שמות ב:כד מדרש: שמות רבה, דברים רבה, מדרש אגדה ומדרש לקח טוב

ואלה שמות בני ישראל, על שם גאולת ישראל נזכרו כאן. ראובן, שנאמר (שמות ג, ז): ראה ראיתי את עני עמי. שמעון, על שם (שם ב, כד): וישמע אלהים את נאקתם. לוי, על שם שנתחבר הקדוש ברוך הוא לצרתם (שם ג, ב) מתוך הסנה, לקים מה שנאמר (תהלים צא, טו): עמו אנכי בצרה. יהודה, על שם שהודו להקדוש ברוך הוא. יששכר, שנתם להם הקדוש ברוך הוא שכר שעבודם, ביזת מצרים וביזת הים, לקים מה שנאמר (בראשית טו, יד): ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. זבולון, על שם שהשכין הקדוש ברוך הוא שכינתו בקרבם, שנאמר (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ואין זבולון אלא בית המקדש, שנאמר (מ"א ח, יג): בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים. ובנימין, על שם (שמות טו, ו): ימינך ה' נאדרי בכח. דן, על שם (בראשית טו, יד): וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. נפתלי, על שם תורה ומצוות, שנתן להם הקדוש ברוך הוא, שכתוב בהם (תהלים יט, יא): ומתוקים מדבש ונופת צופים. גד, על שם המן שהאכילם הקדוש ברוך הוא, שהוא (שמות טז, לא): כזרע גד. אשר, על שם שהיו מאשרין אותן כל שומעי גאולתן וגדולתן, דכתיב (מלאכי ג, יב): ואשרו אתכם כל הגוים, כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות. יוסף, על שם שעתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף ולגאול את ישראל ממלכות הרשעה, כשם שגאל אותם ממצרים, דכתיב (ישעיה יא, יא-טז): והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו וגו', וכל הענין:

ויהי בימים הרבים ההם - ימים של צער היו, לפיכך קורא אותן רבים. ודכוותה (ויקרא טו, כה): ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים, לפי שהיו של צער, קורא אותן רבים. וימת מלך מצרים, שנצטרע, והמצורע חשוב כמת, שנאמר (במדבר יב, יב): אל נא תהי כמת ואומר (ישעיהו ו, א): בשנת מות המלך עוזיהו. ויאנחו בני ישראל למה נתאנחו? לפי, שאמרו חרטומי מצרים: אין לך רפואה, אם לא נשחוט מקטני ישראל מאה וחמישים בערב, ומאה וחמישים בבקר, ורחץ בדמיהם שתי פעמים ביום, כיון ששמעו ישראל גזירה קשה, התחילו מתאנחים וקוננים, ואין ויזעקו אלא לשון קינה, כדכתיב (יחזקאל כא, יז): זעק והילל בן אדם. ותעל שועתם אל האלהים, אינו אומר צעקתם, אלא שועתם, כמה דתימא (איוב כד, יב): ונפש חללים תשוע. וישמע אלהים את נאקתם, נאקת החללים, כמה דתימא (יחזקאל ל, כד): ונאק נאקות חלל, וכמה דתימא (איוב שם, שם): מעיר מתים ינאקו. ויזכור אלהים את בריתו, ולא היו ראוין ישראל להנצל, לפי שהיו רשעים, אלא בזכות אבות נגאלו, הדא הוא דכתיב: ויזכור אלהים את בריתו. אמרו רבותינו זכרונם לברכה: נעשה להם נס ונתרפא מצרעתו:

וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים - ידע הקדוש ברוך הוא שעליו לגאלם למען שמו, בעבור הברית שכרת עם האבות. וכן הוא אומר (שמות ב, כד): ויזכור אלהים את בריתו. וכך הוא אומר על ידי יחזקאל, (יחזקאל כ, ט): ואעש למען שמי. דבר אחר: וירא אלהים אמר ריש לקיש: שראה, שהן עתידין להמרות על ים סוף, דכתיב (תהלים קו, ז): וימרו על ים בים סוף. וידע אלהים, ידע, שהן עתידין לומר (שמות טו, ב): זה אלי. רבי יהושע בן לוי אמר: ראה שעתידין לומר (שם לב, ד) אלה אלהיך ישראל, וידע אלהים, שעתידים להקדים נעשה לנשמע. ורבנן אמרי: וירא אלהים, שעשו תשובה הבינונים, וגם הרשעים הרהרו לעשות תשובה, דכתיב (שיר ב, יג): התאנה חנטה פגיה. וידע אלהים, שאפילו אחד בחבירו לא היה יודע, אלא הקדוש ברוך הוא לבדו, וזה מכוון את לבו, וזה מכוון את לבו ועושין תשובה, ואף על פי שעשו תשובה, לא יצאו משם אלמלא זכות האבות, מפני שמדת הדין מקטרגת עליהן, על העגל שהיו עתידין לעשות, ועל זה נאמר (שמות יב, כב): ולקחתם אגודת אזוב, כנגד שהשפילו עצמן לעשות תשובה כאזוב. (שם שם, שם): וטבלתם בדם אשר בסף, בזכות התורה שעתידין לקבל, דכתיב במתן תורה (שם כד, ו): ויקח משה את הדם. וכתיב (שם יב, שם): והגעתם אל המשקוף, שאברהם גדול בגרים, וכשם שהמשקוף גבוה, כך היה גדול שבאבות. (שם שם, שם): ואל שתי המזוזות, בזכות יצחק ויעקב, ללמדך שבזכות כל אלו יצאו. דבר אחר: וירא אלהים, פרישות שביניהן. וידע אלהים, ידע שקרב הזמן שאמר לאברהם, ונגלה על משה להודיעו, כשהיה רועה: