שמות ח:ח מדרש: תנחומא בובר ושמות רבה

נטה (את) ידך על השמים (שמות י כא). בטכסיס [מלך] בשר ודם הביא הקדוש ב"ה עליהם את המכות, מלך בשר ודם כיון שהמדינה מורדת עליו, מה עושה משלח לגיונות, והן מקיפין עליה, בתחילה הוא (שובר) [סוכר] אמת המים שלהם, אם חוזרין מוטב, ואם לאו הוא מביא עליהם קלנים, [ואם חוזרין מוטב, ואם לאו יורה בהן חצים, אם חוזרין מוטב, ואם לאו מביא עליהם, לגיונות, אם חוזרין מוטב, ואם לאו מביא עליהם דורמסיות], אם חוזרין מוטב, ואם לאו זורק בהם נפט, אם חוזרין מוטב, ואם לאו משליך בהם, אבני בליסטרא, ואם חוזרין מוטב, ואם לאו מגרה בהן (לגיונות ו) אוכלסין הרבה, אם חוזרין בהם מוטב, ואם לאו אוסר אותן בבית האסורין, אם חוזרין מוטב, ואם לאו הורג את הגדולים שבהם, כך הקב"ה בא על המצרים בטכסיס של מלכים, בתחילה (שבר) [סכר] אמת המים שלהן, שנאמר ויהפך לדן יאוריהם ונוזליהם בל ישתיון (תהלים עח מד), ולא חזרו הביא עליהם קלנים, אלו הצפרדעים, שנאמר על דבר הצפרדעים וגו' (שמות ח ח), ולא חזרו הביא עליהם את החצים, אלו הכנים, שנאמר ותהי הכנם [באדם ובבהמה] (שם שם יג), שהיתה נכנסת בגופו של מצרי כחץ הזה, [ולא חזרו הביא עליהן לגיונות זה ערוב שנאמר ישלח (בם) [בהם] ערוב ויאכלם (תהלים עח מה), ולא חזרו הביא עליהם דורמסיות, זה הדבר], ולא חזרו זרק בהן נפט זה השחין, ולא חזרו השליך בהן אבני בליסטרא, זה הברד, ולא חזרו ואחר כך, גירה בהן אוכלוסין הרבה, זה הארבה, ואחר כך נתנם בבית האסורים [זה החשך] שנאמר וימש חשך וגו' (שמות י כא), ולא חזרו והרג כל הגדולים שבהן, שנאמר וה' הכה כל בכור (שם יב כט).

ויצא משה ויצעק אל ה' על דבר הצפרדעים - רבותינו זכרונם לברכה אמרו: לא די להם למצריים השחתת הצפרדעים, אלא שהיה קולן של צפרדעים קשה להם ממכתן, שהיו נכנסות בגופן וצועקין בתוכן, שנאמר: על דבר הצפרדעים, אשר שם לפרעה, על דבור הצפרדעים. ויעש ה' כדבר משה וימותו הצפרדעים, לפי שלא היה להם שום הנאה בנבלתם ובעורן, לכך מתו. ויצברו אותם חמרים חמרים, מלמד, שכל אחד מהן היה עושה ארבע אשפות, והיתה הארץ מבאשת, לפי שהיו ישראל נבאשין ממכות המצריים, מדה כנגד מדה. וירא פרעה כי היתה הרוחה, כך דרך הרשעים, כשהן בצרה הם צועקים, ובעת הרוחה חוזרין לקלקולן. כאשר דבר ה' והיכן דבר? (שמות ג, יט): ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך: ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ אמר רבי תנחום: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: עפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי, אינו דין שילקה על ידך, לפיכך לקו שלש מכות אלו על ידי אהרן. ויט אהרן את ידו במטהו למה הביא עליהם כנים? לפי ששמו ישראל מכבדי חוצות ושוקים, לפיכך נהפך עפרם לכנים, וחופרין אמה על אמה ולא היה שם עפר, שנאמר: כל עפר הארץ היה כנים. ויעשו כן החרטומים להוציא את הכנים ולא יכולו אמר רבי אלעזר: מכאן אתה למד, שאין השד יכול לבראות פחות מכשעורה. ורבנן אמרי: אפילו כגמלא לא מצי בראו, אלא האי מכניף ליה, והאי לא מכניף ליה. ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא כיון שראו החרטומים, שלא יוכלו להוציא הכנים, מיד הכירו שהיו המעשים מעשה אלהים ולא מעשה שדים, ועוד לא חששו לדמות עצמן למשה, להוציא המכות:

דבר אחר: החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (שמות ד, כב- כג): ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך, יתעלה שמו של הקדוש ברוך הוא, שהוא (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית. באברהם הוא אומר (בראשית טו, יד): וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. מהו דן? מכת בכורות, שנקרא נגע, שנאמר (שמות יא, א): עוד נגע אחד. מהו דן אנכי? אמר הקדוש ברוך הוא: פורע אני מהם במכת בכורות, שנאמר: הנה אנכי הורג את בנך בכורך. והסימן הזה מסר הקדוש ברוך הוא לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב ללוי, ולוי לקהת, וקהת לעמרם, ועמרם למשה, והיה משה משמרו ובא. מהו בני בכורי ישראל? אמר רבי חייא: בנים שאבותם ברכו אותן במעשיהם, זה אברהם, שנאמר ( בראשית יד, יט): ברוך אברם לאל עליון. דבר אחר: בני בכורי ישראל בנים של מי שנטל את הבכורה. דבר אחר: בני בכורי ישראל אמר הקדוש ברוך הוא לפרעה הרשע: אי אתה יודע כמה חבבתי את הבכורה, שכתבתי בתורתי (דברים טו, יט): לא תעבד בבכור שורך, וכל מי שהוא עובד בו לוקה, ואתה שלחת ידך בבכורי, דין הוא שתלקה! והביא הקדוש ברוך הוא עליו עשר מכות, כנגד עשר נסיונות שנתנסה אברהם אבינו, ועמד בכולן, והביא אותן על ידי משה ואהרן ועל ידו. משל למלך, שמרדו עליו עשר מדינות, נהג עמו שני פלמרכין והלך וכבש אותן. אמר המלך: אם אכתבם על שמי, היאך אני חולק להם כבוד?! ואם אכתבם על שמם, הריני מוציא עצמי מן הכלל?! אלא, הריני משלשם, והרי יש כאן אחת יתירה, הריני מחלקו על שלשתנו. כך היתה מכת השחין על ידי שלשתן. ומהו שאומר בשחין (שמות ט, יא): בחרטמם חסר? שנגע בשר של מעלן, כדי שלא יהא להם עמידה. עשר מכות הביא עליהם בנימוס המלכות, והצפרדעים היו להם קשים, שנאמר (תהלים עח, מה): וצפרדע ותשחיתם, שהיו מחבלין גופיהן ומסרסין אותן, שנאמר (שמות ז, כח): ובחדר משכבך ועל מטתך. אמרו להם הצפרדעים: מוניטא של אלהיכם בטלה, ושלכם קיימת?! לפיכך, ותשחיתם כמה דתימא (בראשית לח, ט): ושחת ארצה. ומנין שהיו מדברות? שנאמר (שמות ח, ח): על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה, ועוד הביא עליהם מכת ערוב, לפי שהיו מעורבבין. איש אחד בא על עשרה נשים, ועשרה אנשים באים על אשה אחת, לכך, הביא עליהם ערבוביא. וכשאמר הקדוש ברוך הוא למשה: עוד נגע אחד אביא על פרעה אמר משה: הרי הגיע הסימן, (יחזקאל לג, כד): אחד היה אברהם, הרי הנגע אחד, ולפי שהן היו בכורים, לכך הרג בכורים, שנאמר: הנה אנכי הורג את בנך בכורך, הוא הסימן על אברהם, דן אנכי. דבר אחר: למה נקרא ישראל בני בכורי? לפי שכתוב בתורה (דברים כא, יז): כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים. כך ישראל יורשים שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא, ולכך מסר הקדוש ברוך הוא סוד הלבנה לישראל, שיהיו הם מונים בה. והעובדי כוכבים מונין לחמה, לומר מה חמה אינה אלא ביום, כך אין מושלים אלא בעולם הזה. ומה החמה היא של אש, כך הם עתידין לידון בה, שנאמר (מלאכי ג, יט): כי הנה היום בא בוער כתנור. וכשם שהלבנה נראית ביום ובלילה, כך ישראל מושלים בעולם הזה ובעולם הבא. וכשם שהלבנה היא של אור, כך ישראל נוחלין האור, שנאמר (תהלים צז, יא): אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. ואומר (ישעיה ס, א): קומי אורי כי בא אורך. ולכך נאמר: החדש הזה לכם, שיהא שלכם, שאתם בדוגמתה: