שמות ח:ט מדרש: שמות רבה, ויקרא רבה, מדרש תנחומא ותנחומא בובר

ויצא משה ויצעק אל ה' על דבר הצפרדעים - רבותינו זכרונם לברכה אמרו: לא די להם למצריים השחתת הצפרדעים, אלא שהיה קולן של צפרדעים קשה להם ממכתן, שהיו נכנסות בגופן וצועקין בתוכן, שנאמר: על דבר הצפרדעים, אשר שם לפרעה, על דבור הצפרדעים. ויעש ה' כדבר משה וימותו הצפרדעים, לפי שלא היה להם שום הנאה בנבלתם ובעורן, לכך מתו. ויצברו אותם חמרים חמרים, מלמד, שכל אחד מהן היה עושה ארבע אשפות, והיתה הארץ מבאשת, לפי שהיו ישראל נבאשין ממכות המצריים, מדה כנגד מדה. וירא פרעה כי היתה הרוחה, כך דרך הרשעים, כשהן בצרה הם צועקים, ובעת הרוחה חוזרין לקלקולן. כאשר דבר ה' והיכן דבר? (שמות ג, יט): ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך: ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ אמר רבי תנחום: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: עפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי, אינו דין שילקה על ידך, לפיכך לקו שלש מכות אלו על ידי אהרן. ויט אהרן את ידו במטהו למה הביא עליהם כנים? לפי ששמו ישראל מכבדי חוצות ושוקים, לפיכך נהפך עפרם לכנים, וחופרין אמה על אמה ולא היה שם עפר, שנאמר: כל עפר הארץ היה כנים. ויעשו כן החרטומים להוציא את הכנים ולא יכולו אמר רבי אלעזר: מכאן אתה למד, שאין השד יכול לבראות פחות מכשעורה. ורבנן אמרי: אפילו כגמלא לא מצי בראו, אלא האי מכניף ליה, והאי לא מכניף ליה. ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא כיון שראו החרטומים, שלא יוכלו להוציא הכנים, מיד הכירו שהיו המעשים מעשה אלהים ולא מעשה שדים, ועוד לא חששו לדמות עצמן למשה, להוציא המכות:

וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים (ויקרא ח, ב), רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר עָשָׂה כְּמִין גִּבְעָה, אַיִל מִכָּאן וְאַיִל מִכָּאן וּפַר בָּאֶמְצַע. (ויקרא ח, ג): וְאֵת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל [אל] פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כָּל יִשְׂרָאֵל שִׁשִּׁים רִבּוֹא וְאַתְּ אוֹמֵר אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, אֶלָּא זֶה אֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה, דְּכַוָּתָהּ (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם מְפַנֶּה כְּלִי מָלֵא לְתוֹךְ כְּלִי רֵיקָן, אוֹ שֶׁמָּא כְּלִי מָלֵא לְתוֹךְ כְּלִי מָלֵא, הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם וְאַתְּ אוֹמֵר יִקָּווּ הַמַּיִם, אֶלָּא זֶה אֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהֶחֱזִיק מֻעָט הַמְרֻבֶּה. דְּכַוָּתָהּ (שמות ט, ח): קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן, אָמַר רַב הוּנָא לָא דָמֵי הָדֵין דְּחָפִין לְהָדֵין דְּקָמִיץ, הָדֵין דְּחָפִין תְּרֵין, הָדֵין דְּקָמִיץ אַרְבַּע חָפְנָיו תְּמַנְיָא קוּמָצִים, נִמְצָא חָפְנוֹ שֶׁל משֶׁה מַחְזֶקֶת שְׁמֹנָה קוּמְצִין, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא מַסְפִּיק, וְאַהֲרֹן חוֹפֵן, וּמשֶׁה זוֹרְקָן, וְאַתְּ אָמַר (שמות ח, ט): וּזְרָקוֹ משֶׁה הַשָּׁמַיְמָה בְּבַת אֶחָת, אֶלָּא זֶה אֶחָד מִן הַמְקוֹמוֹת שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט לַמְרֻבֶּה. וּדְכַוָּתָהּ (שמות כז, יח): אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָּאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָּאַמָּה וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין בְּתוֹכָהּ, אֶלָּא זֶה אֶחָד מִן הַמְקוֹמוֹת שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה. וּדְכַוָּתָהּ (במדבר כ, י): וַיַּקְהִלוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע, אָמַר רַב חָנִין כְּמִין כְּבָרָה הָיְתָה וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין עָלֶיהָ, אֶלָּא זֶה אֶחָד מִן הַמְקוֹמוֹת שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה. וּדְכַוָּתָהּ (יהושע ג, ט): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גְּשׁוּ הֵנָּה, רַב הוּנָא אָמַר זְקָפָן בֵּין שְׁנֵי בַּדֵי הָאָרוֹן, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר שָׂמָן בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן, וְרָבָא אָמַר צִמְצְמָן בֵּין שְׁתֵּי בַּדֵּי הָאָרוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ג, י): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּ כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם, אָמַר לָהֶם מִתּוֹךְ שֶׁהֶחֱזִיקוּ אֶתְכֶם שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁשְּׁכִינָתוֹ בֵּינֵיכֶם, אַף בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ כֵּן, דִּתְנִינַן עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אִיבְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר רֶוַח אַרְבַּע אַמּוֹת בֵּין כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אַמָּה לְכָל צַד שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד מֵהֶן שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבֵרוֹ מִתְפַּלֵּל, אַף לֶעָתִיד לָבוֹא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, יז): בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה' וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם. רַבִּי יוֹחָנָן סָלַק לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא וְאַשְׁכְּחֵיהּ דַּהֲוָה עָסֵיק בַּהֲדֵין פְּסוּקָא, בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה' וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם, אָמַר לוֹ וּמַחְזֶקֶת הִיא אוֹתָן, אָמַר לוֹ הַמִּקְרָא אוֹמֵר (ישעיה נד, ב): הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ (ישעיה נד, ג): כִּי יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה אַמּוֹת חַיָּב אָדָם לַעֲמֹד מִפְּנֵי הַזָּקֵן כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתוֹ עוֹבֵר. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב אָדָם לַעֲמֹד מִפְּנֵי הַזָּקֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן (ויקרא יט, לב). וְכוֹרֵעַ לְפָנָיו וְשׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְאִי זֶה הוּא הַהִדּוּר שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן. שֶׁלֹּא יַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יְהֵא סוֹתֵר דְּבָרָיו. וּכְשֶׁהוּא שׁוֹאֵל הֲלָכָה, שׁוֹאֵל בְּיִרְאָה. וְלֹא יִקְפֹּץ לְהָשִׁיב, וְלֹא יְהֵא נִכְנַס לְתוֹךְ דְּבָרָיו. שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בְּרַבּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ, נִקְרָא רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וְתַלְמוּדוֹ נִשְׁכָּח, וּשְׁנוֹתָיו מִתְקַצְּרוֹת, וְלַסּוֹף הוּא בָא לִידֵי עֲנִיּוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל, אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי הָאֱלֹהִים (קהלת ח, יג). מוֹרָא זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מַה הִיא. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר, מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְיָרֵאתָ מֵאלֹהֶיךָ (ויקרא יט, לב). הֱוֵי אוֹמֵר, זוֹ מוֹרָאַת הָרַב. וְכֵן נֶאֱמַר בְּמִדּוֹת וּמִשְׁקָלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן מוֹרָא. אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, נֶאֱמַר כָּאן, פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן, אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי הָאֱלֹהִים. לְכָךְ חַיָּב אָדָם לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם בַּכְּנִיסָה וּבַיְּצִיאָה, וְלִנְהֹג בּוֹ מוֹרָא וְכָבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא (דברים ו, יג). וְתַנְיָא, אֶת, לְרַבּוֹת אֶת בַּעֲלֵי תּוֹרָה, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה אַחֶרֶת כַּיּוֹצֵא בָּהּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם (דברים א, טו). מִכָּאן אַתְּ לָמֵד, שֶׁתִּנְהֹג בּוֹ מִנְהַג נְשִׂיאוּת, לַעֲמֹד מִפָּנָיו, וּלְהַקְדִּימוֹ לְכָל דָּבָר שֶׁל גְּדֻלָּה. אָמַר רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן בַּר פַּפָּא, כְּשֶׁהָיִיתִי רוֹאֶה סִיעָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם, הָיִיתִי הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחַ עֲלֵיהֶם, שֶׁלֹּא יְהוּ רוֹאִין אוֹתִי וְעוֹמְדִין מִלְּפָנַי. וּכְשֶׁאָמַרְתִּי אֵלּוּ הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵף בַּר זְבִידָא, אָמַר לִי, צָרִיךְ אַתָּה לַעֲבֹר לִפְנֵיהֶם, וְיִהְיוּ רוֹאִין אוֹתְךָ וְעוֹמְדִין לְפָנֶיךָ, וְאַתָּה מְבִיאָן לִידֵי יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ. לָמָּה, שֶׁמַּעֲלָתָן שֶׁל צַדִּיקִים הִיא מַעֲלָה שֶׁאֵין לָהּ יְרִידָה. אֲבָל מַעֲלָתוֹ שֶׁל עֵשָׂו, מַעֲלָה שֶׁכֻּלָּהּ יְרִידָה הִיא, הַיּוֹם אֲפַרְכּוּס, לְמָחָר סְגָן, לְמָחָר סַרְדְּיוֹט. וְכֵן כָּל גְּדוֹלֵיהֶן. וְכֵן הַנָּבִיא אוֹמֵר, אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים וְגוֹ' מִשָּׁם אוֹרִידְךָ (עובדיה א, ד). אֲבָל מַעֲלָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, מַעֲלָה שֶׁאֵין לָהּ יְרִידָה, וְאֵין קְדֻשָּׁתָם מִתְחַלֶּלֶת לְעוֹלָם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁהַזְּקֵנִים אֶחָד מִשְּׁלֹשָה עָשָׂר דְּבָרִים, שֶׁהֵן כְּתוּבִים לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵלּוּ הֵן, הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, וְהַכֹּהֲנִים, וְהַלְּוִיּם, וְיִשְׂרָאֵל, וְהַבְּכוֹרוֹת, וְהַמִּזְבֵּחַ, וְהַתְּרוּמוֹת, וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְאֹהֶל מוֹעֵד, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וְהַקָּרְבָּנוֹת, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהַזְּקֵנִים. הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, שֶׁנֶּאֱמַר: לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב (חגי ב, ח). הַכֹּהֲנִים מִנַּיִן. דִּכְתִיב: וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי לְקַח וְגוֹ' (שמות כט, א). הַלְּוִיִּם מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיוּ לִי הַלְּוִיִּם (במדבר ח, יד). יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא כה, נה). הַבְּכוֹרוֹת מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לִי כָּל בְּכוֹר (במדבר ח, יז). הַמִּזְבֵּחַ מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי (שמות כ, כא). הַתְּרוּמָה מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִקְּחוּ לִי תְּרוּמָה (שם כה, ב). שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי (שם ל, לא). אֹהֶל מוֹעֵד מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ (שם כה, ח). הַקָּרְבָּנוֹת מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי (במדבר כח, ב). מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ (ש״‎א טז, א). אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לִי הָאָרֶץ (שמות יט, ה). הַזְּקֵנִים מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ (במדבר יא, טז). דָּבָר אַחֵר, אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הַבּוֹנֶה בַּשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ (עמוס ט, ו). מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְפַלְטְרִין שֶׁהָיְתָה בְּנוּיָה עַל גַּבֵּי הַסְּפִינָה, כָּל זְמַן שֶׁהַסְּפִינוֹת מְחֻבָּרוֹת, פַּלְטְרִין שֶׁעַל גַּבֵּיהֶן עוֹמֶדֶת. לְפִיכָךְ נֶאֱמַר, הַבּוֹנֶה בַּשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו. אֵימָתַי כִּבְיָכוֹל כִּסְּאוֹ מְבֻסָּס לְמַעֲלָן, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עֲשׂוּיִין אֲגֻדָּה אַחַת. לְכָךְ נֶאֱמַר: הַבּוֹנֶה בַּשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו. אֵימָתַי, בַּזְּמַן שֶׁאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיְהִי בִּישֻׁרוּן מֶלֶךְ וְגוֹ' (דברים לג, ה). לְכָךְ אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ. לָמָּה, שֶׁכִּנּוּסָן שֶׁל צַדִּיקִים, הֲנָיָה לָהֶם, הֲנָיָה לָעוֹלָם. אֲבָל כִּנּוּסָן שֶׁל רְשָׁעִים, תַּקָּלָה לָהֶם, תַּקָּלָה לָעוֹלָם.