שמות ז:כ מדרש: שמות רבה ומדרש תנחומא

ויעשו כן משה ואהרן כאשר צוה ה', והדגה אשר ביאור מתה - אמר רבי אבין הלוי ברבי: ממכת דם העשירו ישראל. כיצד? המצרי וישראל בבית אחד, והגיגית מלאה מים, ומצרי הלך למלאות הקיתון מתוכה, מוציאה מליאה דם, וישראל שותה מים מתוך הגיגית. והמצרי אומר לו: תן לי בידך מעט מים, ונותן לו ונעשו דם. ואומר לו: נשתה אני ואתה מן קערה אחת, וישראל שותה מים, והמצרי דם. וכשהיה לוקח מישראל בדמים, היה שותה מים, מכאן העשירו ישראל: ויעשו כן חרטומי מצרים, מלמד שהיו סבורין, שהיו מעשה כשפים. בלטיהם אמר רבי איבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא: בלטיהם, אלו מעשה שדים, (שמות ז, יא): בלהטיהם, אלו מעשה כשפים. וכן הוא אומר (בראשית ג, כד): את להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, לפי שמעשה כשפים, על ידי מלאכי חבלה נעשים. ויפן פרעה, לא חשש ולא הרגיש במכת האלהים. ויחפרו כל מצרים סביבות היאור רבי יהודה אומר: שביאור לקו. ורבי נחמיה אמר: מלמעלה ומלמטה לקה, וכל מצרים לקו מימיה בדם. אמר לו רבי יהודה: ומה אני מקיים ויחפרו כל מצרים סביבות היאר? אמר לו: לפי שהיו המצריים אומרים: כל המים, שהיו רואין משה ואהרן, נעשין דם והיו חופרין להוציא מים לשתות, ממה שאין עיניהן רואין. אמר רבי ברכיה: מאי דכתיב (שמות ז, כ): ויהפכו כל המים אשר ביאור וגו' משל לעבד, שהיה לוקה לפני רבו, מה שהיה לוקה על מעיו, היה הופך על עצמו ולוקה על גופו. כך היה היאור מהפך עצמו, כדי שלא תשלוט בו המכה ולא היה מועיל, שכולו נהפך לדם. אמר רבי יוסי בר אבין: כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא, כעין הפרט. (שם שם, יט): ועל מימי מצרים, הרי זה כלל. (שם שם, שם): על נהרותם ועל יאוריהם ועל אגמיהם, פרט (שם שם, שם): ועל כל מקוה מימיהם, הרי כלל אחר. מה אתה מרבה, כל הדומין להן. מהו (שם שם, שם): ובעצים ובאבנים? רבותינו ז"ל אומרים: אף עבודת כוכבים שלהם לקה בדם, שנאמר (ירמיה ב, כז): אומרים לעץ אבי אתה. דבר אחר: ובעצים ובאבנים, שהיו המים ששותין עם יהודי בכלי אחד, או בכלי עץ, או בכלי אבן נהפכין בפיו לדם. ויש אומרים: אף בימסאות ובתי כסאות שלהם, לקו בדם, וכשהיה אחד מהם הולך ויושב על גבי המטה, או על גבי האבן, או על גבי סלע, היו מפסידין את בגדיהם בדם, וכן הוא אומר: (שמות שם, כא): ויהי הדם בכל ארץ מצרים:

ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן - אמר רבי תנחום: למה לא לקו המים על ידי משה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: המים ששמרוך כשהושלכת ליאור, אינו דין שילקו על ידך, חייך! לא ילקו אלא, על ידי אהרן. ונטה ידך על מימי מצרים, הכל מה שביאור, ובאגמים, ובנהרות, ועל כל מקוה מימיהם. ויהיו דם, מה שבקיתון. והיה דם בכל ארץ מצריים וגו', אפילו מה שמצרי רוקק דם היה. מפני מה הביא הקדוש ברוך הוא עליהן דם? מדה כנגד מדה, שכך אמר לאברהם (בראשית טו, יד): וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגו'. לפי שלא היו מניחין בנות ישראל לטבול מטומאתן, כדי שלא יהו פרין ורבין, לפיכך לקו המים בדם.

וְאוֹמֵר: וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם (שמות ז, כ). חָזַר הַדָּם וְנֶהְפַּךְ לְמַיִם. בָּשָׂר חַי נֶהְפַּךְ לְמֵת, חָזַר וְנֶהְפַּךְ הַמֵּת לְחַי. הַמַּטֶּה נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ, הַנָּחָשׁ נֶהְפַּךְ לְמַטֶּה. הַיָּם נֶהְפַּךְ לְיַבָּשָׁה, הַיַּבָּשָׁה נֶהְפְּכָה לְיָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ (עמוס ה, ח). לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים.