שמות א:יז מדרש: שמות רבה, אוצר מדרשים, מדרש תנחומא ותנחומא בובר

ותיראן המילדות את האלהים - עליהן נאמר (משלי לא, ל): אשה יראת ה' היא תתהלל. ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים, להן לא נאמר, אלא אליהן. אמר רבי יוסי בר חנינא: מלמד, שתבע אותן להזדוג להם ולא קבלו ממנו. ותחיין את הילדים וכי מאחר שלא עשו כאשר דבר אליהן, אין אנו יודעין שקימו את הילדים?! למה הוצרך הכתוב לומר ותחיין את הילדים? יש קלוס בתוך קילוס, לא דין שלא קימו את דבריו, אלא עוד הוסיפו לעשות עמהם טובות. יש מהם שהיו עניות, והולכות המילדות ומגבות מים ומזון מבתיהם של עשירות, ובאות ונותנות לעניות, והן מחיות את בניהן, הוא שכתוב: ותחיין את הילדים. דבר אחר: ותחיין את הילדים יש מהם שראויים לצאת חגרים, או סומים, או בעלי מומין, או לחתוך בו אבר, שיצא יפה. ומה היו עושות? עומדות בתפילה, ואומרות לפני הקדוש ברוך הוא: אתה יודע, שלא קימנו דבריו של פרעה, דבריך אנו מבקשות לקים, רבון העולם! יצא הולד לשלום, שלא ימצאו ישראל ידיהם להשיח עלינו, לומר: הרי יצאו בעלי מומים, שבקשו להרוג אותם. מיד היה הקדוש ברוך הוא שומע קולן ויוצאין שלמים. אמר רבי לוי: הרי אמרת את הקלה, אמור את החמורה, יש מהן שראויין למות בשעת יציאתן, או אמן לסכן בם ולמות אחר יציאתן, והיו עומדות בתפילה ואומרות להקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! תלה להם עכשיו, ותן להם נפשותיהם, שלא יאמרו ישראל: הן הרגו אותן. והקדוש ברוך הוא עושה תפילתן, לפיכך, ותחיין את הילדים. ותחיין, אלו האמהות. הילדים, הילדים ממש. דבר אחר: ותיראן המילדות קשטו עצמן למעשה זקנן, זה אברהם, כמה שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו, (בראשית כב, יב): כי עתה ידעתי כי ירא אלהים וגו'. אמרו: אברהם אבינו עליו השלום פתח לו פונדק, והיה זן את העוברים ואת השבים, בני אדם ערלים, ואנו לא דינו שאין לנו להאכילן, אלא להרוג אותן?! אנו נחיה אותן! כיון שראה פרעה שלא עשו גזרתו, שלח וקרא אותן, הדא הוא דכתיב: ויקרא מלך מצרים למילדות:

כ״ג נשים ישרות גדולות בצדקות היו בישראל, ואלו הן: שרה, רבקה, רחל, ולאה, יוכבד, מרים, ה׳ בנות צלפחד, דבורה, אשת מנוח, חנה, אביגיל, אשה התקועית היא אשה חכמה, האלמנה של אליהו, השונמית, יהושבע, חולדה, נעמי, ואשה אחת מנשי בני הנביאים (מלכים ב ד׳:א׳), ואסתר המלכה (עי׳ מדרש משלי עה"פ אשת חיל שחושב תחת ה׳ בנות צלפחד: בתיה בת פרעה (שנתגיירה), רחב, בת שבע, מיכל, אשתו של עובדיה). ויש מהן נביאות, ואלו הן: שרה, רבקה, רחל, ולאה, ומרים, דבורה, חנה, אביגיל, וחולדה. ועוד יש נשים חסידות גיורות כשרות מן הגוים, ואלו הן: אסנת, צפורה, שפרה, פועה, בת פרעה, רחב, רות, ויעל. והראיה שלהן: בשרה נאמר ויאמר אלהים אל אברהם וגו' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ברבקה כתיב ויאמר ה׳ לה וגו׳ ועוד ויאמר עשו בלבו וגו׳ ויוגד לרבקה. ברחל ובלאה נאמר וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה וגו' ואח״כ נאמר ותען רחל ולאה וגו' כי כל העושר וגו׳. במרים נאמר ותתצב אחותו מרחוק וגו׳ ואומר ותקח מרים הנביאה. בבנות צלפחד נאמר ותקרבנה בנות צלפחד וכו׳ כן בנות צלפחד דוברות. בדבורה נאמר ודבורה אשה נביאה וגו', ותשר דבורה. באשת מנוח נאמר ויהי איש אחד וגו׳ וירא מלאך ה׳ וגו׳. בחנה נאמר ותדור נדר ותתפלל חנה. באביגיל ויאמר דוד וגו׳ וברוך טעמך (שמואל א כ״ה:ל״ב). באשה חכמה נאמר אבל אשה אלמנה אני וגו׳ (שמואל ב י״ד:ה׳). באשה אלמנה המכלכלת אליהו נאמר קום לך צרפתה (מלכים א י״ז:ט׳). באשה השונמית שהחיה אלישע את בנה נאמר ויהי היום ויעבור אלישע וגו׳ (מלכים ב ד׳:ח׳). ביהושבע אשת יהוידע נאמר ותקח יהושבע בת המלך (דהי״ב כ״ב), ואשה אחת מנשי בני הנביאים (מלכים ב ד׳:א׳), בנעמי נאמר ותקח נעמי את הילד וגו׳ ותהי לו לאומנת (רות ד׳:ט״ז). בחולדה הנביאה בימי יאשיה נאמר ויצו המלך את חלקיהו הכהן וגו׳ וילך חלקיה אל חולדה הנביאה (מלכים ב כ״ב:י״ב). ועוד יש גיורות מן הגוים – בהגר נאמר וימצאה מלאך ה׳ (בראשית ט״ז:ז׳), ונאמר וישמע אלהים את קול הנער (שם כ״א). באסנת אשת יוסף נאמר אשר ילדה לו אסנת (שם מ״ו). במילדות פועה ושפרה נאמר ותיראן המילדות את האלהים (שמות א׳:י״ז).

וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְגוֹ' (שמות א, יז). מַה פָּרַע לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עָשָׂה לָהֶם בָּתִּים. וּמַה בָּתִּים עָשָׂה לָהֶם, בֵּית כְּהֻנָּה וּבֵית מַלְכוּת. יוֹכֶבֶד נָטְלָה כְּהֻנָּה וּמַלְכוּת, אַהֱרֹן כֹּהֵן גָּדוֹל וּמֹשֶׁה מֶלֶךְ, וַיְהִי בִישְׁרוּן מֶלֶךְ (דברים לג, ה). וּמַה שָּׂכָר נָטְלָה מִרְיָם חָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה (איוב כח, כח). שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה בְּצַלְאֵל, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים.