שמות א:ו מדרש: שמות רבה, ספר הישר (מדרש), סדר עולם רבה ומדרש תנחומא

וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, ללמדך שכל זמן שהיה אחד מהם קים, מאותן שירדו למצרים, לא שעבדו המצרים בישראל. ובני ישראל פרו וישרצו, אף על פי שמת יוסף ואחיו, אלהיהם לא מת, אלא ובני ישראל פרו וישרצו. דבר אחר: כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד, שנאמר: ובני ישראל פרו וישרצו וגו'. ויש אומרים: שנים עשרה דכתיב: פרו שנים וישרצו שנים וירבו שנים ויעצמו שנים במאוד מאוד שנים ותמלא הארץ אותם שנים הרי שנים עשר ויעצמו יש אומרים: ששה בכרס אחד. ואל תתמה, שהרי עקרב שהיא מן השרצים, יולדת שבעים. רבי נתן אומר: ותמלא הארץ אותם, כחושים של קנים. ויקם מלך חדש, כיון שראו המצרים כך, חדשו גזרות עליהם. הדא הוא דכתיב: ויקם מלך חדש. רב ושמואל: חד אמר: חדש ממש. וחד אמר: שנתחדשו גזרותיו, שחדש גזרות ופורעניות עליהם. טעמא דמאן דאמר חדש ממש, דכתיב: חדש. טעמא דמאן דאמר שחדש גזרותיו, דלא כתיב: וימת, וימלוך, אשר לא ידע את יוסף. על דעתה דמאן דאמר חדש, ניחא. ועל דעתה דמאן דאמר שחדש גזרותיו, מאי דרש בה? דהוי דמי כמאן דלא ידע לה ליוסף כלל. רבנן אמרי: למה קראו מלך חדש, והלוא פרעה עצמו היה? אלא, שאמרו המצריים לפרעה: בוא ונזדוג לאומה זו. אמר להם: שוטים אתם! עד עכשיו משלהם אנו אוכלים, והיאך נזדוג להם?! אלולי יוסף לא היינו חיים. כיון שלא שמע להם, הורידוהו מכסאו שלושה חדשים, עד שאמר להם: כל מה שאתם רוצים הריני עמכם, והשיבו אותו, לפיכך כתיב: ויקם מלך חדש. רבנן פתחין פתחא להאי קרא, (הושע ה, ז): בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חודש את חלקיהם. ללמדך, כשמת יוסף הפרו ברית מילה. אמרו: נהיה כמצרים, מכאן אתה למד, שמשה מלן ביציאתן ממצרים, וכיון שעשו כן, הפך הקדוש ברוך הוא האהבה שהיו המצריים אוהבין אותן לשנאה, שנאמר (תהלים קה, כה): הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו, לקים מה שנאמר (הושע ה, ז): עתה יאכלם חדש את חלקיהם. מלך חדש, שעמד וחדש עליהם גזרותיו. אשר לא ידע את יוסף, וכי לא היה מכיר את יוסף?! אמר רבי אבין: משל לאחד שרגם אוהבו של המלך. אמר המלך: התיזו את ראשו, כי למחר יעשה בי כך, לכך כתב עליו המקרא, כלומר, היום - אשר לא ידע את יוסף, למחר - הוא עתיד לומר (שמות ה, ב): לא ידעתי את ה':

ויהי אחרי מות יוסף ויחלו כל מצרים למשול בבני ישראל, בימים ההם. ופרעה מלך מצרים המולך תחת אביו לקח את כל משפטי מצרים, וינהג את כל מלכות מצרים תחת עצתו וימלוך לבטח על עמו. ויהי לתקופת השנה בשנת שתיים ושבעים שנה לרדת ישראל מצרימה אחרי מות יוסף, ויברח צפו בן אליפז בן עשו ממצרים הוא ואנשיו וילכו. ויבואו אפריקה היא דנהבה אל אנגיאס מלך אפריקה, ויקבלם אנגיאס בכבוד גדול, וישם את צפו לשר צבאו. וימצא צפו חן בעיני אנגיאס ובעיני עמו, ויהי צפו שר צבא לאנגיאס מלך אפריקה ימים רבים. ויסת צפו את אנגיאס מלך אפריקה לקבץ את כל חילו ללכת להילחם עם המצרים ועם בני יעקב, ולנקום מהם נקמת אחיו. ולא אבה אנגיאס לשמוע אל צפו לעשות הדבר הזה, כי ידע אנגיאס את גבורת בני יעקב ואשר עשו לחילו במלחמתם את בני עשו. וצפו גדול מאוד בימים ההם בעיני אנגיאס ובעיני כל עמו, ויסיתם תמיד להילחם במצרים ולא אבו. ויהי בימים ההם ויחי בארץ כתים איש בעיר פוצימנא ושמו עוצי, ויהי לבני כיתים לאלוה תעתועים. וימת האיש ובן אין לו כי אם בת אחת, ושמה יאניה. והנערה יפה עד מאוד טובת מראה וחכמה, לא נראה כיופיה וכחכמתה בכל הארץ. ויראו אותה אנשי אנגיאס מלך אפריקה, ויביאו ויהללו אותה אליו. וישלח אנגיאס אל בני כיתים וישאל אותה לקחתה לו לאישה, ויאבו לו אנשי כתים לתתה לו לאישה. ויהי בצאת מלאכי אנגיאס מלך כיתים ללכת לדרכם והנה מלאכי תורגוס מלך ביבינטו באו כתימה, כי תורגוס מלך ביבינטו גם הוא שלח את מלאכיו לשאול לו את יאניה לקחתה לו לאישה כי היללו אותה אליו גם הוא כל אנשיו על כן שלח אליה כל עבדיו. ויבואו עבדי תורגוס כתימה, וישאלו את יאניה לקחתה אל תורגוס מלכם לאישה. ויאמר להם אנשי כיתים לא נוכל לתתה, כי אנגיאס מלך אפריקה ביקש אותה לקחתה לו לאישה טרם בואכם ונתננו אותה אליו. ועתה לא נוכל לעשות הדבר הזה להסיר את הנערה מיד אנגיאס לתתה לתורגוס, כי אנחנו יריאים מאוד מאנגיאס פן יבוא עלינו למלחמה והשמידנו, ותורגוס אדוניכם לא יוכל להציל אותנו מידו.

נאמר לאברהם אבינו בין הבתרים ידע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' (בראשית טו יג), ואי זה זרע, זה יצחק, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע (שם כא יב), וביצחק הוא אומר ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם (שם כה כו), ואבינו יעקב אמר לפרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה וגו' (שם מז ט), הרי ק"צ, נשתיירו שם ר"י שנים, סימן שנותיו של איוב שבאותו פרק נולד, שנאמר ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה (איוב מב טז), ואומר ויסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה (שם מב י), נמצאת אומר כשירדו ישראל למצרים נולד איוב וכשעלו מת, או יכול כל ד' מאות שנה היו ישראל במצרים, והלא קהת מיורדי מצרים היה, וכתיב ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה וגו' ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה (שמות ו), ופ' שנים של משה הרי ש"נ שנה, אלא מה תלמוד לומר ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה (בראשית טו יג), ללמדך שכל זמן שזרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה, ועבדום, אלו ימי השעבוד, וענו אתם, אלו ימי העינוי, וכולם ארבע מאות שנה. וימת יוסף וכל אחיו (שמות א ו), יוסף מת בן ק"י שנה, אין לך בכל השבטים שקצר ימים פחות מיוסף, ואין לך בכל השבטים שהאריך ימים יותר מלוי, וכל זמן שהיה לוי קיים לא נשתעבדו ישראל למצרים, שנאמר וימת יוסף וכל אחיו וגו', ויקם מלך חדש וגו' (שם), ומשמת לוי התחילו המצרים לשעבדם, מכאן אמרו אחד מן האחים שמת ידאגו כל האחים, אחד מן החבורה שמת תדאג כל החבורה, ובני ישראל פרו וישרצו וגו', ויקם מלך חדש וגו' (שם), נמצא משמת לוי ועד שיצאו ישראל ממצרים קי"ו שנה, ואין השעבוד יותר על כן, ולא פחות מפ"ז שנים כשנותיה של מרים, ולמה נקרא שמה מרים על שם מירור. מכות מצרים י"ב חדשים, שנאמר ויפץ העם וגו' (שם ה יב), אימתי דרכו של תבן באייר, והם יצאו בניסן, לקו המצריים עשר מכות כל י"ב חדש. מכת איוב י"ב חדשים, שנאמר כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי (איוב ז ג), מה לילות למנוי שלהן אף ירחים למנוי שלהן. משפט גוג לעתיד לבא י"ב חדש, שנאמר וקץ עליו העיט וכל (חית השדה) [בהמת הארץ] עליו תחרף (ישעיה יח ו). משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש, שנאמר והיה מדי חדש בחדשו וגו' (שם סו כג), רבי יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת, שנאמר ומדי שבת בשבתו, לאחר י"ב חדש פושעי ישראל שעברו על התורה ועל המצות נפשן כלה וגופן כלה והן נעשין אפר וגיהנם פולטתן והרוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, שנאמר ועסותם רשעים וגו' (מלאכי ג כא), אבל מי שפירשו מדרכי צבור כגון הצדוקין והמסורות והחניפין והאפיקורוסין ושנתנו חתיתם בארץ החיים ושכפרו בתחיית המתים והאומרים אין תורה מן השמים והמלעיגין על דברי חכמים גיהנם ננעלת בפניהם ונידונין בתוכה לעולמי עולמים, שנאמר ויצאו וראו וגו' (ישעיה סו כד), ולא עוד אלא ששאול כלה והן אינן כלין, שנאמר וצורם לבלות שאול מזבל לו (תהלים מט טו), מזבולו מבלה צורתם, וצורתם לבלות לשאול, מי גרם להם מפני שפשטו ידיהם בזבול, שנאמר מזבל לו, ואין זבול אלא בית המקדש, שנאמר בנה בניתי בית זבל לך (מלכים א ח יג):