וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָֽאֱלֹהִ֗ים הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֣י בָא֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְאָמַרְתִּ֣י לָהֶ֔ם אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיכֶ֖ם שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם וְאָֽמְרוּ־לִ֣י מַה־שְּׁמ֔וֹ מָ֥ה אֹמַ֖ר אֲלֵהֶֽם׃
אוצר מדרשים
כל אבותכם של מקרא חסר חוץ מן אחד: אלהי אבותיכם (שמות ג' י״ג) מלא יו״ד, ולמה? ללמדך שבזכות יעקב נגאלו ישראל ממצרים, וכן לעתיד בזכותו נגאלים שנאמר וזכרתי את בריתי יעקוב (ויקרא כ״ז מ״ב) מלא, לפי שהיתה מטתו שלמה ולא נמצא בה פסולת.
שמות רבה
ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי בא - אמר רבי שמעון לודייא, בשם רבי סימון, בשם רבי לוי: אמר משה: עתיד אני להעשות סרסור בינך וביניהם, כשתתן להם את התורה, ותאמר להם (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך. אלהי אבותיכם שלחני אליכם, אותה שעה נתברר משה על עסקיו, שנתיירא אם ישאלו לו מה שמו מה יאמר להם? באותה שעה היה מבקש משה שיודיענו הקדוש ברוך הוא את השם הגדול:
אוצר מדרשים
גם מבאר טעם ספירת העומר בפ' אמור וז״ל: ובמדרש הגלוי וספרתם לכם שבע שבתות, זאת הספירה היא לפי שהשי״ת אמר למשה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים, ולפי שהתורה היתה חביבה עליהם היו סופרים הימים והלילות והעתים אימתי יגיע הזמן, משל לאדם שיש לו להשיג חפץ מחופץ או לישא אשה לסוף חמישים יום, ומרוב תשוקתו הוא מונה הימים והעתים, כך ישראל, ולכן אמרו מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי (מנחות ס"ו). עכ"ל המדרש (רב פעלים 42).