שמות ו:כה מדרש: מדרש תנחומא, במדבר רבה, תנחומא בובר וסדר עולם רבה

פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר. מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַחֵס פִּנְחָס אַחַר מַעֲשֶׂה זֶה. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּדְקַר זִמְרִי עִם כָּזְבִּי, עָמְדוּ הַשְּׁבָטִים עָלָיו וְאָמְרוּ, רְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, הָרַג נְשִׂיא שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב לְיַחֲסוֹ, פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ וְגוֹ'. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁנָּתַן, שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְנַהֵג אֶלָּא עַל פִּי הַשָּׁלוֹם. וְהַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם (משלי ג, יז). אִם בָּא אָדָם מִן הַדֶּרֶךְ שׁוֹאֲלִין לוֹ שָׁלוֹם, וְכֵן בְּשַׁחֲרִית שׁוֹאֲלִין לוֹ שָׁלוֹם, וּבָעֶרֶב שׁוֹאֲלִין לוֹ שָׁלוֹם וְקוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע וְחוֹתְמִין בְּשָׁלוֹם, הַפּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם. וּבַתְּפִלָּה חוֹתְמִין הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ וְגוֹ', שֶׁעֲדַיִן הוּא קַיָּם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם (מלאכי ב, ז). וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם וִיכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְכִי קָרְבָּן הִקְרִיב שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ כַּפָּרָה. אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַשּׁוֹפֵךְ דָּמָן שֶׁל רְשָׁעִים, כְּאִלּוּ הִקְרִיב קָרְבָּן.

וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה (במדבר ב, לד), חֲבִיבִין הֵם הַדְּגָלִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁהֲרֵי כָּתַב בָּהֶן (במדבר ב, לג): כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה, כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, (במדבר ב, לד): כֵּן חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו עַל בֵּית אֲבֹתָיו, מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁמִּיָּד הָיוּ יִשְׂרָאֵל זְרִיזִים לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַמָּקוֹם בַּדְּגָלִים וְלֹא עִכְּבוּ לַעֲשׂוֹת. וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', וְאַהֲרֹן הֵיכָן הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי לֵוִי בַּר חַיָּתָא בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כֵּיוָן שֶׁהָלַךְ אַהֲרֹן לְיַחֲסָן אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁאַתָּה מְיַחֲסֵנוּ יַחֵס אֶלְעָזָר בִּנְךָ לְמִי הוּא נוֹשֵׂא לֹא לְבִתּוֹ שֶׁל פּוּטִיאֵל, דִּכְתִיב (שמות ו, כה): וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיוּ מְזַלְזְלִין בּוֹ יִשְׂרָאֵל, הִקְדִּים כְּבוֹדוֹ שֶׁל אַהֲרֹן לִכְבוֹדוֹ שֶׁל משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ג, א): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת אַהֲרֹן וּמשֶׁה.

נחזור על תחלת הסדר. מה ראה הקב"ה לייחס פינחס אחר מעשה זה, שבשעה שנדקר זמרי בן סלוא עם כזבי בת צור, עמדו השבטים עליו, ואמרו ראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים, הרג נשיא שבט מישראל, לכך בא הכתוב ויחסו פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן.