וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַגִּלְעָ֔דָה וְאֶל־אֶ֥רֶץ תַּחְתִּ֖ים חָדְשִׁ֑י וַיָּבֹ֙אוּ֙ דָּ֣נָה יַּ֔עַן וְסָבִ֖יב אֶל־צִידֽוֹן׃
מדרש שמואל
כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו' כל נפש ששים ושש (בראשית מ"ו כ"ו כ"ז), ובני יוסף אשר יולד לו במצרים (שם), רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן ראית מימיך אדם נותן לחבירו ששים וששה, וחוזר ונותן לו אף שלשה, והוא מונה אותן שבעים אלא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות, והוא מונה אותה שנאמר ושם אשת עמרם יוכבד וגו' (במדבר כ"ו נ"ט), רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן למוד הוא הקב"ה שהוא מונה את השבט הזה עד שהוא במעי אמו, הדא הוא דכתיב לידותון בני ידותון גדליהו צרי וישעיהו חשביהו ומתתיהו ששה (דה"א כ"ה ג'), בפרט חמשה ובכלל ששה, אלא זה שמעי שמנאו הקדוש ברוך הוא עד שהוא במעי אמו, ואם יאמר לך אדם עשירי שמעי, אמור לו עשירי לדוכן, ויש אומרים [חושים] בן דן השלים עמהם, בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב ובני דן חושים (בראשית מ"ו כ"ג) (ובני) [ובן] דן חשים, הדא הוא דכתיב ויבאו הגלעדה ואל ארץ תחתים (חדשו) [חדשי] ויבאו דנה [יעק] [יען] וסביב אל צידון (שמואל ב' כ"ד ו'), ויבאו הגלעדה גרש, ארץ תחתים חדשי, בית (ירם) [ירח] דנה פנייס דנה [יעק] [יען] מדה כנגד מדה, דן נכנס בצלמוניתו אצל אביו ומתברך בשבעים אלף, ובנימין נכנס בעשרה, ומתברך בארבעים אלף, ויש אומרים סרח בת אשר השלימה עמהן, שנאמר ותקרא אשה חכמה וגו' ויקרב אליה וגו' (שמואל ב' כ' ט"ז י"ז), אמרה ליה קצור את ולית את לפום שמך. ותאמר לאמר דבר ידברו בראשונה (שם שם י"ח), אין את בן תורה ואין דוד בן תורה, וכן התמו (שם), על כן תמו דברי תורה, לא כן כתיב כי תקרב אל עיר וגו' (דברים כ' י'), שמא למלחמה כתב אמר לה ואת מאן את, אמרה ליה אנכי שלומי אמוני ישראל (שמואל ב' שם י"ט), אני שהשלמתי מניינם של ישראל במצרים אני הוא שהשלמתי נאמן לנאמן, יוסף למשה, מה (את) [אתה מבקש] להמית עיר, ולא [עוד] שאני אם בישראל, למה תבלע נחלת ה' (שם שם), מיד ויען יואב ויאמר חלילה חלילה (שם שם כ'), שני פעמים, אלא חלילה ליואב וחלילה לדוד חלילה לדוד וחלילה למלכותו, אלא לא כן הדבר, כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד (שם שם כ"א), אם במלך למה בדוד, ואם בדוד למה במלך, רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון ללמדך שכל מי שמעמיד פניו במלך כאלו מעמיד [פניו] בתלמידי חכמים, על אחת כמה וכמה שהיה דוד מלך ישראל ותלמיד חכם, אמר רבי יודן כל המעיז פניו במלך כאלו מעיז פניו בשכינה, שנאמר נשא ידו במלך בדוד, במלך זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ואחר כך בדוד זה דוד מלך ישראל, ותאמר האשה אל יואב הנה ראשו משלך אליך (שם), ומנין הות ידעה, אלא אמרה כל מאן דמחצף אפיה במלכות בית דוד מרים הוא רישיה מן לעיל, מיד ותבוא האשה אל כל העם בחכמתה (שם שם כ"ב), ומה היתה חכמתה, דאמרת להון לית אתון שמיעין ביואב, לית אתון שמיעין בדוד, הידא אומה קמה בהון או האי מלכות קמת קדמיהון, אמרין לה ומהו בעי, אמרה להון אלף גברין הוא בעי, לא טב לכון למיתן אלף גברין ולא למיחרב מדינתכון, אמרין לה כל בר נש ובר נש יהיב לפום מה דאית ליה, אמרה להון אנא אזלה ומפייס ליה, דילמא דהוא שביק ציבחר, עבדת גרמה אזלה ואתיא אמרה להון חמש מאוון גברי הוא בעי, לא טב למיתן ליה חמש מאוון גברין ולא למיחרב מדינתכון, עתדון ליה (וחמש) [חמש] מאוון גברין, אמרה אנא אזלה ומפייסה ליה דילמא דהוא שביק ציבחר, עבדת גרמא אזלה ואתיא, אמרה להון חד גבר הוא בעי מנכון, אמרין לה אי טב קרתא הוא אנן יהבין יתיה ליה, אמרה להון אכסנאי הוא ושבע בן בכרי שמו, מיד עמדו כל העם ויכרתו את ראש שבע בן בכרי וישליכו אל יואב וגו' (שם שם).
בראשית רבה
כל הנפש הבאה וגו' ובני יוסף אשר יולד לו וגו' - רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן: ראית מימיך אדם נותן לחבירו ששים וששה כוסות, וחוזר ונותן לו אף שלושה, והוא מונה אותם שבעים?! אלא, זו יוכבד, שהשלימה מנין של ישראל במצרים. רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר: יוכבד עבורה בארץ כנען ולידתה בארץ מצרים, הה"ד (במדבר כו): ושם אשת עמרם יוכבד וגו', על פיילי דמצרים נולדה. ורבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן: למוד הקדוש ברוך הוא להיות מונה את השבט הזה, עד שהוא במעי אמו, הה"ד (ד"ה א כ"ה): לידותון, בני ידותון: גדליהו וצרי וישעיהו, חשביהו ומתתיהו, חמשה בפרט ובכללן ששה?! אלא אף שמעי מנאו הקב"ה, עד שהוא במעי אמו, ואם יאמר לך אדם עשירי שמעי, אמור לו: עשירי לדוכן. ור' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן: שימש אבינו יעקב מטתו והקדוש ברוך הוא קורא אותם נפשות, הה"ד (במדבר כז): ומספר את רובע ישראל. אמר רבי ברכיה: כשרף הזה שאינו מספיק לצאת, עד שמספיגין אותו. ויש אומרים: יעקב השלים עמהם את המנין. אמר רבי יצחק: משל לשתי לגיונות של מלך, דיוקמניאות וגאוסטיינא. בשעה שהמלך נמנה עם אלו, נמצאו שלמים. ובשעה שהמלך עוד נמנה עם אלו, נמצאו שלמים. ויש אומרים: הקב"ה השלים עמהם את המנין. ויש אומרים: חושים בן דן השלים עמהן את המנין. בתורתן של רבי מאיר מצאו כתוב: ובן דן חושים, הה"ד (שמואל ב כד): ויבואו הגלעדה ואל ארץ תחתים חדשי וגו'. בית ירח, ירח סינים, מדה כנגד מדה. דן נכנס בצלמוניתו אצל אביו, ומתברך בשבעים אלף. ובנימין נכנס בעשרה, ומתברך בארבעים אלף. וי"א: סרח בת אשר השלימה עמהן את המנין, הה"ד (שם כ): ותקרא אשה חכמה מן העיר, ויקרב אליה, ותאמר האשה: האתה יואב? אמרה, שמך יואב! לומר, שאתה אב לישראל, ואין אתה אלא קוצר, ולית את לפום שמך, ולית את ודוד בני תורה, עד כאן תמו דברי תורה! לא כתיב (דברים כ): כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום?! ואמר לה: מן את? אמרה ליה: (שמואל ב כ): אנכי שלומי אמוני ישראל, אני הוא שהשלמתי מניינן של ישראל במצרים, אני הוא שהשלמתי נאמן לנאמן, יוסף למשה, מה אתה מבקש להמית עיר, ולי שאני אם בישראל?! מיד, (שם כ): ויען יואב ויאמר: חלילה חלילה לי וגו', חלילה חלילה שתי פעמים, חלילה לדוד, חלילה ליואב, חלילה למלכות בית דוד, אלא לא כן, אלא (שם): כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו, נשא ידו במלך בדוד. אם במלך למה בדוד ואם בדוד למה במלך?! אלא אמר ר' עזריא בשם ר' יהודה בר' סימון: כל שמעמיד פניו במלך, כאלו העמיד פניו בת"ח, כ"ש במלך ות"ח! רבי יודן אמר: כל המעיז פניו במלך, כאלו מעיז פניו בשכינה. (שם) ותאמר הנה ראשו מושלך אליך, מנא ידעה? אלא אמרה, כל דמחציף אפיה במלכות בית דוד, מרים הוא ראשיה מלעיל. מיד, (שם): ותבא האשה אל כל העם בחכמתה. אמרה להון: לית אתון ידעין מיליא דדוד, הידא אומה קמת בהון, הידא מלכותא קמת בהון?! אמרין לה: ומהו בעי? אמרה להון: אלף גוברין, ולא טב אלף גוברין מלמחרבה מדינתכון?! אמרו לה: כל חד וחד ליהב לפום מה דאית ליה. אמרה להון: דלמא אגב פיוסא שביק ציבחר עבדא נפשה. כמה דאזלא מפייסא, והדרה מאלף לחמש מאין, למאה, לעשרה, לחד, והוא אכסנאי. ומנו? שבע בן בכרי! מיד ויכרתו את ראשו. תני, סיעה של בני אדם, שאמרו להם גוים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו אנו הורגים אתכם, יהרגו כולם ואל ימסרו נפש אחת מישראל! ואם יחדוהו להן כשבע בן בכרי, נותנין ואל יהרגו כולם. אר' יהודה: במה דברים אמורים? בזמן שהוא מבפנים והן מבחוץ, אבל הוא מבפנים והן מבפנים, הואיל והוא נהרג והן נהרגים, יתנו להם ואל יהרגו כולם, כגון: שהוא אומר (שם כ): ותבא האשה אל כל העם, הואיל והוא נהרג ואתם נהרגים, תנוהו להם, ואל תהרגו כלכם. ר' שמעון אומר: כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה. עולא בן קישר תבעתיה מלכותא קם וערק לגבי רבי יהושע בן לוי ללוד. שדר פרדיסקי בתריה. איטפל ליה רבי יהושע בן לוי ופייסיה. ואמר ליה: מוטל דלקטיל ההוא גברא, ולא ליענשי ציבורא על ידיה. איפייס ליה ויהבי ניהליה, הוה קא משתעי אליהו בהדיה, כיון דעביד הכי, לא אתא לגביה. צם עלוי תלתין יומין ואתחזי ליה. אמר ליה: מאי טעמא אפגר מר? אמר לו: וכי חבר אני למוסרת?! אמר לו: ולא מתניתא היא, סיע של בני אדם וכו'? אמר: וכי משנת חסידים היא?! מיבעי להאי מלתא מתעבדא על ידי אחריני, ולא על ידך. תני, בשעה שעלה נבוכדנצר לכבוש את יהויקים, עלה וישב בדפני של אנטוכיא. ירדה סנהדרי גדולה לקראתו. אמרו לו: הגיע זמנו של בית הזה ליחרב! אמר להם: לאו, אלא יהויקים מלך יהודה מרד בי, תנו אותו לי ואני אלך. אזלון ואמרין ליהויקים: נבוכדנצר בעו לך. אמר להו: וכך עושים דוחים נפש מפני נפש, לא כן כתיב (דברים כג): לא תסגיר עבד אל אדוניו?! אמרו לו: לא כך עשה זקנך, לשבע בן בכרי, הה"ד (שמואל ב כ): הנה ראשו מושלך אליך בעד החומה, כיון שלא שמע להם, עמדו ונטלוהו ושלושלו אותו וכוליה.