שמות א:יד מדרש: שמות רבה, אוצר מדרשים, תנחומא בובר ופסיקתא דרב כהנא

וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ - כן רבו וכן פרצו לא נאמר, אלא כן ירבה וכן יפרוץ. אמר רבי שמעון בן לקיש: רוח הקדש מבשרתן, כן ירבה וכן יפרוץ. ויקוצו מפני בני ישראל. מלמד, שהיו דומין ישראל בעיניהם כקוצים. ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך רבי אלעזר אמר: בפה רך. רבי שמואל בר נחמן אומר: בפריכה. וכן עשו לכל אחד מישראל, כל מה שעשו הלבנים ביום ראשון, שמו עליו לגזרה, שיעשה כנגדן בכל יום ויום. וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו' בתחילה, בחומר ובלבנים, ולבסוף, ובכל עבודה בשדה. ולבסוף, את כל עבודתם. מהו את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך? רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מלמד, שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים, ומלאכת נשים לאנשים. אמר רבי אויא: מודה רבי אלעזר, שהוא בפריכה:

ל״ח) ארבעה דברים נאמר בהן מירור: עצירה מן הולד נקרא מירור, שנאמר וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ (ש״א א' י'). ושכול הבנים נקרא מירור, שנאמר הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ (מ״ב ד' כ"ז), ושביקת הלב נקרא מירור דכתיב לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ (משלי י"ד י'), וחליים רעים קרויים מירור שנאמר לֹא יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי כִּי יַשְׂבִּעַנִי מַמְּרֹרִים (איוב ט׳ י"ח), והיו המצריים משעבדין את ישראל וגורמין להם כל חולי שנאמר וימררו את חייהם (שמות א׳:י״ד).

[עד אנה ינאצוני העם הזה וגו']. זש"ה מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושים (ישעיה ה ד), אמר הקב"ה מה טובות בראתי בתוך עולמי לא עשיתי לכם, ובאותה הטובה שעשיתי עמכם הייתם מכעיסים אותי, הוצאתי אתכם ממצרים ובאתי לים, ועשיתי אותו כמלוא טיט, שנאמר דרכת בים סוסיך חומר מים רבים (חבקוק ג טו), והיו מהלכים בו, ואומרים זה לזה פלוני ראובן איכן אנו, אין אתם יודעים מטיט ולבנים הוציאנו, ולטיט החזירנו, שנאמר וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים (שמות א יד), וכן דרכת בים סוסיך חומר מים רבים (חבקוק שם), אמר להן הקב"ה בטובה שהבאתי עליכם בה אתם מכעיסים אותי, באו למדבר והורדתי לכם את המן ארבעים שנה, ולא נצטרך אחד מהן לנקביו אותן מ' שנה, אלא אוכלים את המן, והוא נעשה להם בשר, שנאמר לחם אבירים אכל איש [וגו' וימטר עליהם כעפר שאר וגו'] (תהלים עח כה כז), שהיה נעשה בהם אברים ובשר, ובו הכעיסו אותתו, רואין עצמן שלא צרכו לצאת כבני אדם, והתחילו אומרים זה לזה אין אתה יודע יש לנו עשרים יום ושלשים [יום] שלא עשינו צורכינו מה הוא כך, אדם שאינו עושה צרכו ד' ימים או ה' [ימים] אינו מת או נבקע, ואנו נפשנו קצה בלחם הקלוקל (במדבר כא ה), למה נאמר הקלוקל, שהיה קל בתוך מעיהם.