וְלֹֽא־יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָתַתִּ֥י אֶת־יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֨י אֶת־צִבְאֹתַ֜י אֶת־עַמִּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃
במדבר רבה
דָּבָר אַחֵר, אִישׁ עַל דִּגְלוֹ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (דברים לב, י): יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וגו', מְצִיאָה גְּדוֹלָה מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל, לְכָךְ יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, מִדְבָּר הָיָה הָעוֹלָם עַד שֶׁלֹא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. (דברים לב, י): וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן, תֹּהוּ וִילָלָה הָיָה הָעוֹלָם עַד שֶׁלֹא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד שֶׁלֹא קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, לֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְקִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, מַהוּ אוֹמֵר (דברים לב, י): יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ וגו', יְסֹבְבֶנְהוּ שֶׁהֵקִיפָן בְּעַנְנֵי כָּבוֹד, יְבוֹנְנֵהוּ שֶׁהֱבִינָם בְּדִבְרֵי תוֹרָה, יִצְרֶנְהוּ אַשְׁרֵי הָאָזְנַיִם שֶׁשָּׁמְעוּ. עַד הֵיכָן חִבְּבָן, עַד הֵיכָן שְׁמָרָן, עַד הֵיכָן נְצָרָן, כִּבְיָכוֹל עַד כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ, רְאֵה הֵיאַךְ שְׁמָרָן, עַד הֵיכָן שְׁמָרָן, הֵיאַךְ נְצָרָן, שֶׁאָמַר הָאֱלֹהִים לְמשֶׁה, משֶׁה אֱמֹר לָהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ מִשְׁכָּן בֵּינֵיהֶם, כִּבְיָכוֹל אֲנִי מַנִּיחַ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְיוֹרֵד וְשׁוֹכֵן בֵּינֵיהֶם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעָשָׂה אוֹתָם דְּגָלִים לִשְׁמוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עֲשֵׂה אוֹתָם דְּגָלִים לִשְׁמִי, לָמָּה, שֶׁהֵם בָּנַי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, וְהֵם צִבְאוֹתַי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות ז, ד): וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר ב, ג): דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה תֵּימָנָה לְצִבְאֹתָם, וּלְפִי שֶׁהֵן צִבְאוֹתַי אֶעֱשֶׂה אוֹתָם דְּגָלִים לִשְׁמִי, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ.
מדרש שכל טוב
וישלכהו ארצה ויהי לנחש. מפני מה נהפך לנחש, מה נחש זה משים זנבו לתוך אזנו כדי שלא ישמע לקול מלחשים, כדכתיב כמו פתן חרש יאטם אזנו אשר לא ישמע לקול מלחשים חובר חברים מחוכם (תהלים נח ו). כך היה פרעה, דכתיב ביה ולא ישמע (אליהם) [אליכם] פרעה (שמות ז ד):
תנחומא בובר
מה כתיב למעלה מן הענין ויאמר ה' אל משה לא ישמע אליכם פרעה וגו' (שמות יא ט), ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר הפרשה הזו מתחילת המכות היא מדברת, לא ישמע אליכם פרעה, ור' נחמיה אומר במקומה היא אמורה, בים יותר ממצרים. ומשה ואהרן עשו את כל המופתים וגו' (שם שם י), ביקש הקב"ה ליתן את הפרשה הזו למשה לעצמו, א"ל הקב"ה יפה לימדת, חייכם לשניכם אני נותנה, שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן וגו' (שם יב א).