שמות ב:יג מדרש: אוצר מדרשים, שמות רבה, דברים רבה ופסיקתא רבתי

לוה רשע ולא ישלם, א״ר יצחק שלשה הן שקרואין רשעים אלו הן: הפושט ידו על חבירו, והלוה ואינו משלם, ומי שהוא בעל מחלוקת. הפושט ידו על חבירו שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך (שמות ב׳ י״ג) ולא שהכהו בלבד אלא אפילו הגביה ידו, שלא אמר למה הכית אלא תכה. אמר רבי שמואל אף מי שהוא מעיז פניו נקרא רשע שנאמר העז איש רשע בפניו (משלי כ״א כ״ט). והלוה ואינו משלם שנאמר לוה רשע ולא ישלם. ומי שהוא בעל מחלוקת שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה (במדבר ט"ו כ״ז). ד״א לוה רשע אלו אומות העולם שהם אוכלים ולא מברכין, וצדיק חונן ונותן אלו ישראל שאוכלין ומברכין (עי׳ ילקוט ח״ב סי' תש"ל).

ויהי בימים ההם ויגדל משה - בן עשרים שנה היה משה באותה שעה, ויש אומרים בן ארבעים. ויגדל משה וכי אין הכל גדלים?! אלא לומר לך, שהיה גדל שלא כדרך כל העולם. ויצא אל אחיו שתי יציאות יצא אותו צדיק, וכתבן הקדוש ברוך הוא זו אחר זו. ויצא ביום השני, הרי שתים. וירא בסבלותם מהו ויראה? שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר: חבל לי עליכם, מי יתן מותי עליכם, שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט, והיה נותן כתפיו ומסיע לכל אחד ואחד מהן. רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגליגי אומר: ראה משוי גדול על קטן, ומשוי קטן על גדול, ומשוי איש על אשה, ומשוי אשה על איש, ומשוי זקן על בחור, ומשוי בחור על זקן, והיה מניח דרגון שלו והולך ומישב להם סבלותיהם, ועושה כאלו מסיע לפרעה. אמר הקדוש ברוך הוא: אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל, ונהגת בהן מנהג אחים, אני מניח את העליונים ואת התחתונים, ואדבר עמך. הדא הוא דכתיב (שמות ג, ד): וירא ה' כי סר לראות, ראה הקדוש ברוך הוא במשה, שסר מעסקיו לראות בסבלותם, לפיכך (שם שם, שם): ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה:

וירא כי אין איש - כי בן מות הוא. רבי יהודה אומר: כי אין איש שיקנה להקדוש ברוך הוא, ויהרגנו. רבי נחמיה אומר: ראה שאין מי שיזכיר עליו את השם, ויהרגנו. ורבנן אמרי: ראה שאין תוחלת של צדיקים עומדות הימנו ולא מזרעו, עד סוף כל הדורות, כיון שראה משה כך, נמלך במלאכים, ואמר להם: חיב זה הריגה! אמרו לו: הן. הדא הוא דכתיב: וירא כי אין איש, שילמד עליו זכות. ויך את המצרי במה הרגו? רבי אביתר אמר: הכהו באגרוף .ויש אומרים: מגרפה של טיט נטל והוציא את מוחו. רבנן אמרי: הזכיר עליו את השם והרגו, שנאמר (שמות ב, יד): הלהרגני אתה אומר?! ויטמנהו בחול שלא היה שם אלא ישראל, טמנו בפניהן של ישראל, שנמשלו לחול. אמר להם: אתם משולים כחול. מה חול הזה, אדם נוטלו מכאן ונותנו לכאן, ואין קולו נשמע, כך יטמן הדבר הזה ביניכם, ולא ישמע. וכן אתה מוצא, שלא נשמע הדבר אלא על ידי העברים, שנאמר: ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים, זה דתן ואבירם, קראם נצים, על שם סופם. הם הם שאמרו דבר זה. הם היו שהותירו מן המן. הם היו שאמרו (במדבר יד, ד): נתנה ראש ונשובה מצרימה. הם שהמרו על ים סוף. דבר אחר: נצים, שהיו מתכונין להרוג זה את זה, כמה דתימא (דברים כה, יא): כי ינצו אנשים יחדו. ואמר רבי אלעזר: במצות של מיתה הכתוב מדבר. ויאמר לרשע למה תכה רעך הכית לא נאמר, אלא תכה, מכאן, שמשעה שאדם מרים ידו להכות חברו, אף על פי שלא הכהו, נקרא רשע. רעך, שהוא רשע כיוצא בך, מלמד ששניהם רשעים: