שמות ט:ט מדרש: אוצר מדרשים, במדבר רבה, מדרש תנחומא ושמות רבה

ס״ו) כ״ד מיני שחין הביא הקב״ה על המצרים, רפואתו של זה מכתו של זה ומיתתו של זה רפואתו של זה. ומנין שהיו כ״ד מין? שכן הוא אומר והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פורח (שמות ט׳), ואומר ויהי שחין אבעבועות, ואומר ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין, ואומר כי היה השחין. ולהלן הוא אומר יככה ה׳ בשחין מצרים, ואומר יככה ה׳ בשחין רע (דברים כ״ח), הרי ששה פעמים הזכיר השחין, וכל אחד ואחד ד׳ מינין כנגד ארבעה יסודות – חום, לח, קור, יבש – נמצאו ארבעה ועשרים.

מִכָּאן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בַּר רַבִּי שָׁלוֹם עַל אַחַד עָשָׂר דְבָרִים הַצָּרַעַת בָּאָה, עַל קִלְלַת הַשֵּׁם, וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל הָאוֹמֵר עַל חֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בּוֹ, וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ, וְעַל הַנִּכְנָס בִּתְחוּם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְעַל לְשׁוֹן שֶׁקֶר, וְעַל הַגְּנֵבוֹת, וְעַל שְׁבוּעַת שֶׁקֶר, וְעַל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם, וְעַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר עַל עַיִן רָעָה. וְרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים עַל מִי שֶׁמְּנַאֵץ בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וְעַל דַּעְתַּיְהוּ דְּרַבָּנָן דְּאָמְרִין עַל מִי שֶׁמְּנַאֵץ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה, כד): לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וגו' וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה, זֶה צָרָעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג, יב): וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת, מַהוּ כָּאָבָק יַעֲלֶה, כְּאוֹתוֹ פִּיחַ כִּבְשָׁן שֶׁזָּרַק משֶׁה הַשָּׁמָיְמָה (שמות ט, ט): וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וּמִמֶּנּוּ לָקוּ הַמִּצְרִים בִּשְׁחִין אֲבַעְבּוּעוֹת פּוֹרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר עַל עַיִן הָרָע, כְּשֶׁאָדָם צַר עַיִן וְאֵינוֹ מַשְׁאִיל אֶת כֵּלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁלֵּחַ צָרַעַת בְּבֵיתוֹ וּמוֹצִיא כֵּלָיו לַחוּץ וְהַבְּרִיוֹת אוֹמְרִים פְּלוֹנִי שֶׁלֹא הָיָה מַשְׁאִיל כֵּלָיו וְאוֹמֵר שֶׁלֹא הָיוּ לוֹ כֵּלִים, הֲרֵי שֶׁהָיוּ לוֹ כֵּלִים, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (איוב כ, כח): יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ. וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי דְּאָמַר עַל קִלְלַת הַשֵּׁם, מַפִּיק לֵיהּ מִגָּלְיָת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, לו): כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִים, מַה כְּתִיב בּוֹ (שמואל א יז, מו): הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ ה' בְּיָדִי, וְאֵין יְסַגֶּרְךָ אֶלָּא הַצָּרָעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג, ה): וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן. וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג, יז): וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת אֵין וְסִפַּח אֶלָּא הַצָּרָעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג, ב): שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת וגו'. וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, מִקַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, טו): וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת, אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה זוֹ הַצָּרָעַת, נֶאֱמַר כָּאן אוֹת, וְנֶאֱמַר בְּחִזְקִיָּהוּ (מלכים ב כ, ח): אוֹת, מָה אוֹת הָאָמוּר בְּחִזְקִיָּהוּ שְׁחִין, אַף כָּאן שְׁחִין. וְאִם אֵין אַתְּ לָמֵד לְמַד מִיּוֹאָב שֶׁשָּׁפַךְ דָּמִים, מַה כְּתִיב בּוֹ (שמואל ב ג, כט): וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע. וְעַל הָאוֹמֵר דָּבָר לַחֲבֵרוֹ שֶׁאֵינוֹ בּוֹ, זֶה משֶׁה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים שֶׁיֵּלֵךְ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ רִבּוֹנִי וַהֲרֵי אֵינָן מַאֲמִינִין אוֹתִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, א): וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וגו', אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים הָא משֶׁה כְּבָר אַתְּ יוֹדֵעַ שֶׁאֵינָן מַאֲמִינִין אוֹתָךְ, מַאֲמִינִין בְּנֵי מַאֲמִינִין הֵם, אָמַרְתָּ לִי: וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וגו' (שמות ד, ו): הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֵךָ וגו', מִיָּד (שמות ד, ו): וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ זֶה נַעֲמָן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, א): וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל, מַהוּ גָּדוֹל, שֶׁהָיְתָה רוּחוֹ גַּסָּה מִפְּנֵי שֶׁהָיָה גִּבּוֹר חַיִל, וְעַל יְדֵי כָךְ נִצְטָרַע. וְעַל הַנִּכְנָס בִּתְחוּם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, זֶה עֻזִּיָהוּ, שֶׁבִּקֵּשׁ לְהִכָּנֵס בִּתְחוּם הַכְּהֻנָּה, וּמַה כְּתִיב בּוֹ (דברי הימים ב כו, יט): וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ. וְעַל לְשׁוֹן שֶׁקֶר, זוֹ מִרְיָם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, יט): וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה, וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו (במדבר יב, י): וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת. וְעַל הַגְּנֵבוֹת וְעַל שְׁבוּעַת שֶׁקֶר, דִּכְתִיב (זכריה ה, ד): וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וגו', אֵיזוֹ הִיא מַכָּה שֶׁהִיא מְכַלָּה אֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים, הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ הַצָּרָעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד, מה): וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וגו'. וְעַל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם, זֶה גֵּיחֲזִי שֶׁרָץ אַחַר נַעֲמָן לִטֹּל מִמֶּנּוּ מָמוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, כא): וַיִּרְדֹּף גֵּיחֲזִי אַחֲרֵי נַעֲמָן וגו'. אֱלִישָׁע קִדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא רָצָה לִטֹּל מִנַּעֲמָן כְּלוּם, וְגֵיחֲזִי רָדַף אַחֲרָיו וְנִשְׁבַּע לוֹ לַשֶּׁקֶר שֶׁשָּׁלַח אֶצְלוֹ שֶׁיִּשְׁלַח לוֹ מָמוֹן, נִמְצָא זֶה מְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם מַה שֶּׁקִּדֵּשׁ אֱלִישָׁע, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגֵיחֲזִי רָשָׁע אַתָּה אָמַרְתָּ (מלכים ב ה, כ): חַי ה' כִּי אִם רַצְתִּי אַחֲרָיו וְלָקַחְתִּי מֵאִתּוֹ מְאוּמָה, נִשְׁבַּעְתָּ בִּשְׁמִי כְּדֵי לְחַלְּלוֹ, חַיֶּיךָ מְאוּמָה אָמַרְתָּ וּמוּמוֹ אַתָּה נוֹטֵל, (מלכים ב ה, כז): וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ. וְעַל עֲבוֹדָה זָרָה, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה נַעֲשׂוּ מְצֹרָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, כה): וַיַּרְא משֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא, וְאוֹמֵר (ישעיה יז, יא): וּכְאֵב אָנוּשׁ, לְפִיכָךְ אָמַר אֱלֹהִים לְמשֶׁה הַפְרֵשׁ הַמְצֹרָעִים שֶׁבֵּינֵיכֶם מִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם עָשׂוּ אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ.

‎וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס. מֵרַעְמְסֵס לְסֻכּוֹת אַרְבָּעִים פַּרְסָה, וְהָיָה קוֹלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה נִשְׁמָע מִסֻּכּוֹת. וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי אָבָק שֶׁזָּרַק, הָלַךְ מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וּמִצְרַיִם מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם, וְכָל שֶׁכֵּן קוֹלוֹ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: סֻכּוֹת, אֵלּוּ עֲנָנִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה (ישעיה ד, ה). וְכֵן לֶעָתִיד לָבֹא, וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם וְגוֹ' (ישעיה ד, ו). לְבַד מִטַּף, קְטַנִּים וְנָשִׁים. וַיֹּאפוּ, לָשׁוּ וְלֹא הִסְפִּיקוּ לֶאֱפוֹת עוּגוֹת. וְאֵין עוּגָה אֶלָּא לְשׁוֹן חֲרָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אַךְ עֲשִׂי לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה (מלכים א יז, יג). נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה לָהֶן, שֶׁאָכְלוּ מִמֶּנּוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם שִׁשִּׁים פְּעָמִים, עַד שֶׁיָּרַד לָהֶן אֶת הַמָּן. וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם, לְהוֹדִיעַ שִׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא אָמְרוּ הֵיאַךְ נֵצֵא לַמִּדְבָּרוֹת וְלַיָּם וְאֵין לָנוּ צֵדָה, מְלַמֵּד, שֶׁהֶאֱמִינוּ. וַעֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה, הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַיִם וְגוֹ' (ירמיה ב, ב) וּמַה שְׂכָרָן? קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' (ירמיה ב, ג).