וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֥ן הַֽחֲרְטֻמִּ֖ים בְּלָטֵיהֶ֑ם וַיַּעֲל֥וּ אֶת־הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי
ויעשו כן החרטומים בלטיהם היו אומרין על המקומות שעדיין לא נתמלאו והן מתמלאין לא מדבריהן אלא מדבריו של משה:
מדרש תהילים
דבר אחר על מות לבן. אמר שלמה (שיר השירים ח ד) השבעתי אתכם בנות ירושלים. חולת אהבה חולי שאינה של מעים ולא של ראש. ממה אני חולה מאהבתו. הוי (שם ב ה) כי חולת אהבה אני. ולא אהבה בלבד אלא מות שנאמר (שם ח ו) כי עזה כמות אהבה. שנאמר (שם א ג) לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך. אי זו אומה בעולם שאמר לה הקב"ה רדי לים וירדה אלא זאת אמר דוד עד מתי הבן אוהב את אביו. וכן נבוכדנצר אמר (דניאל ג טו) כען הא איתיכון עתידין. וכתיב (שם טז) ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר. אם לטסין אם לארנוניות כל מה שאתה גוזר אתה מלך עלינו. אבל לכפור בהקב"ה אתה נבוכדנצר והכלב שוין. והם נשאו קל וחומר בעצמן מהצפרדעים שנאמר (שמות ז כח) ובתנוריך ומשארותיך. ואפילו אינו מצילנו. לאלהך לית אנחנא פלחין. ומה הוא אומר כשיצאו (דניאל ג כח) ענה נבוכדנאצר ואמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו. שלא נתנו עצמן על מנת להנצל אלא להשרף. למה (שיר השירים ח ו) כי עזה כמות אהבה. הוי למנצח על מות לבן:
שמות רבה
ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את ידך - אמר רבי תנחום: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: המים ששמרוך, בשעה שהושלכת ליאור, לא ילקו על ידיך, ויט אהרן את ידו. למה הביא עליהם צפרדעים? מפני שהיו משעבדין בישראל, ואומרים להן: הביאו לנו שקצים ורמשים, לפיכך הביא עליהן צפרדעים. ובשעה שהיו מוזגין את הכוס, היה מתמלא מן הצפרדעים. ותעל הצפרדע ותכס את וגו' תני, רבי עקיבא אומר: צפרדע אחת היתה והיא השריצה ומלאה את ארץ מצרים. אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: עקיבא! מה לך אצל הגדה, כלה מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות! צפרדע אחת היתה ושרקה להן ובאו. ויעשו כן החרטומים בלטיהם, שהיו סבורין שהן מעשה שדים: