שמות ט:טז מדרש: מדרש לקח טוב, מדרש תנחומא, שמות רבה ותנחומא בובר

פרשת וארא כתיב טוב כעס משחוק כי ברוע פנים ייטב לך (קהלת ז ג), טוב כעס שהקב״ה כועס על הצדיקים בעולם הזה, כענין שנאמר ויחר אף ה׳ במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי (שמות ד יד), משחוק ששוחקים הרשעים בעולם הזה, שמאריך אפו והם פרים ורבים, כענין שנאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי (שם ט טז), ואומר בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און (תהלים צב ח), בוא וראה משעה שדבר הקב״ה למשה בסנה, שנאמר ויאמר משה משה (שמות ג ד), ששה עשר אמירות של גבורה, ובכולם לא נאמר דיבור, אלא ויאמר ויאמר, וכיון שאמר משה לפני הקב״ה והצל לא הצלת את עמך (שם ה כג), מיד התחילה מדת הדין לקטרג עליו, שנאמר וידבר אלהים אל משה (להלן פסוק ב), (ד) אין דבור אלא לשון קשה, שנאמר דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (בראשית מב ל), אלהים זו מדת הדין, עד שלימדה מדת רחמים סניגוריא עליו, שנאמר ויאמר אליו אני ה׳, זו מדת רחמים, אני ה׳, אני הוא עד שלא נברא העולם, אני ה׳ שנגליתי לאברהם, אני ה׳ שעתיד ליפרע מפרעה ומעבדיו, אני ה׳ שמשלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא, אני ה' אני הוא ולא אחר.

פס'. כי שם ה' אקרא. אמר להן משה לישראל אני אספר תהלות ה' ואגיד בשבחו ואתם הבו גודל לאלהינו על גדולותיו ונוראותיו שלא ירדו אבותינו למצרים אלא בשביל שיעשה להם הקב״ה נסים כדי שיתגדל שמו בעולם. וכן הוא אומר (שמות ט׳:ט״ז) ואולם בעבור זאת העמדתיך. ואומר (יהושע כ) כי שמענו את אשר הוביש ה', ונשמע וימס לבבנו לכך נאמר הבו גודל לאלהינו ואומר (נחמיה ט׳:ה׳) ויברכו שם כבודך:

‎וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, יוֹצְרוֹ חֲלָקוֹ. וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר, הוּא בְּעַצְמוֹ וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. אֲפִלּוּ הָיָה אָדָם בְּמָקוֹם אַחֵר וּבְכוֹרוֹ בְּמִצְרַיִם, מֵת. כּוּשׁ וּפוּט וְלוּד מִנַּיִן שֶׁמֵּתוּ בְּכוֹרֵיהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי חָם (תהלים עח, נא). מִבְּכֹר פַּרְעֹה, הוּא נִשְׁתַּיֵּר מִכָּל הַבְּכוֹרוֹת, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ. וּבְעַל צְפֹן נִשְׁאַר מִכָּל אֱלִילֵיהֶן, לְהַטְעוֹתָן בּוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם (איוב יב, כג). עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי, הַשְּׁבוּיִים לָמָּה לָקוּ? לְפִי שֶׁהָיוּ שְׂמֵחִים בְּכָל גְּזֵרוֹת שֶׁגָּזְרוּ מִצְרִים עַל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה (משלי יז, ה). וְלֹא תֹּאמַר שְׁבוּיִים בִּלְבַד, אֶלָּא אַף עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם, שֶׁהָיוּ מְשֻׁעְבָּדִין לָרֵחָיִם. עַד בְּכוֹר בְּהֵמָה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, יִרְאָתֵנוּ קָשָׁה, שֶׁלֹּא שָׁלְטָה בָהֶם פֻּרְעָנוּת.