וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם יֵ֧רֶא יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם וְיִשְׁפֹּ֑ט אֲשֶׁ֧ר הִבְאַשְׁתֶּ֣ם אֶת־רֵיחֵ֗נוּ בְּעֵינֵ֤י פַרְעֹה֙ וּבְעֵינֵ֣י עֲבָדָ֔יו לָֽתֶת־חֶ֥רֶב בְּיָדָ֖ם לְהָרְגֵֽנוּ׃
תנחומא בובר
ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם (שם שם כ). אלו דתן ואבירם שכתיב ואבירם שכתיב בהם יצאו נצבים (במדבר טז כז), ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפט (שמות ה כא), אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום אמרו לו ישראל למה אנו דומין, לשה אחת שבא הזאב ונטלה מן העדר, ובא הרועה אחריו, מה עשה הזאב ביקש לבקע את השה מבין הרועה, הגיע השה בסכנה, כך אמר משה לפני הקב"ה, לבין פרעה ובינך אנו מתים, שנאמר אשר הבאשתם את ריחנו וגו' (שם).
שמות רבה
ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט - אם באמת באתם משמו של הקדוש ברוך הוא, ישפוט בינינו ובין פרעה, ואם מעצמכם באתם, ישפוט ה' בינינו וביניכם. אשר הבאשתם את ריחנו רבי יוחנן אמר: מן המכות שהיו מכין אותם, היה ריחן מבאיש. ורבי שמעון בן לקיש אמר: מאותן שהיו משקעין בבנין, היו מתים וריחן מבאיש. ורבי חייא אמר: משל לנבלה, שהיתה נתונה בזוית ועפר מכוסה עליה, ואין ריחה עולה. ובא אחר וגילה אותה, והלך ריחה. כך אמרו ישראל למשה: משה ריח היה ביד מצרים שאנחנו עתידין ליגאל, ובאתם ועכרתם אותו. לתת חרב בידם להרגנו אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום: אמרו לו למשה, למה אנו דומין, לשה שבא הזאב ליטול אותו. רץ הרועה אחריו להצילו מפי הזאב. בין הרועה ובין הזאב נבקעת השה. כך אמרו ישראל משה מבינך לבין פרעה אנו מתים:
שמות רבה
דבר אחר: וידבר אלהים אל משה, הדא הוא דכתיב (קהלת ז, ז): כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה, כשחכם מתעסק בדברים הרבה, מערבבין אותו מן החכמה. ויאבד את לב מתנה, מן התורה שניתנה מתנה בלבו של אדם. דבר אחר: כי העושק יהולל חכם, המתעסק בצרכי צבור משכח תלמודו. אמר רבי יהושע בן לוי: ששים הלכות, למדני רבי יהודה בן פדייה בחרישת הקבר, וכולן נשתכחו ממני, בשביל שהייתי עוסק בצרכי צבור. אמר רבי יהודה בר סימון: כי העושק יהולל חכם, זה משה. עושק, שעשקו אותו דתן ואבירם. יהולל חכם, עירבבו אותו. ויאבד את לב מתנה, וכי תעלה על דעתך שהיה משה מתאבד? אלא, הם שהקניטוהו ואמרו לו (שמות ה, כא): ירא ה' עליכם וישפוט, ואף הוא מקפיד ואומר (שם שם, כג): ומאז באתי אל פרעה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני הכתבתי עליך, שאתה עניו, ואתה מקפיד על דברי?! חייך! יש לך לידע, שנאמר (קהלת שם, ח): טוב אחרית דבר מראשיתו, טובה אחריתן של ישראל, מראשית שנתתי להם במצרים, שנאמר (שמות ו, א): ויאמר ה' אל משה עתה תראה, באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע בו, שנאמר: וידבר אלהים אל משה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: וכי בשר ודם אני במדותי, שאיני מרחם?! הדא הוא דכתיב: ויאמר אליו אני ה'. ורבי יוסי בר רבי חנינא אמר: אלהים על המצריים. אני ה', על ישראל: