וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
תנחומא בובר
וזה הדבר אשר תעשה להם. להם אתה עושה ולא לאחרים, התחיל ללמדן האיך יהיו מטהרין ואוכלין בקדשים, היאך יהו טובלין ואוכלין בתרומה, לקדש אותם לכהן לי, אמר ר' מני בשם ר' אליעזר כל מקום שנאמר לי, לעולם ולעולמי עלמים, בכורות לעולם, שנאמר כי לי כל בכור (במדבר ג יג), הכסף והזהב לעולם, שנאמר לי הכסף ולי הזהב (חגי ב ח), המלכות לעולם, שנאמר כי ראיתי בבניו לי מלך (ש"א טז א), והארץ לעולם, שנאמר כי לי הארץ (ויקרא כה כג), וישראל לעולם, שנאמר כי לי בני ישראל (שם שם נה), והלוים לעולם, שנאמר והיו לי הלוים (במדבר ג יב), הכהונה לעולם, שנאמר לכהן לי (שמות כט א).
מדרש תנחומא
אָמַר לוֹ: וַאֲנִי אַקְשֶׁה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מֹשֶׁה, אַתָּה תְדַבֵּר וַאֲנִי מֵבִיא מַכָּה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בָּעוֹלָם הַזֶּה פָּרַעְתִּי מִמִּצְרַיִם בְּעֶשֶׂר מַכּוֹת. אֲבָל לֶעָתִיד אֲנִי נִפְרָע לָכֶם מִגּוֹג וּמָגוֹג, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ (יחזקאל לח, כב).
שמות רבה
ויקחו את פיח הכבשן וגו' פורח באדם ובבהמה - מהו פורח? שלקו בצרעת עמו, כמה דאת אמר (ויקרא יג, יב): ואם פרוח תפרח הצרעת. ולא יכלו החרטומים וגו' למה לא יכלו לעמוד? מפני משה, לפי שהם השיאו עצה לפרעה להשליך ליאור: כל הבן הילוד, כדי שימות משה. ועוד, שהיו מחייבין אותו הריגה, על שהסיר העטרה מראש פרעה לראשו, לפיכך ולא יכלו החרטומים. ויחזק ה' את לב פרעה, כיון שראה הקדוש ברוך הוא, שלא חזר בו מחמש מכות ראשונות, מכאן ואילך, אמר הקדוש ברוך הוא: אפילו אם ירצה לשוב, אני מחזק לבו, כדי שאפרע כל הדין ממנו. כאשר דבר ה' אל משה, שכן כתיב (שמות ז, ג): ואני אקשה את לב פרעה: