שמואל ב כג:א מדרש: מדרש לקח טוב, שיר השירים רבה, מדרש תנאים ומדרש תהילים

אלה לשון קשה. הדברים קשה. אשר דבר משה מלמד שלא היה אדם אחד יכול להוכיחם חוץ ממשה רבינו. אל כל ישראל. לא בסתר הוכיחם אלא ברבים. ד״א אל כל ישראל. מלמד שהיה מדבר וקולו היה מהלך בכל מחנה ישראל. ד״א אלה הדברים. רבי תנחום דרש הפה שאמר (שמות ד׳:י׳) לא איש דברים אנכי זכה לומר אלה הדברים. ד״א אלה הדברים. מה כתוב למעלה מן הענין (במדבר ל״ו:י״ג) אלה המצות והמשפטים. רבי אליעזר ורבי יהושע אומר אין מעמיד מצות של מעלה אלא התוכחות של מטה שנאמר אלה הדברים ולמה הוכיחן בסוף ארבעים שנה. אמר ר' סימון שאלו הוכיחן תחלה היו אומרין מה לנו לבן עמרם אלא לאחר שעישרן ונתן להם ביזת סיחון ועוג הוכיחן מפי הגבורה. בעבר הירדן במדבר. על שעשו במדבר שנאמר (יחזקאל כ׳:י״ג) וימרו בי בית ישראל במדבר. בערבה. מה שעשו בשטים. מול סוף. בים סוף. בין פארן. במרגלים שנאמר (במדבר י״ג:ג׳) וישלח אותם משה במדבר פארן. ובין תפל. אמר רבי שמעון בן יוחאי חזרתי בכל המקומות שנסעו ישראל לידע אם נסעו ישראל בתופל ולבן. ולא מצאנו אלא דברים של תפלות שהוציאו על המן שהוא לבן. ומה היו אומרים כלום יש אדם טוחן ולא פולט. והצרות. זו מחלוקתו של קרח. ודי זהב. זה מעשה העגל. תניא כל מקום שנאמרו דברים לשון תוכחה הן. במשה הוא אומר (דברים ל״ב:ט״ו) וישמן ישורון ויבעט כיוצא בו דברי עמוס ומה הן תוכחותיו (עמוס ד׳:א׳) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אלו בתי דינין שלהן. וכן בירמיה אומר (ירמיהו ל׳:ד׳) אלה הדברים אשר דבר ה' על ישראל ועל יהודה ומה הן תוכחותיו (שם) קול חרדה שמענו פחד ואין שלום שאלו נא וראו אם יולד זכר [וגו'] הוי כי גדול היום ההוא מאין כמוהו. וכתב (שם) ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. וכן בדוד אומר (שמואל ב כ״ג:א׳) ואלה דברי דוד האחרונים. ומה היו תוכחותיו (שם) ובליעל כקוץ מונד כלחם. וכן הוא אומר (קהלת א׳:א׳) דברי קהלת בן דוד מלך. וכי אלו בלבד דיבר והלא ג' ספרים דיבר אלא מלמד שדברי תוכחת דבר שנאמר מה יתרון העושה. רבותינו אמרו משל את הרשעים בחמה ולבנה ובים שאין להם מתן שכר. אל כל ישראל. אלו הוכיח את מקצתם היו השאר אומרים להן למה הייתם שומעין את בן עמרם מדבר באלו הדברים ולא הייתם משיבין לו דבר אם היינו שם היינו משיבין לו לכן אמר אל כל ישראל. ד״א אל כל ישראל. אמר להם הרי כולכם מקובצין כל מי שיש לו תשובה יבוא ויאמר. ד״א אל כל ישראל. מלמד שהיו כולן בעלי תוכחה ויכולין לעמוד בתוכחות. אמר ר' טרפון העבודה אם יש בדור הזה שיכול לקבל תוכחות. במדבר. הוכיחן על מה שעשו במדבר. בערבה. הוכיחן על מה שעשו על ים סוף. (תהילים ק״ו:ז׳) וימרו על ים בים סוף. בין פארן. הוכיחן על מה שעשו במדבר פארן. במרגלים. ובין תפל. הוכיחן על תפלות שתפלו על המן שנאמר (במדבר כ״א:ה׳) ונפשנו קצה בלחם הקלקל מלמד שהיו כפויי טובה. ולבן וחצרות. אם למרים הצדקת לא נשאתי פנים בחצרות ונתלבנה בצרעת שנאמר (שם יב) והנה מרים מצורעת כשלג קל וחומר לשאר בני אדם. ודי זהב. גדולה שבכולן מעשה העגל. ד״א ודי זהב ויתרתם זהב בעגל ויתרתם זהב בכפורת יבוא זה ויכפר על זה:

מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ, אָמַר רַבִּי לֵוִי כָּל כַּלָּה שֶׁעֵינֶיהָ כְּעוּרוֹת כָּל גּוּפָהּ צָרִיךְ בְּדִיקָה, וְשֶׁעֵינֶיהָ יָפוֹת, אֵין כָּל גּוּפָהּ צָרִיךְ בְּדִיקָה, וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת כְּשֶׁמְצַמֵּת שַׂעֲרָהּ לַאֲחוֹרֶיהָ וְהוּא תַּכְשִׁיט לָהּ, כָּךְ הָיְתָה סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה יוֹשֶׁבֶת אֲחוֹרֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהִיא הָיְתָה תַּכְשִׁיט שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ נִרְאִין מְצֻמָּדִין וְהֵן מְרֻוָּחִין כַּהֲדֵין רַבָּה דְּצִפּוֹרִין, וְרַבִּי לֵוִי אָמַר לְשׁוֹן עֲרָבִי הוּא אִין בָּעֵי לֵיהּ מֵימְרָא אַרְוַח לִי, הוּא אוֹמֵר מַבְעֵד לִי. שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד, הַר שֶׁגָּלַשְׁתִּי מִתּוֹכוֹ עָשִׂיתִי אוֹתוֹ גַּלְעֵד לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֵיזֶה זֶה, זֶה יַם סוּף. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר טוּרָא דְּאִתְנַהַרְתּוּן מִן גַּוָּוהּ, הֲדָא אִתְּתָא כַּד שַׂעְרָהּ סַגְּיָן הִיא עָבְדָה לָהּ גַּלְשִׁין גַּלְשִׁין, הֲדָא מוֹצִינָא כְּהַהוּא לְפִי טַבָאוּת הוּא עָבֵד גַּלְשִׁין גַּלְשִׁין וּמַה גַּלְשָׁה הִגְלַשְׁתִּי מִתּוֹכָהּ, שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת, מִלִּין קְצוּבִין, בִּזַּת מִצְרַיִם וּבִזַּת הַיָּם. שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי, לִפְנֵי הַשִּׁירָה כְּתִיב (שופטים ג, יב): וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה', לְאַחַר הַשִּׁירָה כְּתִיב (שופטים ו, א): וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הָרַע בְּעֵינֵי ה', תְּחִלַּת עֲשִׂיָּה, אֶלָּא כְּבָר מָחֲלָה שִׁירָה לְשֶׁעָבַר. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר (שמואל ב כג, א): וְאֵלֶּה דִבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים, וְהָרִאשׁוֹנִים הֵיכָן הֵם, אֶלָּא כְּבָר מָחֲלָה שִׁירָה לְשֶׁעָבַר. שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת, שֶׁהָיוּ כֻּלָּן מֻתְאָמִים בֵּין שְׁכִינָה לַמַּלְאָךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יד, יט): וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ וגו'. וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם, שֶׁלֹּא נִזַּק אֶחָד מֵהֶם.

[השמטה: אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל וכי לא דבר משה אל כל ישראל אלא אלה בלבד והלא כל התורה כתב משה שנ' (לא ט) ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי וכי תורה אחת כתב והלא שלוש עשרה תורות כתב שתים עשרה לשנים עשר שבטים ואחת לשבטו שללוי שאם ביקש אחד מן השבטים לעקור דבר אחד מן התורה יהא שבטו שללוי מוציא תורתו ומגיהה מתוכו וכי אם כן מה תלמוד לומר אלה הדברים אלא מלמד שהיו דברי תוכחות ומנין שהיו דברי תוכחות שנ' (לב טו) וישמן ישורון ויבעט הא מלמד שהיו דברי תוכחות. כיוצא בו אתה אומר (עמוס א א) דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע וכי לא נתנבא עמוס אלא אלה בלבד והלא ככל חביריו נתנבא ומה ת״ל דברי עמוס אלא מלמד שהיו דברי תוכחות. ומנין שהיו דברי תוכחות שנ' (שם ד א) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בחר שומרון אלו בתי דיניהן שלישראל העושקות דלים הרוצצות אביונים הא מלמד שהיו דברי תוכחות. כיוצא בו אתה אומר (יר' יל ד) ואלה הדברים אשר דבר ה' אל ישראל ואל יהודה וכי לא נתנבא ירמיה אלא אלה בלבד והלא שני ספרים כתב שנ' (שם נא סד) עד הנה דברי ירמיהו ומה ת״ל ואלה הדברים אלא מלמד שהיו דברי תוכחות. ומנין שהיו דברי תוכחות שנ' (שם ל ה) כי כה אמר ה' קול חרדה שמענו פחד ואין שלום. שאלו נא וראו אם יולד זכר. הוי כי גדול היום ההוא הא מלמד שהיו דברי תוכחות. כיוצא בו אתה אומר (ש״ב כג א) ואלה דברי דוד האחרונים וכי לא נתנבא דוד אלא אלה בלבד והלא כל תהלים כתב שנ' (שם כג ב) רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני אלא מלמד שהיו דברי תוכחות. כיוצא בו אתה אומר (קה' א א) דברי קהלת בן דוד וכי לא נתנבא שלמה אלא אלה בלבד והלא שלושה ספרים כתב וחצי החכמה היתה משלי שנ' (מ״א ה יב) וידבר שלשת אלפים משל ומה ת״ל דברי קהלת בן דוד אלא מלמד שהיו דברי תוכחות. ומנין שהיו דברי תוכחות שנ' (קה' א ה) וזרח השמש ובא השמש וגו' הולך אל דרום וסובב אל צפון. כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא מלמד שכינה הכתוב לרשעים בחמה ובלבנה ובים שאין להם מתן שכר]. אל כל ישראל שאלו הוכיח למקצתן היו אלו שבשוק אומרים כך הייתם שומעים דברי בן עמרם ולא הייתם משיבים אותו דבר כך וכך אלו היינו שם היינו משיבים אותו שנים שלשה ארבעה חמשה פעמים על כל דבר ודבר: