שמות ח:כו מדרש: שמות רבה

ויעש ה' כן ויבא ערוב כבד ביתה פרעה - הוא לקה תחלה, שהוא התחיל בעצה רעה תחלה, שנאמר (שמות א, כב): ויצו פרעה וגו', ואחר כך ובית עבדיו. ויקרא פרעה ויאמר משה, לא נכון לעשות כן, לפי שהמצריים משתחוים לבהמות כאלוה. דרך שלשת ימים נלך במדבר, כדי להטעותן. ויאמר פרעה אנכי אשלח אתכם. ויאמר משה הנה אנכי יוצא מעמך מהו הנה? התפלה תהיה מיד, כדי שיסור הערוב ממך מחר, הדא הוא דכתיב: וסר הערוב. ויצא משה ויעש ה' כדבר משה ויסר הערוב למה הביא עליהם ערוב? לפי שהיו אומרים לישראל, צאו והביאו לנו דובים ואריות ונמרים, כדי להיות מצירים בהם, לפיכך הביא עליהם חיות מעורבבות. דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אמר: מיני צרעין ויתושין. ונראין דבריו של רבי יהודה, לפי שבצפרדעים כתיב ( שמות ח, ט): וימותו הצפרדעים, לפי שלא היה בהן הנאה בעורותיהן. אבל ערוב, שהיה הנאה בעורותיהן, לפיכך לא נשאר בהן עד אחד, שאלו היו צרעין ויתושין, היה להן שיסריחו:

דבר אחר: משכו וקחו לכם צאן, הדא הוא דכתיב (תהלים צז, ז): יבושו כל עובדי פסל. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה לשחוט הפסח, אמר לו משה: רבון העולם! הדבר הזה היאך אני יכול לעשות, אי אתה יודע שהצאן אלהיהן של מצרים הן, שנאמר ( שמות ח, כב): הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך! אין ישראל יוצאין מכאן עד שישחטו את אלהי מצרים לעיניהם, שאודיע להם שאין אלהיהם כלום. וכן מצינו שעשה, שבאותו הלילה הכה בכוריהם של מצרים, ובו בלילה שחטו ישראל פסחיהן ואכלו, והיו המצרים רואים בכוריהם הרוגים, ואלהיהן שחוטין, ולא היו יכולין לעשות כלום, שנאמר (במדבר לג, ד): ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים הוי יבושו כל עובדי פסל: