שמות ח:ו מדרש: מדרש שכל טוב, שמות רבה, מדרש לקח טוב ומדרש תנחומא

ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה. כלומר אשר גזר על פרעה, ודומה לדבר שם שם לו חק ומשפט (שמות טו כה), ומה צעקה היתה שם, אלא אמר לפניו, רבש"ע אתה אמרת ראה נתתיך אלהים לפרעה (שם ז א), ועכשיו בקש ממני זמן למחר, ואמרתי לו כדבריך למען תדע כי אין כה' אלהינו (שם ח ו), ואם אין אתה מסיר הצפרדעים למחר, נמצא שיש חילול השם בדבר, ואעפ"כ לא היה דוחק משה גזירת הבורא אלא ביום ששי לגזירת הבורא על מכת צפרדע היה הדבר הזה, ואע"ג דלא כתיב בהדיא איחור מכת צפרדעים כמה היתה, הדעת נותנת שמכת הדם היא בנין אב לכל המכות, מה מכת דם ז' ימים, אף כל מכה ומכה ז' ימים, ואפילו החשך:

ויקרא פרעה - כיון שהתחילה הפורענות בגופו, מיד הרגיש והתחיל צועק: העתירו לה' ויסר הצפרדעים וגו'. ויאמר משה רק ביאור תשארנה, כולן ימותו ולא ישתארו מהן, אלא אותן הנשארות ביאור. ויאמר למחר, מכאן אתה למד, שאותו היום היה לו להשלים שבעה ימים, לכך אמר לו משה: למתי אעתיר לך? למחר אעתיר לך, ולא לאותו יום, וסרו הצפרדעים:

כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך. הוא תחלה ואח״כ בעבדיך ובעמך, וכל כך למה בעבור תדע, שאמרת לא ידעתי את ה׳ (שמות ה ב), אמנם כי הלשון מתחלף למען תדע (שם ח ו), בעבור תדע, כמו זדון לבך השיאך (עובדיה א ג), השיא אותך (ירמיה מט טז), וכן בלשון הנביא מחלפין הלשון והרצון אחד, שהרי סגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסגנון אחד, ואפילו הנביא בעצמו משנה הלשון, שכן כל שירות ותשבחות של דוד אין לשון זה כלשון זה, כלו סג (תהלים נג ד), הכל סר (שם יד ג), ויחגרו (ש״ב כב מו), ויחרגו (תהלים יח מו).