כִּ֤י עַתָּה֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֶת־יָדִ֔י וָאַ֥ךְ אוֹתְךָ֛ וְאֶֽת־עַמְּךָ֖ בַּדָּ֑בֶר וַתִּכָּחֵ֖ד מִן־הָאָֽרֶץ׃
מדרש תנחומא
וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה, שֶׁהָיָה לִבּוֹ סָפֵק אִם לִרְדֹּף אִם לֹא. וְאִכָּבְדָה בְפַרְעֹה. בְּפַרְעֹה תְּחִלָּה, שֶׁהוּא הִתְחִיל בַּעֲבֵרָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר (שמות א, כב). וְכֵן וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים (שמות ה, ו). לְפִיכָךְ מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת, כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ, וְאַחַר כָּךְ אֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר.
תנחומא בובר
וזה הדבר אשר תעשה להם וגו' (שמות כט א). זש"ה כבוד חכמים ינחלו (משלי ג לה), אלו ישראל, וכסילים מרים קלון (שם), אלו אומות העולם, ואימתי ינחלו ישראל את הכבוד, כשקיבלו את התורה מסיני, אמר ר' יוחנן ששים רבוא של מלאכי השרת ירדו עם הקב"ה לסיני, והיו נותנין עטרות בראש כל אחד ואחד מישראל, אמר ר' אבא בר כהנא כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע, מיד חיבבן הקב"ה, ונתן לכל אחד ואחד מהם שני מלאכים, והיה האחד חוגר זיינו, והאחד נותן לו עטרה בראשו, אמר ר' סימוחן פורפיראות הלבישן, שנאמרואלבישך רקמה (יחזקאל טז י). ר' שמעון בן יוחי אומר כלי זיין נתן להם ושם המפורש חקוק עליו, הוי כבוד חכמים ינחלו אלו ישראל שקיבלו את התורה, וכסילים מרים קלון, אלו אומות העולם, הקב"ה עושה להם קלון. אמר ר' שמואל כבוד חכמים ינחלו, אלו דוד ושלמה שבנו בית המקדש, וכסיים מרים קלון, אלו אומות העום שהחריבוהו, הקב"ה עושה להם קלון, אמר ר' נחמן ראה מה כתיב אדני בעיר צלמם תבזה (תהלים עג כ), למה בעיר, אלא המשל אומר במקום שהלסטים מקפח שם הוא נתלה, לכך כתיב בעיר.
שמות רבה
ויאמר ה' אל משה השכם בבקר וגו' - הדא הוא דכתיב (איוב לו, כב): הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה. אמר רבי ברכיה: הן אחד, שכן בלשון יוני קורין לאחד הן, כלומר, אחד אלהינו, ישגיב בכחו מעצים כח הצדיקים, לעשות רצונו. ומי כמוהו מורה שהוא מורה דרך לעשות תשובה. וכן אתה מוצא במשה, שהשגיב הקדוש ברוך הוא כחו ללכת בשליחותו ולעשות צוויו, והיה מורה לפרעה הרשע שיעשה תשובה, שלא חפץ לשלוח המכה, עד שיזהירנו שיעשה תשובה, שכן כתיב: השכם בבקר והתיצב לפני פרעה, היה נותן כח במשה להשכים ולהתיצב לפני פרעה, והיה מורה דרך לפרעה כדי שיעשה תשובה, שכן כתיב: ואמרת אליו כה אמר ה' אלהי העברים כי בפעם הזאת וגו'. למה לא נאמר כאן (שמות ח, טז): הנה יוצא המימה? כיון שראה פרעה, שבעת שהיה יוצא המימה, משה מקדימו בדרך, נמנע שלא לצאת, כדי שלא יפגע בו משה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך אצלו בהשכמה, עד שלא יצא מביתו. כי בפעם הזאת וגו' כי עתה שלחתי את ידי וגו' אמר לו הקדוש ברוך הוא: אי רשע! סבור אתה שלא אוכל להכחידך מן העולם? למוד ממכת הדבר. בעת ששלחתי אותו הדבר, אילו הייתי משלחו עליך ועל עמך, היית נכחד מן הארץ, אבל לא שלחתיו עליך, אלא כדי שאראך כח גבורתי ותספר כחי בכל הארץ. הדא הוא דכתיב (שמות ט, טז): ואולם בעבור זאת העמדתיך. עודך מסתולל בעמי, שהיה עושה אותם כמסילה, שהכל דשין עליה, כמה דאת אמר ( ישעיה נא, כג): אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה ותשימי כארץ גוך: