שמות ב:יד מדרש: שמות רבה, דברים רבה, תנחומא בובר ומדרש שכל טוב

וירא כי אין איש - כי בן מות הוא. רבי יהודה אומר: כי אין איש שיקנה להקדוש ברוך הוא, ויהרגנו. רבי נחמיה אומר: ראה שאין מי שיזכיר עליו את השם, ויהרגנו. ורבנן אמרי: ראה שאין תוחלת של צדיקים עומדות הימנו ולא מזרעו, עד סוף כל הדורות, כיון שראה משה כך, נמלך במלאכים, ואמר להם: חיב זה הריגה! אמרו לו: הן. הדא הוא דכתיב: וירא כי אין איש, שילמד עליו זכות. ויך את המצרי במה הרגו? רבי אביתר אמר: הכהו באגרוף .ויש אומרים: מגרפה של טיט נטל והוציא את מוחו. רבנן אמרי: הזכיר עליו את השם והרגו, שנאמר (שמות ב, יד): הלהרגני אתה אומר?! ויטמנהו בחול שלא היה שם אלא ישראל, טמנו בפניהן של ישראל, שנמשלו לחול. אמר להם: אתם משולים כחול. מה חול הזה, אדם נוטלו מכאן ונותנו לכאן, ואין קולו נשמע, כך יטמן הדבר הזה ביניכם, ולא ישמע. וכן אתה מוצא, שלא נשמע הדבר אלא על ידי העברים, שנאמר: ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים, זה דתן ואבירם, קראם נצים, על שם סופם. הם הם שאמרו דבר זה. הם היו שהותירו מן המן. הם היו שאמרו (במדבר יד, ד): נתנה ראש ונשובה מצרימה. הם שהמרו על ים סוף. דבר אחר: נצים, שהיו מתכונין להרוג זה את זה, כמה דתימא (דברים כה, יא): כי ינצו אנשים יחדו. ואמר רבי אלעזר: במצות של מיתה הכתוב מדבר. ויאמר לרשע למה תכה רעך הכית לא נאמר, אלא תכה, מכאן, שמשעה שאדם מרים ידו להכות חברו, אף על פי שלא הכהו, נקרא רשע. רעך, שהוא רשע כיוצא בך, מלמד ששניהם רשעים:

ויאמר מי שמך לאיש שר וגו' - רבי יהודה אומר: בן עשרים שנה היה משה באותה שעה. אמרו לו: עדין אין אתה ראוי להיות שר ושופט עלינו, לפי שבן ארבעים שנה לבינה. ורבי נחמיה אמר: בן ארבעים שנה היה. אמרו לו: ודאי שאתה איש, אלא שאי אתה ראוי להיות שר ושופט עלינו. ורבנן אמרי: אמרו לה: והלוא בנה של יוכבד אתה, והיאך קורין לך בן בתיה, ואתה מבקש להיות שר ושופט עלינו?! נודיע עליך מה עשית למצרי. הלהרגני אתה אומר אתה מבקש לא נאמר, אלא אתה אומר, מכאן אתה למד, ששם המפורש הזכיר על המצרי והרגו, כיון ששמע כן, נתירא מלשון הרע. ויאמר אכן נודע הדבר רבי יהודה בר רבי שלום, בשם רבי חנינא הגדול ורבותינו, בשם רבי אלכסנדרי אמרו: היה משה מהרהר בלבו ואומר: מה חטאו ישראל, שנשתעבדו מכל האומות? כיון ששמע דבריו, אמר: לשון הרע יש ביניהן, היאך יהיו ראוין לגאולה?! לכך אמר: אכן נודע הדבר, עתה ידעתי, באיזה דבר הם משתעבדים:

מַה רָאָה משֶׁה לִתֵּן נַפְשׁוֹ עַל עָרֵי מִקְלָט, אָמַר רַבִּי לֵוִי מִי שֶׁאָכַל אֶת הַתַּבְשִׁיל הוּא יוֹדֵעַ טַעְמוֹ, כֵּיצַד כְּשֶׁהָרַג משֶׁה אֶת הַמִּצְרִי יָצָא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וּמָצָא לְדָתָן וַאֲבִירָם מְרִיבִין זֶה עִם זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, יג): וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וגו', רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר זֶה דָּתָן, הִתְחִיל מְבַזֶּה אוֹתוֹ, אָמַר לוֹ (שמות ב, יד): הַלְּהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע פַּרְעֹה כָּךְ, אָמַר כַּמָּה דְבָרִים שָׁמַעְתִּי וְשָׁתַקְתִּי, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ עַד שְׁפִיכוּת דָּמִים תָּפְסוּ אוֹתוֹ. וְהֵיאַךְ בָּרַח מִלִפְנֵי פַּרְעֹה, דִּכְתִיב (שמות ב, טו): וַיִּבְרַח משֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, אָמַר רַבִּי יַנַּאי בָּא הַקּוֹסְטִינָר לִתֵּן אֶת הַחֶרֶב עַל צַוָּארוֹ וְקָהֲתָה הַחֶרֶב מֵעַל צַוָּארוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה שֶׁל שַׁיִשׁ, וּשְׁלֹמֹה מְקַלֵּס אוֹתוֹ (שיר השירים ז, ה): צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן. אָמַר רַבִּי אֶבְיָתָר וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּהֲתָה הַחֶרֶב מִצַּוָּארוֹ וְהִיא נֶהֶפְכָה עַל הַקּוֹסְטִינָר, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יח, ד): וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה, אָמַר משֶׁה לִי הִצִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲבָל לֹא לַקּוֹסְטִינֵר. אָמַר בַּר קַפָּרָא מַלְאָךְ יָרַד בִּדְמוּת משֶׁה וְהִבְרִיחוֹ, וְהָיוּ סְבוּרִין בַּמַּלְאָךְ שֶׁמּשֶׁה הוּא. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נִסִּים שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, כָּל אַסְכּוּלֵי פַּרְעֹה, מֵהֶן נַעֲשׂוּ אִלְּמִים, מֵהֶן נַעֲשׂוּ חֵרְשִׁים, וּמֵהֶן נַעֲשׂוּ סוּמִין, וּבָרַח משֶׁה וְלֹא רָאוּ אוֹתוֹ, תֵּדַע לְךָ בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁלֹחַ אוֹתוֹ בִּשְׁלִיחוּת הִתְחִיל מְעַכֵּב, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִי אַתָּה זָכוּר מַה שֶּׁעָשִׂיתִי לְאַסְכּוּלֵי פַרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, יא): וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם וגו', וְאוֹתָהּ שָׁעָה עָמַדְתִּי לְךָ וְעַכְשָׁו אֵינִי עוֹמֵד לְךָ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בּוֹא וּרְאֵה שֶׁאֵין מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמַעֲשֶׂה בָּשָׂר וָדָם, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם בָּשָׂר וָדָם עוֹשֶׂה לוֹ פַּטְרוֹן שֶׁהוּא מִתְקַיֵּם עָלָיו, וְהוּא נִתְפַּס בְּאַנְקְלִיטוֹן, הָלְכוּ וּמָצְאוּ לְפַטְרוֹנוֹ וְאָמְרוּ לוֹ נִתְפַּס בֶּן בֵּיתְךָ, אָמַר לָהֶם אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, יָצָא לֵהָרֵג, הֵיכָן הוּא וְהֵיכָן פַּטְרוֹנוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אָמְרוּ לְפָנָיו מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִתְפַּס משֶׁה בֶּן בֵּיתֶךָ, אָמַר לָהֶם אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, אָמְרוּ לוֹ הֲרֵי הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי פַּרְעֹה, הֲרֵי אִיפוֹמְנִיטָא שֶׁלּוֹ נִקְרִין, הֲרֵי הוּא יוֹצֵא לֵהָרֵג, אָמַר לָהֶם אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, יָצָא לֵהָרֵג, וְהִצִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִנַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה. דָּבָר אַחֵר, אָדָם יֵשׁ לוֹ פַּטְרוֹן וְהוּא נִתְפַּס בַּחֲטָיָה שֶׁלּוֹ וְהֻשְּׁלַךְ לִמְקוֹם חַיּוֹת, הֵיכָן הוּא וְהֵיכָן פַּטְרוֹנוֹ, דָּנִיֵּאל הֻשְּׁלַךְ לְגוֹב אֲרָיוֹת וְהִצִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ו, כג): אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא. דָּבָר אַחֵר, אָדָם עוֹשֶׂה לוֹ פַּטְרוֹן וְהוּא עוֹשֶׂה חֲטָּיָה וְהַדַּיָּן גּוֹזֵר עָלָיו שֶׁיִּשָֹּׂרֵף, הֵיכָן הוּא וְהֵיכָן פַּטְרוֹנוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִתְפַּס אַבְרָהָם בֶּן בֵּיתֶךָ, אָמַר לָהֶם אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, אָמְרוּ לוֹ הֲרֵי הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי אַמְרָפֶל, הֲרֵי אִיפוֹמְנִיטָא שֶׁלּוֹ נִקְרִין, הֲרֵי הוּא עוֹמֵד לִשָֹּׂרֵף, אָמַר לָהֶם אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, הֻשְּׁלַךְ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִצִּילוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, ז): וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים. דָּבָר אַחֵר, אָדָם עוֹשֶׂה לוֹ פַּטְרוֹן וְהוּא נִתְפַּס בַּחֲטָיָה שֶׁלוֹ, וְהַדַּיָּן גּוֹזֵר עָלָיו שֶׁיֻּשְּׁלַךְ בַּיָּם הֵיכָן הוּא וְהֵיכָן פַּטְרוֹנוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, יוֹנָה הֻשְּׁלַךְ לַיָּם וְהִצִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ב, יא): וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה. דָּבָר אַחֵר, אָז יַבְדִּיל משֶׁה, אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ כֵּיוָן שֶׁבָּרַח משֶׁה, הִתְחִיל אוֹמֵר שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, טו): וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר, מַה יִּשְׂרָאֵל אָמְרוּ שִׁירָה עַל הַבְּאֵר אַף משֶׁה אָמַר שִׁירָה עַל הַבְּאֵר, אָמַר רַבִּי לֵוִי לְפִי שֶׁאֵרְעָה פָּרָשַׁת רוֹצֵחַ עַל יָדוֹ בְּעָרֵי מִקְלָט.