכֶם, וּבַמָּה אֲכַפֵּר, כְּמָה דְתֵימָא (שמות כא, ל): אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּפְסֹק הָרָעָב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּבָרְכוּ אֶת נַחֲלַת ה', וּכְמָה דְתֵימָא (בראשית מז, ז): וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה, שֶׁבֵּרֲכוֹ שֶׁיִּכְלֶה הָרָעָב. (שמואל ב כא, ד): וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַגִּבְעֹנִים אֵין לָנוּ כֶּסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ, לִי כְתִיב לָנוּ קְרִי, לָמָּה כֵן, אָמַר לָהֶם דָּוִד, מָה הֲנָיָה לְכוֹן דְּאִנּוּן מִתְקַטְלִין, סְבוּ לְכוֹן כֶּסֶף וְזָהָב. אָמְרוּ לוֹ אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁין כֶּסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ, לֹא הָיָה לָנוּ חַיָּב מָמוֹן שֶׁמָּמוֹן נִטֹּל מִמֶּנּוּ, אֶלָּא נְפָשׁוֹת חַיָּב לָנוּ, וּנְפָשׁוֹת אָנוּ מְבַקְּשִׁין. אָמַר דָּוִד דִּלְמָא דְּאִנּוּן בָּהֲתִין פַּלְגוֹן מִן פַּלְגוֹן, נְסַב כָּל חַד וְחַד מִנְּהוֹן וַהֲוָה מְפַיֵּס לֵיהּ, קֳבֵל גַּרְמֵיהּ, וְהוּא אֲמַר לֵיהּ מָה הֲנָיָה לָךְ וְאִינוּן מִתְקַטְּלִין סַב לָךְ מָמוֹן, וְהוּא אֲמַר לֵיהּ: אֵין לִי כֶסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ, וְאֵין לָנוּ לַחֲזֹר עַל אֲחֵרִים אֶלָּא עָלָיו, שֶׁעֲבָדָיו לֹא רָצוּ לִשְׁלוֹחַ יָד בַּכֹּהֲנִים וְלֹא בָּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כב, יז): וְלֹא אָבוּ עַבְדֵּי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלוֹחַ אֶת יָדָם לִפְגֹּעַ בְּכֹהֲנֵי ה', הֱוֵי (שמואל ב כא, ד): וְאֵין לָנוּ אִישׁ לְהָמִית בְּיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָּוִד שֶׁלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, אָמַר לָהֶם מָה אַתֶּם אוֹמְרִים אֲנִי עוֹשֶׂה לָכֶם, אִם נְפָשׁוֹת אַתֶּם מְבַקְּשִׁים אֲנִי אֶעֱשֶׂה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, ד): וַיֹּאמֶר מָה אַתֶּם אֹמְרִים אֶעֱשֶׂה לָכֶם, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם דָּוִד כֵּן, אָמְרוּ לוֹ אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁים לִפְרֹעַ לוֹ כְּכָל מִדָּתוֹ, הוּא כִּלָּנוּ וְחָשַׁב לְהַשְׁמִידֵנוּ שֶׁלֹא יִהְיֶה לָנוּ עֲמִידָה בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁין מִכָּל בָּנָיו אֶלָּא שִׁבְעָה, כְּנֶגֶד הַשִּׁבְעָה אֲשֶׁר הֲרָגָם מִמֶּנּוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, ה): וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ וַאֲשֶׁר דִּמָּה לָנוּ וגו', אֲשֶׁר כִּלָּנוּ שֶׁבַע אוֹתִיּוֹת הֵן, כְּנֶגֶד שֶׁבַע נְפָשׁוֹת שֶׁהָרַג מֵהֶם, לְפִיכָךְ (שמואל ב כא, ו): יֻתַּן לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מִבָּנָיו וְהוֹקַעֲנוּם לַה' בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר ה' וגו', כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ כָּל הָעוֹלָם וְיִתְיָרְאוּ וְלֹא יוֹסִיפוּ עוֹד לְהָרַע לַגֵּרִים, לְכָךְ כְּתִיב לַה', שֶׁהוּא צִוָּה לְהֵיטִיב לַגֵּרִים, וְהוּא הֵרַע לָהֶם, לָמָּה בְּגִבְעַת שָׁאוּל, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ אִם לַמֶּלֶךְ לֹא נָשָׂא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּנִים קַל וָחֹמֶר לָהֶדְיוֹטִים. בְּחִיר ה', אֶתְמְהָה, הֵם מְקַטְרְגִים עָלָיו, וְקָרְיִין לֵיהּ בְּחִיר ה'. אֶלָּא הֵם אָמְרוּ: בְּגִבְעַת שָׁאוּל, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: בְּחִיר ה'. כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָּוִד צָרָתוֹ צָרָה, הִתְחִיל אוֹמֵר לָהֶם אֲנִי אֶתֵּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, ו): וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲנִי אֶתֵּן, (שמואל ב כא, ז): וַיַּחְמֹל הַמֶּלֶךְ עַל מְפִיבשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן וגו', עַל שֶׁהָיָה אָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה נָתַן דָּוִד עֵינָיו בּוֹ לְהַצִּילוֹ מִיָּדָם, אָמַר דָּוִד הֲרֵינִי מַעֲבִירָן לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ, וְכָל מִי שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קוֹלְטוֹ הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ, וְהֶעֱבִירָן לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ, וְנִתְפַּלֵּל עָלָיו וְהָלַךְ הַמִּזְבֵּחַ וּקְלָטוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נז, ג): אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי, שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם דָּוִד. (שמואל ב כא, ח): וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת אַיָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל וגו', וְהָכְתִיב (שמואל ב ו, כג): וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ, וּמֵרַב הֵיכָן הִיא, אֱמֹר מֵעַתָּה בְּנֵי מֵרַב הָיוּ וְגִדְּלָתַם מִיכַל וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמָהּ. (שמואל ב כא, ט): וַיִּתְּנֵם בְּיַד הַגִּבְעֹנִים וַיֹּקִיעֻם בָּהָר לִפְנֵי ה' וַיִּפְּלוּ שְׁבַעְתָּם יָחַד, שְׁבַעְתָּם כְּתִיב חָסֵר יו"ד, זֶה מְפִיבשֶׁת בֶּן יוֹנָתָן שֶׁנִּצַּל, שֶׁהָיָה חָסֵר מִן הַשִּׁבְעָה. (שמואל ב כא, ט): וְהֵמָּה הֻמְתוּ בִּימֵי קָצִיר בָּרִאשֹׁנִים בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים, מְלַמֵּד שֶׁהוּמְתוּ בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, יוֹם שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִים אֶת הָעוֹמֶר. (שמואל ב כא, י): וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת אַיָּה אֶת הַשַֹּׂק וַתַּטֵּהוּ לָהּ אֶל הַצּוּר, מַהוּ אֶל הַצּוּר, אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת (דברים לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ. (שמואל ב כא, י): מִתְּחִלַּת קָצִיר עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמָיִם, רַבִּי אַחָא בַּר זְבִינָא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא גָּדוֹל הוּא קִדּוּשׁ הַשֵּׁם מֵחִלּוּל הַשֵּׁם, בְּחִלּוּל הַשֵּׁם כְּתִיב (דברים כא, כג): לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, וּבְקִדּוּשׁ הַשֵּׁם כְּתִיב: מִתְּחִלַת קָצִיר עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמָיִם, מְלַמֵּד שֶׁעָמְדוּ תְּלוּיִם מִשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן עַד שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן. וְהָכְתִיב (דברים כד, טז): לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים, וּבָנִים מֵתוּ בַּעֲוֹן אֲבִיהֶם, אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן מוּטָב שֶׁתֵּעָקֵר אוֹת אַחַת מִן הַתּוֹרָה וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא, וְהָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים תּוֹרָתָן שֶׁל אֵלּוּ פְּלַסְטוֹן הִיא, כָּתוּב בְּתוֹרָתָן: לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ, וְאֵלּוּ תְּלוּיִם שִׁבְעָה חֳדָשִׁים. כָּתוּב בְּתוֹרָתָן אֵין דָּנִים שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד, וְאֵלוּ שְׁבַעְתָּם יָחַד. כָּתוּב בַּתּוֹרָה: לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים, וְאֵלּוּ מֵתִים בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם. וְהָיוּ שׁוֹאֲלִים עֲלֵיהֶם מֶה חָטְאוּ אֵלּוּ שֶׁנִּשְׁתַּנֵּית מִדַּת הַדִּין, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָהֶם אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בְּגֵרִים גְּרוּרִים, אָמְרוּ לָהֶם וְכִי מַה טִּיבָן, אָמְרוּ לָהֶם אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ. אָמְרוּ לָהֶם וְכִי בִּשְׁבִיל הַגֵּרִים הַגְּרוּרִים הָאֲרוּרִים הַלָּלוּ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעַמּוֹ כֵן, מַה בִּבְנֵי מְלָכִים כֵּן בְּהֶדְיוֹטוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, מָה אִם אֵלּוּ שֶׁלֹא נִתְגַּיְּרוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם רְאוּ הֵיאַךְ תָּבַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת דָּמָן, הַמִּתְגַּיֵּר לְשֵׁם שָׁמַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וַדַּאי אֵין אֱלוֹהַּ כֵּאלֹהֵיהֶם וְאֵין אֻמָּה כְּאֻמָּתָם, וְאֵין לָנוּ לִדָּבֵק אֶלָּא בְּאֻמָּה זוֹ שֶׁאֱלֹהֶיהָ גָּדוֹל מִכָּל אֱלֹהִים. מִיָּד נִתְגַּיְּרוּ הַרְבֵּה גֵרִים מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ב, טז): וַיִסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַסְּפָר אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו וַיִּמָּצְאוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. מֵהֶם עָשָׂה שְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נוֹשֵׂא סַבָּל, וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף חוֹצֵב בָּהָר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ב, א): וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ סַבָּל וגו'. וְכָל כָּךְ לָמָּה לְהוֹדִיעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא מְקָרֵב אֶת הָרְחוֹקִים, וְסָמַךְ לָרְחוֹקִים כַּקְּרוֹבִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּקְדִּים שָׁלוֹם לָרְחוֹקִים מִן הַקְּרוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נז, יט): שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב, הֱוֵי: עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמָיִם. מַהוּ (שמואל ב כא, י): וְלֹא נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם, בּוֹא וּרְאֵה הַחֶסֶד שֶׁעָשְׂתָה רִצְפָּה בַת אַיָּה עִמָּהֶם, שֶׁהָיְתָה שׁוֹמַרְתָּם בַּיּוֹם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַלַּיְלָה מֵחַיַּת הַשָֹּׂדֶה שִׁבְעָה חֳדָשִׁים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד עַל שָׁאוּל שֶׁלֹא נִסְפַּד כַּהֲלָכָה וְהוּא נִקְבַּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ, הָיָה דָּוִד מִתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּדוֹ, שֶׁאָמַר שָׁאוּל כְּבָר עָבְרוּ עָלָיו תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא וְלָא אָרְחֵיהּ לְאַסְפּוּדֵיהּ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּידוּ לוֹ מַעֲשִׂים שֶׁל רִצְפָּה בַת אַיָּה, נָשָׂא קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ, וְאָמַר: מַה זּוֹ שֶׁהִיא אִשָּׁה כָּךְ עָשְׂתָה לִגְמִילוּת חֲסָדִים, אֲנִי שֶׁאֲנִי מֶלֶךְ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, מִיָּד הָלַךְ לִגְמֹל חֶסֶד עִמָּהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, יא): וַיֻּגַּד לְדָוִד אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה וגו', (שמואל ב כא, יב יג): וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיִּקַּח אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וגו' וַיַּעַל מִשָּׁם אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וגו'. מֶה עָשָׂה דָּוִד, עָמַד וְכִנֵּס כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּגְדוֹלֵיהֶם, וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ לְיָבֵישׁ גִּלְעָד, וּמָצְאוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ וְנָתְנוּ אוֹתָם בְּתוֹךְ אֲרוֹן הַמֵּת וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כא, יד): וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ וגו', מַהוּ (שמואל ב כא, יד): בְּצֵלָע בְּקֶבֶר קִישׁ אָבִיו, מְלַמֵּד שֶׁהֱבִיאוּהוּ לִגְבוּל יְרוּשָׁלַיִם וּקְבָרוּהוּ שָׁם, וְצֵלָע הִיא בְּצַד יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יח, כח): וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלָיִם וגו'. (שמואל ב כא, יד): וַיַּעֲשׂוּ כֹּל אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ, וּמַה צִּוָּה הַמֶּלֶךְ, צִוָּה לִהְיוֹת מַעֲבִירִים אֲרוֹנוֹ שֶׁל שָׁאוּל בְּכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט וְהָיָה הַשֵּׁבֶט שֶׁהָיָה נִכְנַס בּוֹ אֲרוֹנוֹ שֶׁל שָׁאוּל יוֹצְאִים הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וְגוֹמְלִים חֶסֶד עִם שָׁאוּל וּבָנָיו, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל יְדֵי חוֹבָתָן בִּגְמִילוּת חֲסָדִים, עַד שֶׁבָּאוּ לְאֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ לִגְבוּל יְרוּשָׁלַיִם, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁגָּמְלוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל חֶסֶד וְעָשׂוּ דִּינָם שֶׁל גִּבְעוֹנִים, מִיָּד נִתְמַלֵּא רַחֲמִים וְנָתַן מָטָר עַל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כא, יד): וַיֵּעָתֵר אֱלֹהִים לָאָרֶץ אַחֲרֵי כֵן, הָא לָמַדְנוּ כַּמָּה קֵרַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָרְחוֹקִים, אֲפִלּוּ שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ שֶׁלֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק, הֱוֵי: יוֹדוּךָ ה' כָּל מַלְכֵי אָרֶץ וגו'.

שלח דוד וקראון אמר להן מה לכם ולבית שאול, אמרין על שהמית מהן שבעת אנשים, שני חטבי עצים ושנים שואבי מים וחזן וסופר ושמש, יותן לנו שבעה אנשים מבניו וגו' (שמואל ב' כ"א ו'), אמר להון ומה הנייה אית לכון ואינון מתקטלין, סבו לכון זהב וכסף, והן אמרין אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו (שם שם ד'), פלגון ונסבון חד חד, אמר דילמא מתפיסין ולא אתפייסו, באותה שעה אמר דוד שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל רחמנין ביישנין וגומלי חסדים, ואלו אין בהם אחד מכל אלו, עמד וריחקן, והגבעונים לא מבני ישראל המה וגו' (שם שם ב'), אף עזרא ריחקן, [שנאמר] והנתינים יושבים בעפל (נחמי' י"א כ"א), אף לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מרחקם, והעובר (את) העיר יאבדוהו וגו' (יחזקאל מ"ח י"ט). (דבר אחר) כתיב ונתן לך רחמים (דברים י"ג י"ח), היינו רחמנים, ביישנין, ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו (שמות כ' י"ז), והסימן לביישן שאינו חוטא, וכל שאין לו בושת פנים דבר בריא שלא עמדו אבותיו על הר סיני, וגומלי חסדים מנין, ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד וגו' (דברים ז' י"ב).