שמות א:יח מדרש: שמות רבה ומדרש תנחומא

ותיראן המילדות את האלהים - עליהן נאמר (משלי לא, ל): אשה יראת ה' היא תתהלל. ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים, להן לא נאמר, אלא אליהן. אמר רבי יוסי בר חנינא: מלמד, שתבע אותן להזדוג להם ולא קבלו ממנו. ותחיין את הילדים וכי מאחר שלא עשו כאשר דבר אליהן, אין אנו יודעין שקימו את הילדים?! למה הוצרך הכתוב לומר ותחיין את הילדים? יש קלוס בתוך קילוס, לא דין שלא קימו את דבריו, אלא עוד הוסיפו לעשות עמהם טובות. יש מהם שהיו עניות, והולכות המילדות ומגבות מים ומזון מבתיהם של עשירות, ובאות ונותנות לעניות, והן מחיות את בניהן, הוא שכתוב: ותחיין את הילדים. דבר אחר: ותחיין את הילדים יש מהם שראויים לצאת חגרים, או סומים, או בעלי מומין, או לחתוך בו אבר, שיצא יפה. ומה היו עושות? עומדות בתפילה, ואומרות לפני הקדוש ברוך הוא: אתה יודע, שלא קימנו דבריו של פרעה, דבריך אנו מבקשות לקים, רבון העולם! יצא הולד לשלום, שלא ימצאו ישראל ידיהם להשיח עלינו, לומר: הרי יצאו בעלי מומים, שבקשו להרוג אותם. מיד היה הקדוש ברוך הוא שומע קולן ויוצאין שלמים. אמר רבי לוי: הרי אמרת את הקלה, אמור את החמורה, יש מהן שראויין למות בשעת יציאתן, או אמן לסכן בם ולמות אחר יציאתן, והיו עומדות בתפילה ואומרות להקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! תלה להם עכשיו, ותן להם נפשותיהם, שלא יאמרו ישראל: הן הרגו אותן. והקדוש ברוך הוא עושה תפילתן, לפיכך, ותחיין את הילדים. ותחיין, אלו האמהות. הילדים, הילדים ממש. דבר אחר: ותיראן המילדות קשטו עצמן למעשה זקנן, זה אברהם, כמה שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו, (בראשית כב, יב): כי עתה ידעתי כי ירא אלהים וגו'. אמרו: אברהם אבינו עליו השלום פתח לו פונדק, והיה זן את העוברים ואת השבים, בני אדם ערלים, ואנו לא דינו שאין לנו להאכילן, אלא להרוג אותן?! אנו נחיה אותן! כיון שראה פרעה שלא עשו גזרתו, שלח וקרא אותן, הדא הוא דכתיב: ויקרא מלך מצרים למילדות:

ותהר האשה ותלד בן - אמר רבי יהודה: מקיש לדתה להורתה: מה הורתה שלא בצער, אף לדתה שלא בצער. מכאן לנשים צדקניות, שלא היו בפתקה של חוה. ותרא אותו כי טוב הוא תני רבי מאיר אומר: טוב שמו. רבי יאשיה אומר: טוביה שמו. רבי יהודה אומר: הגון לנביאות. אחרים אומרים: שנולד כשהוא מהול. ורבנן אמרי: בשעה שנולד משה, נתמלא כל הבית כלו אורה. כתיב הכא: ותרא אותו כי טוב הוא. וכתיב התם (בראשית א, ד): וירא אלהים את האור כי טוב. ותצפנהו שלושה ירחים שלא מנו המצרים אלא משעה שהחזירה, והוה מעברא בה תלתא ירחי מתחילתו. ולא יכלה עוד הצפינו למה? שלפי שהמצרים היו הולכין בכל בית ובית שהיו חושבין בו שנולד שם תינוק, ומולכין לשם תינוק מצרי קטן, והיו מבכין אותו, כדי שישמע תינוק ישראל קולו ויבכה עמו. והיינו דכתיב (שיר ב, טו): אחזו לנו שועלים שועלים קטנים וגו':

רַבִּי אַחָא וְרַבּוֹתֵינוּ. רַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים: שְׁנֵי פְעָמִים אוֹמֵר אֶת הַדָּבָר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְאַחַר כָּךְ אוֹמְרוֹ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ, הֲרֵי אֶחָד. הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ, הֲרֵי שְׁנָיִם. וְאַחַר כָּךְ, וַיֹּאמֶר לָאָדָם. וְרַבִּי אַחָא אוֹמֵר, אַרְבָּעָה פְעָמִים הָיָה אוֹמֵר כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר, וְאַחַר כָּךְ אוֹמְרוֹ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ וְגוֹ', וְאַחַר כָּךְ וַיֹּאמֶר לָאָדָם. מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מִיּוֹכֶבֶד וּמִמִּרְיָם. מַה כְּתִיב בָּהֶם, וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן וְגוֹ' (שמות א, יח), וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם (שמות א, טז), בְּמָקוֹם שֶׁהַוָּלָד נִבְנֶה, אִם בֵּן הוּא וְגוֹ' (שמות א, טז). וְלָמָּה הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן. אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ לוֹ אַסְטְרוֹלוֹגִין שֶׁלּוֹ, בַּיּוֹם הַזֶּה גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל נוֹלָד, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם מִצְרִי הוּא אִם יִשְׂרָאֵל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כִּנֵּס אֶת כָּל הַמִּצְרִיִּים, אָמַר לָהֶם: הַשְׁאִילוּ לִי בְּנֵיכֶם יוֹם אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד (שמות א, כב). מִיִּשְׂרָאֵל אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, בֵּין מִצְרִי בֵּין יִשְׂרָאֵל, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ (שמות א, כב).