וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־אֲרַ֗וְנָה לֹ֚א כִּֽי־קָנ֨וֹ אֶקְנֶ֤ה מֵאֽוֹתְךָ֙ בִּמְחִ֔יר וְלֹ֧א אַעֲלֶ֛ה לַיהוָ֥ה אֱלֹהַ֖י עֹל֣וֹת חִנָּ֑ם וַיִּ֨קֶן דָּוִ֤ד אֶת־הַגֹּ֙רֶן֙ וְאֶת־הַבָּקָ֔ר בְּכֶ֖סֶף שְׁקָלִ֥ים חֲמִשִּֽׁים׃
אוצר מדרשים
ט״ו) שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, כיצד? כתוב אחד אומר ותהי ישראל ח׳ מאות אלף וגו׳ (שמואל ב כ״ד:ט׳) וכתוב אחד אומר ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף וגו׳ (דהי״א כ״א ה׳) נמצא ביניהם ג׳ מאות אלף, וג׳ מאות אלף אלו מה טיבם? בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים וגו' המחלקות הבאה והיוצאת וגו׳ המחלקת האחת כ״ד אלף וגו׳ (שם כ״ז) מלמד שג׳ מאות אלף היו כתובים בנימוסו של מלך, ולא הוצרכו להמנות. הא כיצד: כ״ד אלף לי״ב חדש הרי רפ״ח אלף נשארו י״ב אלף הם נשיאי ישראל, הטילן הכתוב וחזר וכללן. כיוצא בו אתה אומר כי אם אל המקום אשר יבחר ה׳ אלהיכם מכל שבטיכם, וכתוב אחד אומר אשר יבחר באחד שבטיך, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם [במקום אשר יבחר ה׳ אלהיך בו (דברים י״ב ה׳—י״ד—י״ח) היא ירושלם], וכן ויתן דוד לארנון במקום שקלי זהב שש מאות (דהי״א כ״א כ״ה) והלא לא נקנה אלא בחמשים שנאמר ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים (שמואל ב כ״ד:כ״ד), מה ת״ל שש מאות אלא שהיו דמיו שש מאות זהובים ונתן חמשים מכל שבט ושבט, נמצא משלו חמשים לבד על שבט יהודה. ר׳ נחמיה אומר דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקומות אחרים, וכה״א היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה (משלי ל״א:י״ד).
מדרש לקח טוב
פס'. כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם. דרוש על פי נביאים וכן אתה מוצא בדוד שנא' (תהילים קל״ב:ד׳) זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' וגו' אם אתן שנת לעיני וכתיב (שמואל ב כ״ד:כ״ב) ויבא גד החוזה ביום ההוא אל דוד ויאמר עלה הקם המזבח. ואומר (דברי הימים ב ג׳:א׳) ויחל שלמה לבנות בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו בגורן ארנון היבוסי. כתוב אחד אומר באחד שבטך וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם. שהיו יודעים שביהמ״ק עתיד לבנות בחלק יהודה ובנימין לכך הפרישו דישנה של יריחו ונתנוה כל אותן השנים לבני קני חותן משה. וכיון שנבנה ביהמ״ק עלו בני קני מעיר התמרים ונסעו להם אצל יעבץ ללמוד תורה והושיבו המשמרות ביריחו להיות מושבים שם הכסף מכל השבטים ויש אומרים כאחד שבטיך זה שילה מכל שבטיכם זו ירושלים. ד״א מכל שבטיכם הכסף מכל שבטיכם ובית הבחירה משבט אחד. כתוב אחד אומר (שמואל ב כ״ד:כ״ד) ויקן את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים. וכתוב אחד אומר (דה״א כב) שש מאות (שקל) הא כיצד לכל שבט ושבט חמשים שקלים שהם שש מאות שקלים לי״ב שבטים, ד״א חמשים משלו ושש מאות משל צבור. ובאת שמה. והבאתם שמה. מיכן אמרו הנידר והנידב כיון שעבר עליו רגל ראשון ולא הביאו עובר בעשה שנא' ובאת שמה. והבאתם שמה עולותיכם. עולת יחיד ועולת צבור. זבחיכם זבחי שלמי צבור. וזבחי שלמי יחיד. מעשרותיכם. רבי עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה. ואת תרומת ידכם אלו בכורים. שנאמר (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך, ובכורות זה הבכור. בקרך וצאנך. אלו חטאות ואשמות:
מדרש תנאים
הרי הוא אומ' (ש״ב כד כד) ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים וכת' אחד אומ' (דהי״א כא כה) ויתן דוד לארנון במקום שקלי זהב משקל שש מאות כיצד יתקיימו שני כתובים הללו הן שנים עשר שבטים נטל חמשים מכל שבט ושבט נמצאו שש מאות שקלים לכל השבטים: