וישבו [וְיִשְׁבִּ֨י] בְּנֹ֜ב אֲשֶׁ֣ר ׀ בִּילִידֵ֣י הָרָפָ֗ה וּמִשְׁקַ֤ל קֵינוֹ֙ שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ מִשְׁקַ֣ל נְחֹ֔שֶׁת וְה֖וּא חָג֣וּר חֲדָשָׁ֑ה וַיֹּ֖אמֶר לְהַכּ֥וֹת אֶת־דָּוִֽד׃
מדרש לקח טוב
שם האחת ערפה. על שם שהפכה עורף לחמותה וחזרה לה, ד"א ערפה היא הרפה שנ' (שמואל ב' כ"א ט"ז) וישבי בגב אשר בילידי הרפה שהיו הכל עורפין אותה מאחריה ודשין אותה כהריפות בעלי.
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(ש״ב כא טז) וישבי בנוב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו וגומר ויאמר להכות את דוד מאי וישבי בנוב א״ר יהודה אמר רב איש שבא על עסקי נוב א״ל הקב״ה לדוד עד מתי יהיה עון זה טמון בידך על ידך נהרג נוב עיר הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי ועל ידך נהרג שאול ושלשת בניו רצונך יכלה זרעך או תמסר ביד אויב אמר לפניו רבונו של עולם מוטב אמסור ביד אויב ולא יכלה זרעי יומא חד נפק לשכר בזאי אתא שטן ואדמי ליה כטביא פתק ביה גירא ולא מטייה משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים כדחזייה ישבי בנוב אמר היינו האי דקטליה לגלית אחי כפתיה קמטיה ואותביה תותי בי סדיא אתעביד ליה ניסא מכא ליה ארעא מתותיה היינו דכתיב (תהלים יח לז) תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה אבישי בן צרויה חייף רישיה בד׳ גרבי דמיא חזינהו כתמי דמא א״ד אתא יונה איטריף קמיה אמר כנסת ישראל כיונה אמתילא שנא׳ (שם סח יד) כנפי יונה נחפה בכסף ש״מ דוד מלכא דישראל בצערא שרי אתא לביתיה ולא אשכחיה שדר לבי מדרשא ולא אשכחיה אמר תנן אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו בשעת הסכנה מאי אתא שאל בי מדרשא אמרו ליה בשעת הסכנה שפיר דמי רכביה לפרידיה וקם ואזל קפצה ליה ארעא בהדי דקא מסגי חזייה לערפה אימיה דהות נוולא כי חזיתיה פסקתיה לפילכא שדיתיה עלויה סברה למקטליה אמרה ליה עלם אייתי לי פלך פתקיה בריש מוחה וקטלה כד חזייה ישבי בנוב אמר השתא הוו בי תרין וקטלי לי פתקיה לדוד לאילעאי ודץ ליה לרומחיה אמר ניפול עליה ונקטול אמר אבישי שם אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא ונימא ליה איהו אין חבוש מוציא את עצמו מבית האסורים א״ל מאי בעית הכא א״ל הכי אמר לי קודשא בריך הוא והכי אהדרי ליה א״ל אפיך צלותך בר ברך קירא ליזבין ואת לא תצטער א״ל אי הכי סייע בהדן היינו דכתיב (ש״ב כא יז) ויעזר לו אבישי בן צרויה אמר רב יהודה אמר רב שעזרו בתפלה אמר אבישי שם ואחתיה הוה קא רדף בתרייהו כי מטו קובי אמרי קום ביה כי מטו בי תרי אמרי בתרי גוריון קטליה לאריא אמרי ליה זיל אשכח לערפה אמך בקברה כי אדכרו ליה שמא דאימיה כחש חיליה קטליה היינו דכתיב (שם) אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא אתנו ולא תכבה את נר ישראל:
בראשית רבה
ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וגו' - גמליו של אברהם אבינו היה ניכרים, בכל מקום שהיו יוצאים, יוצאים זמומים. וכל טוב אדוניו בידו רבי חלבו אמר: זו דיאתיקי. ויקם וילך אל ארם נהרים ר' יצחק אמר: בן יומו. הוא דעתיה דר' יצחק. ואבא היום אל העין, היום יצאתי והיום באתי. (תהלים ס) הרעשתה ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה הרעשתה ארץ, בימי אברהם. פצמתה, בימי אליעזר. רפה שבריה, בימי יעקב. כי מטה, בימי ישבי בנוב, הה"ד (שמואל ב כב): ישבי בנוב, אשר בילידי הרפה, אניף במגיניה, וקפץ דוד לאחוריו תמניא עשר אמין, זה נתיירא מזה וזה נתיירא מזה. זה נתיירא לומר: אם לאחוריו קפץ כדין, לקמוי מה? וזה נתיירא מזה לומר: אין במגינא אניפי כדין, איך אנא יכול למוקמיה ביה? באותה שעה אמר דוד: הלואי הוה לי חד מן בני אחתי, דייתי ויסייעני, מיד ויעזר לו אבישי בן צרויה. לאחורי תרעא הוה קאים, אתמהא?! רבנן אמרי: אפילו היה בסוף העולם, הטיסו הקדוש ברוך הוא והביאו בהרף עין, שלא יהיה אותו צדיק עומד ומצטער. הה"ד (שם): ויעזר לו אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי וימיתהו. אז נשבעו אנשי דוד לאמר: לא תצא אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל. ויברך הגמלים, מחוץ לעיר ארבעינון: