הָל֞וֹךְ וְדִבַּרְתָּ֣ אֶל־דָּוִ֗ד כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שָׁלֹ֕שׁ אָנֹכִ֖י נוֹטֵ֣ל עָלֶ֑יךָ בְּחַר־לְךָ֥ אַֽחַת־מֵהֶ֖ם וְאֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃
מדרש תהילים
דבר אחר תפלה. מה ראה דוד לומר חמשה דברים בפסוק הזה ואחר כך מלפניך משפטי יצא. אלא אמר דוד אם תוציא דיני ביום הכפורים בבקר איני יכול לעמוד. אלא מאחר שאקרא את שמע ואתפלל ארבע תפלות אחר כך מלפניך משפטי יצא. ושנו רבותינו המלך לא דן ולא דנין אותו. א"ר יוחנן אמר דוד לפניו אני מלך ואתה מלך נאה למלך לדון למלך. הדא הוא דכתיב מלפניך משפטי יצא. דבר אחר א"ר לוי כששלח הקב"ה מלאך לפני ישראל מה כתיב שם (שמות כג כ) הנה אנכי שולח מלאך לפניך. מה כתיב בתריה (שם כא) השמר מפניו. מהו כי שמי בקרבו שמו של הקב"ה חקוק על לבן של מלאכים כמין איסטירטיגוס. הדא הוא דכתיב (תהלים סח יח) רכב אלקים רבותים אלפי שנאן ה' בם. שמו של הקב"ה משותף בהן. כגון מיכאל וגבריאל. ולמה אמר להן השמר מפניו. אמר להן הקב"ה בנוהג שבעולם המלך עושה כל מה שמבקש אם יתן קטריגון במדינה ויבואו ויבקשו ממנו בני המדינה שמא הן יכולין לפחות. והוא עונה אותם שמא אם משלח להם פרוסטקוסרין למדינה שיגבו מהם מאה ליטרין של זהב ויבקשו מהם בני המדינה שמא יכולין הן לפחות מה שצוה המלך. לכך נאמר (שמות כג כא) כי לא ישא לפשעכם. אינו יכול לוותר לכם מפני שהוא שליח. כך אמר דוד רבונו של עולם אין אחר זולתך יכול לוותר אלא מלפניך משפטי יצא. א"ר יהודה מהו מלפניך משפטי יצא. א"ר יהודה בשעה שמנה דוד את ישראל היה כעס לפני הקב"ה ואמר לא אני אמרתי אשר לא ימד ולא יספר ואתה השלכת עליהם מנין. ושלח אליו גד החוזה ואמר לו (שמואל-ב כד יב) שלש אנכי נוטל עליך. כשם שגזרת על שאול אדוניך שלש כך אני נוטל עליך שלש גזירות. (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה. ומה הן שלש (שמואל-א כו י) כי אם ה' יגפנו. או יומו יבוא ומת. או במלחמה ירד ונספה. כיון שאמר לו (שמואל-ב כד יג) מה אשיב שולחי דבר. היה דוד עומד וסוער ולא היה יודע מה להשיבו. אמר דוד אם אומר רעב מיד יהיו כל ישראל אומרים עשיר היה דוד ואוצרותיו מלאים מה איכפת ליה. ואם אומר מלחמה. מיד אומרים גבור היה דוד ואנשיו גבורים מה איכפת ליה. אלא הריני בורר את הדבר שהוא שוה לעניים ולעשירים לקטנים ולגדולים. ואף גד החוזה רמז לו שיברור את הדבר שנאמר (שם) עתה דע וראה מה אשיב שולחי דבר. אמר לו אמור לו דבר. מה כתיב (שם יד) ויאמר דוד אל גד צר לי מאד נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו. משל למה הדבר דומה לאדם אחד שנפל למטה. אמרו לו להיכן את מבקש שנקבור אותך אצל אביך או אצל אמך. אומר להם אוי לאזנים שכך שומעות אף על פי כן אומר אצל אבי טוב לי. כך אמר דוד אוי להן לאזנים שכך שומעות אלא נפלה נא ביד ה'. בוא וראה רחמיו של הקב"ה אף על פי שבחר שלשה ימים דבר שהן עושין שלשים ושש שעות. מה כתיב (שם טו) ויתן ה' דבר בישראל מהבקר עד עת מועד. תני רבי חייא משעת שחיטת תמיד ועד זריקת דמו. ורבנן אמרי משיאיר המזרח עד הנץ החמה. אמר רבי תנחומא באותה שעה נכנסו עשרת הדברות ושני הלוחות ושלשה אבות וחמשה חומשי תורה ושבעת ימי השבת ושמונת ימי המילה. הרי שלשים וחמשה כנגד שלשים וחמש שעות. ובקשו מלפני הקב"ה לוותר להם לכל אחד ואחד שעה אחת בזכותו שאם יתכלו ישראל מן העולם אין מי שישמור אותם ויתבטלו מאליהן. וביטל הקב"ה מהן שלשים וחמש שעות. ואותה שעה שנשתיירה מתו בה מהן שבעים אלף. ורבנן אמרי אבישי בן צרויה נפל שהיה שקול כנגד שבעים אלף מישראל. הדא הוא דכתיב (שם טז) ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך. רבה היא משכונתך גבך. מיד (שם יח) ויבא גד אל דוד וגו' ויאמר לו עלה והקם לה' מזבח. [משל למה הדבר דומה] לאחד שהיה מכה לבנו ולא היה יודע הבן למה הוא מכה אותו. לאחר שהכהו אמר לו לך עשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בו. כך כל אותן אלפים שנפלו בימי דוד לא נפלו אלא שלא תבעו בנין בית המקדש. והלא דברים קל וחומר ומה אם אלו שלא נבנה בימיהם ולא חרב בימיהם כך נעשה להם ונענשו על שלא תבעו בנין בית המקדש. אנו שחרב בימינו והיה בימינו ואין אנו מתאבלין ולא מבקשים רחמים על אחת כמה וכמה. לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהו ישראל מתפללין שלש תפלות בכל יום ויום אנא השב שכינתך לציון וסדר עבודה לירושלים. ותקנו בונה ירושלים ה' ברכה בפני עצמה בתפלה וברכת המזון. בצווי משה רבינו. כיון שראה דוד כך אמר אלו נפלתי ביד שונאי היו מכלין אותי. אבל הקב"ה רחמיו רבים לכך נאמר מלפניך משפטי יצא:
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי
ויצא משה לקראת חתנו אמרו יצאו משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ויש אומרין אף ארון יצא עמהם: וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום. אין אנו יודעין מי נשתחוה למי ומי נשק למי: מי שמענו שקרוי איש לא משה כענין שנ' (במדבר י"ב י"ג) והאיש משה עניו מאד הא לא נשתחוה ולא נישק אלא משה ליתרו מיכאן אמרו לעולם יהא אדם נוהג כבוד בחמיו וכן דויד אמר לשאול ואבי ראה גם ראה (ש"ב כ"ד י"ב) מלמד שהיה נוהג בו כבוד ככבוד אביו: וישאלו איש לרעהו לשלום. גדול הוא השלום שהוא קודם לשבחו של הקב"ה שכן מצינו לא פתח ליתרו תחלה לא ביציאת מצרים ולא בעשרת הדברות ולא בקריעת ים סוף ולא במן ולא בשלו אלא בשלום תחלה שנ' וישאלו איש לרעהו לשלום ואחר כך ויספר משה לחותנו מפני שהשלום מישב את הדעת לשמוע את כל אלו: ויבאו האהלה. זה בית המדרש: