וַיֹּאמֶר֩ ע֨וֹד אֱלֹהִ֜ים אֶל־מֹשֶׁ֗ה כֹּֽה־תֹאמַר֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵיכֶ֗ם אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֛ק וֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹ֖ב שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם זֶה־שְּׁמִ֣י לְעֹלָ֔ם וְזֶ֥ה זִכְרִ֖י לְדֹ֥ר דֹּֽר׃
מדרש לקח טוב
וידבר. הפסיק הענין של מעלה. וידבר לשון זריזות, (יהושע כ׳:ב׳) וידבר ה' אל יהושע תנו לכם את ערי המקלט. ה'. השם הנכבד והנורא אשר לא קריאתו ככתבו כענין (שמות ג׳:ט״ו) זה שמי לעלם. אל משה. כדי הוא השליח לשלוחו. במדבר סיני באהל מועד. בתחלה דבר הקב״ה למשה בסנה ואח״כ במדין שנאמר (שם ד) ויאמר ה' אל משה במדין. ואח״כ במצרים שנא' (שם יב) (וידבר) [ויאמר] ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים. ואח״כ בסיני שנאמר (שם כ) וידבר אלהים (אל משה) את כל הדברים האלה לאמר. משהוקם המשכן לא נדבר עמו אלא מאהל מועד בצניעות. באחד לחדש השני בשנה השנית. ומה ראה הדיבור לומר באיזה זמן באיזה מקום בכמה בחדש באי זה חדש באיזה שנה:
אוצר מדרשים
כתיב ה׳ בחכמה יסד ארץ זו תורה, תורה זו אנה שמה ואנה היתה, למה נקרא שמה תורה מפני שירדה הוראה לעולם, ועוד נקרא שמה תורה שהיא בגימטריא תרי״א וב׳ דברות אנכי ולא יהיה לך ששמעו מפי הבורא הרי תרי״ג. וכן כתיב תורה צוה לנו משה. ד״א תורה בלשון יון קורין למראה ודמות תוריאה כלומר שהיתה סתומה ואח"כ נראית וניתנה לישראל, והיתה גנוזה בעליונים קודם שנבראו שמים וארץ, ומה שמה היה, אמון שמה דכתיב ואהיה אצלו אמון, ושמא תאמר שהיתה כתובה על ספר, עדיין לא נבראת בהמה וחיה לפשוט ממנה עור לעשות גויל להכתב עליו, וא״ת על כסף וזהב או מיני מתכות עדיין לא נבראו ולא נזדככו ולא פענחו בעולם, וא״ת על לוח עץ עדיין לא נבראו האילנות בעולם, ועל מה היתה כתובה ובמה היתה כתובה? באש שחורה על גבי אש לבנה, והיתה קשורה בזרוע של הקב״ה, שנאמר אש דת למו וגו' [ונאמר מעונה אלהי קדם ומתחת זרועות עולם], כיון שנסתכל הקב״ה הביט כאן וכאן ואין מלאך בשמים [ואין אדם בארץ] ונתאוה לבראות עולם לעשות אדם להתעסק בתורה שנאמר והוא באחד ומי ישיבנו וגו', ונתיעץ עם התורה שהיא חכמה לבראות עולם שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ וגו'. בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל. חכמה בגימטריא ע״ג שמות, ח׳ שמונה כ' עשרים מ' ארבעים ה' חמשה הרי ע״ג שמות חקוקים על זרועו של הקב״ה, באחד מהם נברא האור באחד אש ובאחד מים הרי ג' נשארו מהם ע' שמות, ועל כל שם ושם יכול לבראות עולם כזה. ובהם עתיד לבראות עולמות כמה וכמה להנחיל לצדיקים לעתיד לבא, להרחיב בהם גבולם ולמלאות בהם אוצרותם שנאמר להנחיל אוהבי יש וגו'. מה עשה נטל את התורה ופתח אותה ונטל ממנה שם אחד שלא נמסר לכל בריה שנאמר זה שמי לעלם חסר וי״ו כתיב לשון העלמה, והציק והטיף ממנו נ' טפות אל הים ונתמלאה כולה מים, ורוח הקודש ושכינת הקודש של הבורא מרחפת ומנשבת עליו שנאמר ורוח אלהים וגו'. פתח התורה ונטל ממנה שם שני והוציא משם ג' טפות של אורה, אחת לאור עוה״ז ואחת לאור עוה״ב, ואחת לאור התורה. אחת לאור עוה״ז שנאמר ויאמר אלקים יהי אור, אחת לאור עוה״ב שנאמר קומי אורי וגו', אחת לאור התורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. פתח התורה והוציא שם שלישי והוציא ממנו ג' טפות של אש והוסק ממנו כל העולם כלו מאותו האש חוץ מאש בני אדם שנאמר מימינו אש דת למו, ונתמלא כל העולם כלו מים ואורה ואש. כיון שראה הקב״ה מימינו אש ומשמאלו אורה ומתחתיו מים נטלן וערבן שנים שנים ונטל אש ומים וערבן זה בזה ועשה מהם שמים, נטל מים ואורה וערבן זה עם זה ועשה מהם סוכה של חושך וענני כבוד שנאמר ישת חושך סתרו סביבותיו סוכתו וגו', נטל אורה ואש וערבן ביחד ועשה מהן חיות הקודש ואמר לשמים התמתחו כאהל והיו נמתחין מעצמן שנאמר הנוטה כדוק שמים וגו' עד שאמר להם הקב״ה די. התחיל הקב״ה לעמוד באורה ושכינתו בעליונים וסגר בעד האופל וחתם ונעל חלונותיו. אמר הקב״ה אור זה ראוי להגניזו ואם לא נגלהו לבשר ודם הוא הולך חושך, אם אגלה שניהם כאחד נמצאו מלאכי השרת רואין ואינן נראין, ואם נתערב שניהם לזווגם אין אורם שוה כאחד (ר״ל אין להם שום ערך אם ישתמשו כאחד בערבוביא), אלא אפריד ואטול האור מן החושך, ויהי האור שרוי אצלי שנאמר ונהורא עמיה שרא, והחושך ישכון למטה שנאמר וחשך על פני תהום, ונאמר וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים וגו', ויקרא אלקים לאור יום וגו'.
מדרש אגדה
ובשרצים מנין, שנאמר וזה לכם הטמא [בשרץ השורץ על הארץ], (ויקרא י"א כ"ט), העביר הקב"ה לפני, כל בהמה וחיה והשרצים, והיה מראה אותם לפניו, והיה אומר לו את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו, ומעביר לפניו כל מין ומין, וכך עשה באדם הראשון, העביר כל חיה וכל בהמה וכל שרץ, והיה אומר לו מה שם זה, ומה שם זה, והיה אומר האדם לכל אחד ואחד שמו שקוראים אותו, חזר ואמר לו הקב"ה ואני מה שמי, אמר לו אדוני, אמר לו הקב"ה ולמה קראת לי בזה השם, אמר אדם הראשון מפני שאתה אדון על הכל, לפיכך קראתיך בזה השם, וזהו שאמר הקב"ה למשה זה שמי לעולם [וזה זכרי לדור דור] (שמות ג' ט"ו), זה שמי שקרא לי אדם הראשון, ומה אם [אדם] הראשון העביר הקב"ה [את כל הבריות] לפניו. משה רבינו לא כל שכן: