שמות א:כא מדרש: שמות רבה, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ותנחומא בובר

ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להן בתים - רב ולוי: חד אמר: בתי כהונה ובתי לויה. וחד אמר: בתי מלכות. בתי כהונה ולויה ממשה ואהרן. בתי מלכות ממרים. לפי שדוד בא ממרים, דכתיב (דה"א ב, יח): וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות, ואלה בניה: ישר ושובב וארדון, עזובה זו מרים. ולמה נקראת שמה עזובה? שהכל עזבוה. הוליד והלא אשתו היתה?! אמר רבי יוחנן: ללמדך, שכל הנושא אשה לשם שמים, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה. יריעות, שהיו פניה דומין ליריעות. ואלה בניה, אל תקרי בניה, אלא בוניה. שר זה כלב, שישר את עצמו. שובב, ששבב את עצמו. וארדון, שרדה את יצרו. (שם שם, יט): ותמת עזובה, מלמד, שנחלית ונהגו בה מנהג מתה. וגם כלב עזבה. (שם שם, שם): ויקח לו כלב את אפרת, זו מרים. למה נקראשמה אפרת? שפרו ורבו ישראל על ידיה. מהו ויקח לו? שאחר שנתרפאת, עשה בה מעשה ליקוחין, הושיבה באפריון ברוב שמחתו בה. וכן אתה מוצא במקום אחר שקורא למרים שני שמות, על שם המאורע שארע לה, הדא הוא דכתיב (שם ד, ה): ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים, חלאה ונערה. אשחור זה כלב, לפי שאשחור בן חצרון היה. ולמה נקרא שמו אשחור? שהשחירו פניו בתענית. אבי שנעשה לה כאב. תקוע, שתקע לבו לאביו שבשמים. היו שתי נשים, כשתי נשים חלאה ונערה, לא חלאה ונערה הואי, אלא מרים היתה. ולמה נקראת חלאה ונערה? שחלתה, וננערה מחליה, והחזירה הקדוש ברוך הוא לנערותה. (שם שם, ו): ותלד לו נערה, לאחר שנתרפאה, ילדה לו בנים. (שם שם, שם): את אחזם ואת חפר. (שם שם, ז): ובני חלאה צרת וצחר ואתנן. צרת, שנעשית צרה לחברותיה. צחר, שהיו פניה דומין לצהרים. ואתנן, שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו, ולכך כתיב: ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור. ומנין שדוד בא ממרים? דכתיב (ש"א יז, יב): ודוד בן איש אפרתי הזה, מבית לחם יהודה. וכן אתה מוצא, שכתוב אחד אומר: ובני חלאה וגו' (דה"א ד, ח): וקוץ הוליד את ענוב. וקוץ זה כלב, שקצץ עצת מרגלים. הוליד את ענוב, סגל מעשים טובים, בעת שהביאו אשכול ענבים, שאלולי כלב לא הביאו. את הצובבה, שעשה צביונו של הקדוש ברוך הוא. ומשפחות אחרחל בן הרום אחרחל זו מרים. ולמה נקרא שמה כן? על שם (שמות טו, כ): ותצאן כל הנשים אחריה וגו'. מהו משפחות? זכה להעמיד ממנה משפחות. בן הרום זכתה שיצא ממנה דוד, שרימם הקדוש ברוך הוא מלכותו, כמה דאת אמר (ש"א ב, י): ויתן עז למלכו וגו':

(שמות א כא) ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים רב ולוי חד אמר בתי מלכות וחד אמר בתי כהונה ולויה. מ״ד בתי כהונה ולויה אהרן ומשה ומ״ד בתי מלכות נמי ממרים קאתי דכתיב (ד״ה א ב יט) ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכתיב (ש״א יז כב) ודוד בן איש אפרתי (ד״ה א ב יט) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון בן חצרון (במדבר יג ו) בן יפונה הוא בן שפנה מעצת מרגלים ואכתי בן קנז הוא דכתיב (יהושע טו יז) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב הקטן ממנו אמר רבא חורגיה דקנז הוה (דף יב) דיקא נמי דכתיב הקנזי ש״מ עזובה זו מרים ולמה נקרא שמה עזובה שהכל עזבוה הוליד והלא מניסיב הוה נסיב לה א״ר יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה. יריעות שהיו פניה דומות ליריעות ואלה בניה אל תקרי בניה אלא בוניה ישר שיישר את עצמו. ושובב ששיבב את יצרו וארדון שרידה את יצרו וא״ד על שהיו פניה דומות לורד. (ד״ה א ד ה) ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה לא חלאה ולא נערה הואי אלא בתחלה חלאה ולבסוף נערה (שם) ובני חלאה צרת וצחר ואתנן צרת שנעשית צרה לחברותיה צהר שהיו פניה דומות כצהרים אתנן שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו:

לו (שמות א׳:כ״א) ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים רב ולוי חד אמר בתי מלכות וחד אמר בתי כהונה ולויה. מ"ד בתי כהונה ולויה אהרן ומשה ומ"ד בתי מלכות נמי ממרים קאתי דכתיב (ד"ה א ב) ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכתיב (שמואל א י״ז:י״ב) ודוד בן איש אפרתי (ד"ה א' ב) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון בן חצרון (במדבר יג) בן יפונה הוא בן שפנה מעצת מרגלים ואכתי בן קנז הוא דכתיב (יהושע טז) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב הקטן ממנו אמר רבא חורגיה דקנז הוה (דף יב) דיקא נמי דכתיב הקנזי ש"מ עזובה זו מרים ולמה נקרא שמה עזובה שהכל עזבוה הוליד והלא מניסיב הוה נסיב לה א"ר יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה. יריעות שהיו פניה דומות ליריעות ואלה בניה אל תקרי בניה אלא בוניה ישר שיישר את עצמו. ושובב ששיבב את יצרו וארדון שרידה את יצרו וא"ד על שהיו פניה דומות לורד. (ד"ה א ד) ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה לא חלאה ולא נערה הואי אלא בתחלה חלאה ולבסוף נערה (שם) ובני חלאה צרת וצהר ואתנן צרת שנעשית צרה לחברותיה צהר שהיו פניה דומות כצהרים אתנן שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו.