שמות א:יא מדרש: שמות רבה, מדרש שכל טוב, ספר הישר (מדרש) ואוצר מדרשים

וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַעַמְסֵֽס׃

שמות רבה

וישימו עליו, עליהם לא נאמר, אלא עליו. תנא דבי רבי אלעזר בר רבי שמעון: מלמד שהביאו מלבן ותלו בצוארו של פרעה, שאם היה אחד מישראל, שאומר להם: איסטניס אני, אומרים לו: כלום איסטניס אתה מפרעה?! שרי מסים, דבר שמשים עליו לבנים. למען ענותו בסבלותם, למען ענות פרעה בסבלותם של ישראל. ויבן ערי מסכנות לפרעה רב ושמואל חד אמר: שמסכנות את בעליהן. וחד אמר: שממסכנות את בוניהם, שכל העוסק בבנין מתמסכן. ורבנן אמרי: בתי אוצרות. כמה דתימא (ישעיה כב, טו): לך בוא אל הסוכן הזה. את פיתום ואת רעמסס רב ושמואל חד אמר: פיתום שמה. ולמה נקרא שמה רעמסס? שראשון ראשון, מתרוסס. וחד אמר: רעמסס שמה. ולמה נקרא שמה פיתום? שראשון ראשון, פי תהום בולעו:
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש שכל טוב

ויחנו לפני פי החירות למה נקרא חירות, שהיו כעין דמויות חרורות ונקובות, ודומה לדבר ויקוב חור בדלתו (מ"ב יב י), וכן חרות על הלוחות (שמות לב טז), ובלשון רבותינו דומה לו חרירה של מחט, וחירות הללו לא היו משופעות, אלא גדודות, לא היו חרוטות אלא משוקעות, לא היו עגולות אלא מרובעות, לא היו מעשה אדם אלא מעשה שמים, סלעים גדולים היו מכאן ומכאן, וכמין עינים היו להן מפותחות, כמין זכר וכמין נקיבה היו, דברי ר' אליעזר. ר' יהושע אומר החירות מצד זה ומגדול מצד זה, והים לפניהם, ומצריים מאחוריהם, ומדהוה לי' למיקרנהו חורות וקרי להו חירות שמעינן בהו תרתי, שמעינן בהו לישנא דחרירא כדאמרן, ושמענין בהו לישנא דחירות, דתניא אין חירות אלא מקום חירותן של מצרים, שכך היה מנהגם שכל עבד שבורח מאדוניו כיון שהגיע לחירות נעשה בן חורין, ומקום אטליז, דהיינו שוק של קצבים הי', ומקום בית ע"ז שלהם הי'. לשעבר הי' נקרא פיתום, שנא' את פיתום ואת ואת רעמסס (שמות א יא), חזרו לקרותו חירות שהיא מאחרת את עובדיה:
שאל רבBookmarkShareCopy

ספר הישר (מדרש)

ויהי בקבור גיבלוש וישב לוקוש אביו עם חילו, אל ארצו סרדוניא. ואנגיאס אחיו מלך אפריקה עם חילו הלכו עד עיר ביבינטו, היא עיר תורגוס. וישמעו יושבי ביבינטו את שומעו, וייראו מאוד ממנו ויצאו לקראתו בבכי ובתחנונים. ויתחננו יושבי ביבינטו אל אנגיאס לבלתי המיתם ולבלתי השחית את עירם, ויעש כן. כי מערי בני כיתים תחשב ביבינטו בימים ההם, על כן לא השחית את העיר. אך מהיום ההוא והלאה ילכו גדולי מלך אפריקה כתימה לשלול שלל ולבוז בז ויהי מדי לכתם, והלך צפו שר צבא אנגיאס עמהם. ויהי אחרי כן ויפן אנגיאס עם חילו ויבואו אל עיר פוצימנא, ויקח שם אנגיאס את יאניה בת עוצה לאישה ויביאה אפריקה אל עירו. ויהי בעת ההיא ויצו פרעה מלך מצרים לכל עמו לעשות לו היכל חזק במצרים, ויצו גם על כל בני יעקב לעזור את מצרים בבניין. ויעשו המצרים אל פרעה היכל יפה ונאה לבית מלכותו, וישב בו ויחדש את מלכותו וימלוך לבטח. וזבולון בן יעקב מת בשנה ההיא, היא שנת שבעים וארבע שנה לרדת ישראל מצרימה. וימת זבולון בן מאה וארבע עשרה שנה, ויושם בארון ויותן ביד בניו. ובשנת שבעים וחמש שנה מת שמעון אחיו בן מאה ועשרים שנה במותו, ויושם גם הוא בארון ויותן ביד בניו. וצפו בן אליפז בן עשו שר צבא אנגיאס מלך דנהבה, עודנו מסית את אנגיאס יום יום לערוך מלחמה להילחם את בני יעקב במצרים. ולא אבה אנגיאס לעשות הדבר הזה, כי סיפרו לו עבדיו את כל גבורת בני יעקב אשר עשו להם במלחמתם את בני עשו. ויהי צפו מסית את אנגיאס יום יום, להילחם את בני יעקב בימים ההם. ויהי מימים וישמע אנגיאס אל דברי צפו, ויאבה לו להילחם במצרים את בני יעקב. ויערוך אנגיאס אל כל עמו עם רב כחול אשר על שפת הים, וישם פניו ללכת מצרימה למלחמה. ושם היה נער אחד מעבדי אנגיאס בן חמש עשרה שנה בלעם בן בעור שמו, והנער חכם מאוד ומבין בחכמת הקסם. ויאמר אנגיאס אל בלעם, קסום לנו בקסם ונדעה מי יגבר במלחמה הזאת אשר אנחנו הולכים עליה. ויצו בלעם ויביאו לו דוגג ויעש ממנו תמונת רכב ופרשים, תבנית חיל אנגיאס וחיל מצרים. וישימם במים המחוכמים אשר איתו על ככה, ויאחזו בידו כפות תמרים ויתחכם ויקסום בהם על המים. ויראו אליו במים תמונת צלמי חיילות אנגיאס נופלים לפני תמונת צלמי מצרים ובני יעקב. ויגד בלעם את הדבר הזה אל אנגיאס, ויתייאש אנגיאס ולא התאזר לרדת מצרימה למלחמה וישב בעירו.
שאל רבBookmarkShareCopy