שמות ז:יא מדרש: מדרש תנחומא, שמות רבה, מדרש אגדה ותנחומא בובר

מִיָּד, וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ וַיְהִי לְתַנִּין. אָמַר פַּרְעֹה: כָּךְ כֹּחוֹ שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם, מִכָּאן יוֹצְאִים כְּשָׁפִים לְכָל הָעוֹלָם. וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה, קָרָא לִנְעָרִים וּלְתִינוֹקוֹת בְּנֵי חָמֵשׁ בְּנֵי אַרְבַּע שָׁנִים, וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ. לְכָךְ כְּתִיב גַּם פַּרְעֹה, שֶׁלֹּא קָרָא תְּחִלָּה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בַּמַּטֶּה, שֶׁאִלּוּ בָּלַע תַּנִּין אֶת הַתַּנִּינִים, כָּךְ דֶּרֶךְ הַתַּנִּינִים לִבְלֹעַ זֶה אֶת זֶה. אֶלָּא אַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה מַטֶּה, דִּכְתִיב: וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם. וְאִלּוּ הָיָה עוֹשֶׂה אָדָם מִכָּל אוֹתָן הַמַּטּוֹת שֶׁהִשְׁלִיכוּ וְנַעֲשׂוּ תַּנִּינִים, הָיוּ יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר חֲבִילוֹת וְעוֹמְדִין. וּבְלָעָן מַטֵּה אַהֲרֹן, וְלֹא נַעֲבָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה. כְּשֶׁרָאָה פַּרְעֹה כָּךְ, תָּמַהּ וְאָמַר: אִם יֹאמַר לַמַּטֶּה בְּלַע לְפַרְעֹה וּלְכִסְאוֹ, הוּא בּוֹלֵעַ. הוּא הַסִּימָן שֶׁאָמַר לְמֹשֶׁה בַּסְּנֶה כְּשֶׁאָמַר לוֹ: מַזֶּה בְיָדְךָ הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, זֶה פַּרְעֹה שֶׁנִּדְמָה לְנָחָשׁ, יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ (ישעיה כז, א). כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא מֹשֶׁה מֵאֵצֶל פַּרְעֹה, הָיָה אוֹמֵר אוֹתוֹ רָשָׁע, אִם יָבוֹא אֶצְלִי בֶּן עַמְרָם, אֲנִי הוֹרְגוֹ, אֲנִי צוֹלְבוֹ, אֲנִי שׂוֹרְפוֹ. כְּשֶׁהָיָה מֹשֶׁה נִכְנָס, מִיָּד פַּרְעֹה נַעֲשָׂה מַטֶּה. וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה. בְּחָמֵשׁ מַכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אֵין כְּתִיב בָּהֶן אֶלָּא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ חָמֵשׁ מַכּוֹת וְלֹא שִׁלַּח, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִכָּאן וְאֵילָךְ אִם רָצָה לְשַׁלֵּחַ אֵינִי מְקַבֵּל. שֶׁכָּךְ כְּתִיב בְּחָמֵשׁ מַכּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה. וְהָיָה מֹשֶׁה גּוֹזֵר וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ (איוב כב, כח).

ויקרא פרעה לחכמים ולמכשפים, באותה שעה התחיל פרעה משחק עליהם ומקרקר אחריהם כתרנגולת, ואומר להם: כך אותותיו של אלהיכם?! בנוהג שבעולם, בני אדם מוליכין פרקמטיא למקום שצריכין להם, כלום מביאין מורייס לאספמיא, דגים לעכו, אין אתם יודעין שכל הכשפים ברשותי הן?! מיד שלח והביא תינוקות מן אסכולי שלהם, ועשו אף הם כך, ולא עוד, אלא קרא לאשתו ועשתה כך, שנאמר: ויקרא גם פרעה. מהו גם? שאף לאשתו קרא ועשתה כן. ויעשו גם הם חרטומי מצרים מהו גם? אפילו התינוקות של ארבע וחמש שנים קרא, ועשו כן:

ויעשו כן משה ואהרן כאשר צוה ה', והדגה אשר ביאור מתה - אמר רבי אבין הלוי ברבי: ממכת דם העשירו ישראל. כיצד? המצרי וישראל בבית אחד, והגיגית מלאה מים, ומצרי הלך למלאות הקיתון מתוכה, מוציאה מליאה דם, וישראל שותה מים מתוך הגיגית. והמצרי אומר לו: תן לי בידך מעט מים, ונותן לו ונעשו דם. ואומר לו: נשתה אני ואתה מן קערה אחת, וישראל שותה מים, והמצרי דם. וכשהיה לוקח מישראל בדמים, היה שותה מים, מכאן העשירו ישראל: ויעשו כן חרטומי מצרים, מלמד שהיו סבורין, שהיו מעשה כשפים. בלטיהם אמר רבי איבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא: בלטיהם, אלו מעשה שדים, (שמות ז, יא): בלהטיהם, אלו מעשה כשפים. וכן הוא אומר (בראשית ג, כד): את להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, לפי שמעשה כשפים, על ידי מלאכי חבלה נעשים. ויפן פרעה, לא חשש ולא הרגיש במכת האלהים. ויחפרו כל מצרים סביבות היאור רבי יהודה אומר: שביאור לקו. ורבי נחמיה אמר: מלמעלה ומלמטה לקה, וכל מצרים לקו מימיה בדם. אמר לו רבי יהודה: ומה אני מקיים ויחפרו כל מצרים סביבות היאר? אמר לו: לפי שהיו המצריים אומרים: כל המים, שהיו רואין משה ואהרן, נעשין דם והיו חופרין להוציא מים לשתות, ממה שאין עיניהן רואין. אמר רבי ברכיה: מאי דכתיב (שמות ז, כ): ויהפכו כל המים אשר ביאור וגו' משל לעבד, שהיה לוקה לפני רבו, מה שהיה לוקה על מעיו, היה הופך על עצמו ולוקה על גופו. כך היה היאור מהפך עצמו, כדי שלא תשלוט בו המכה ולא היה מועיל, שכולו נהפך לדם. אמר רבי יוסי בר אבין: כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא, כעין הפרט. (שם שם, יט): ועל מימי מצרים, הרי זה כלל. (שם שם, שם): על נהרותם ועל יאוריהם ועל אגמיהם, פרט (שם שם, שם): ועל כל מקוה מימיהם, הרי כלל אחר. מה אתה מרבה, כל הדומין להן. מהו (שם שם, שם): ובעצים ובאבנים? רבותינו ז"ל אומרים: אף עבודת כוכבים שלהם לקה בדם, שנאמר (ירמיה ב, כז): אומרים לעץ אבי אתה. דבר אחר: ובעצים ובאבנים, שהיו המים ששותין עם יהודי בכלי אחד, או בכלי עץ, או בכלי אבן נהפכין בפיו לדם. ויש אומרים: אף בימסאות ובתי כסאות שלהם, לקו בדם, וכשהיה אחד מהם הולך ויושב על גבי המטה, או על גבי האבן, או על גבי סלע, היו מפסידין את בגדיהם בדם, וכן הוא אומר: (שמות שם, כא): ויהי הדם בכל ארץ מצרים: