וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּ֤י הָֽיְתָה֙ הָֽרְוָחָ֔ה וְהַכְבֵּד֙ אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃ (ס)
מדרש לקח טוב
כתוב בטוב צדיקים תעלוץ קריה ובאבוד רשעים רנה (משלי יא י), אמר טוביהו ב"ר אלעזר ז"ל פסוק זה מתגלגל והולך משנברא העולם ועד סופו, ששקט וטוב לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם, הנאה להם שיש להם פנות לעסוק בתורה ובמעשים טובים, והנאה לעולם שמתעסקין ביישובו של עולם, שמלמדים תורה ברבים, לכך נאמר בטוב צדיקים תעלוץ קריה, וכן בזמן שהצדיקים מתכנסין, הם מדברים בשבחו של השם, כענין שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו (מלאכי ג טז), אבל פיזור לצדיקים רע להם ורע לעולם, שאין מתעסקין בתורה ובשבחו של השם, שנאמר ברוב עם הדרת מלך ובאפם לאום מחתת רזון (משלי יח כח). ובאבוד רשעים רנה, כל זמן שרשעים מכונסים רע להם ורע לעולם, רע להם שחוטאים בנפשותם, ורע לעולם שמחטיאים אחרים עמהם, שהשקט הרשעים היא מאבדת אותם, כענין שנאמר בדור המבול, בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם (איוב כא ט), וכתיב ויאמרו לאל סור ממנו וגו' (שם שם יד), וכשנתקבצו בדור הפלגה, מה כתיב בהם, הן עם אחד ושפה אחת לכולם וגו' (בראשית יא ו), וכתיב ויפץ ה' אותם (שם שם ח), וכן אתה מוצא בפרעה, כל זמן שהיתה המחכה באה עליו, היה אומר ה' הצדיק (שמות ט כז), וכל זמן שהמכה רפה מעליו, כתיב וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו (שם ח יא), למדנו ששקט לרשעים רע להם ורע לעולם. וכן אתה מוצא בכל הרשעים שעמדו על ישראל, מתוך שלוה עמדו עליהם, וכן הוא אומר היו צריה לראש אויביה שלו (איכה א ה), וכן המן הרשע לא קם לאבד את עם ה', אלא מתוך עושר והשקט ושלם, כדכתיב ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו וגו' (אסתר ה יא), וכתיב וכל זה איננו שוה לי וגו' (שם שם יג), וכתיב ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו ויבקש המן להשמיד את כל היהודים וגו' (שם ג ו), וכן כשהפיר ה' את מחשבתו והניא את עצתו, ונמחה שמו עם כל אוהביו, מה כתוב ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר וגו' שמחה וששון ליהודים (שם ח יז), הרי ובאבוד רשעים רנה:
מדרש לקח טוב
וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו. א"ר איבו אוי להם לרשעים שראיית עיניהם מוריד להם לגיהנם, שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית ו ב), וירא אותה שכם בן חמור (שם לד ב), וירא פרעה כי היתה הרוחה (שמות ח יא), וירא המן. תחשכנה עיניהם מראות (תהלים כט כד), יראו גוים ויבושו (מיכה ז טז), אבל צדיקים ראיית עיניהם מעלה אותם, שנאמר וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים (בראשית יח ב), וירא והנה באר בשדה (שם כט ב), וירא והנה הסנה בוער באש (שמות ג כ), וירא פנחס (במדבר כה ז), וירא יוסף (בראשית נ כג), ועליהם נאמר יראו צדיקים וישמחו (איוב כב יט):
שמות רבה
ויצא משה ויצעק אל ה' על דבר הצפרדעים - רבותינו זכרונם לברכה אמרו: לא די להם למצריים השחתת הצפרדעים, אלא שהיה קולן של צפרדעים קשה להם ממכתן, שהיו נכנסות בגופן וצועקין בתוכן, שנאמר: על דבר הצפרדעים, אשר שם לפרעה, על דבור הצפרדעים. ויעש ה' כדבר משה וימותו הצפרדעים, לפי שלא היה להם שום הנאה בנבלתם ובעורן, לכך מתו. ויצברו אותם חמרים חמרים, מלמד, שכל אחד מהן היה עושה ארבע אשפות, והיתה הארץ מבאשת, לפי שהיו ישראל נבאשין ממכות המצריים, מדה כנגד מדה. וירא פרעה כי היתה הרוחה, כך דרך הרשעים, כשהן בצרה הם צועקים, ובעת הרוחה חוזרין לקלקולן. כאשר דבר ה' והיכן דבר? (שמות ג, יט): ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך: ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ אמר רבי תנחום: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: עפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי, אינו דין שילקה על ידך, לפיכך לקו שלש מכות אלו על ידי אהרן. ויט אהרן את ידו במטהו למה הביא עליהם כנים? לפי ששמו ישראל מכבדי חוצות ושוקים, לפיכך נהפך עפרם לכנים, וחופרין אמה על אמה ולא היה שם עפר, שנאמר: כל עפר הארץ היה כנים. ויעשו כן החרטומים להוציא את הכנים ולא יכולו אמר רבי אלעזר: מכאן אתה למד, שאין השד יכול לבראות פחות מכשעורה. ורבנן אמרי: אפילו כגמלא לא מצי בראו, אלא האי מכניף ליה, והאי לא מכניף ליה. ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא כיון שראו החרטומים, שלא יוכלו להוציא הכנים, מיד הכירו שהיו המעשים מעשה אלהים ולא מעשה שדים, ועוד לא חששו לדמות עצמן למשה, להוציא המכות: