שמות ט:יד מדרש: שמות רבה, מדרש תנחומא ותנחומא בובר

ויאמר ה' אל משה השכם בבקר וגו' - הדא הוא דכתיב (איוב לו, כב): הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה. אמר רבי ברכיה: הן אחד, שכן בלשון יוני קורין לאחד הן, כלומר, אחד אלהינו, ישגיב בכחו מעצים כח הצדיקים, לעשות רצונו. ומי כמוהו מורה שהוא מורה דרך לעשות תשובה. וכן אתה מוצא במשה, שהשגיב הקדוש ברוך הוא כחו ללכת בשליחותו ולעשות צוויו, והיה מורה לפרעה הרשע שיעשה תשובה, שלא חפץ לשלוח המכה, עד שיזהירנו שיעשה תשובה, שכן כתיב: השכם בבקר והתיצב לפני פרעה, היה נותן כח במשה להשכים ולהתיצב לפני פרעה, והיה מורה דרך לפרעה כדי שיעשה תשובה, שכן כתיב: ואמרת אליו כה אמר ה' אלהי העברים כי בפעם הזאת וגו'. למה לא נאמר כאן (שמות ח, טז): הנה יוצא המימה? כיון שראה פרעה, שבעת שהיה יוצא המימה, משה מקדימו בדרך, נמנע שלא לצאת, כדי שלא יפגע בו משה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך אצלו בהשכמה, עד שלא יצא מביתו. כי בפעם הזאת וגו' כי עתה שלחתי את ידי וגו' אמר לו הקדוש ברוך הוא: אי רשע! סבור אתה שלא אוכל להכחידך מן העולם? למוד ממכת הדבר. בעת ששלחתי אותו הדבר, אילו הייתי משלחו עליך ועל עמך, היית נכחד מן הארץ, אבל לא שלחתיו עליך, אלא כדי שאראך כח גבורתי ותספר כחי בכל הארץ. הדא הוא דכתיב (שמות ט, טז): ואולם בעבור זאת העמדתיך. עודך מסתולל בעמי, שהיה עושה אותם כמסילה, שהכל דשין עליה, כמה דאת אמר ( ישעיה נא, כג): אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה ותשימי כארץ גוך:

‎וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה (שמות ח, טז). לָמָּה הָיָה יוֹצֵא הַמָּיְמָה? לְפִי שֶׁהָיָה אוֹתוֹ רָשָׁע מִשְׁתַּבֵּחַ וְאוֹמֵר שֶׁהוּא אֱלוֹהַּ וְאֵינוֹ יוֹצֵא לִנְקָבָיו, לְפִיכָךְ הָיָה יוֹצֵא הַמַּיְמָה בְּהַשְׁכָּמָה, שֶׁלֹּא יִרְאוּהוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹמֵד בְּקָלוֹן. לְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: עֲמֹד בְּהַשְׁכָּמָה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נִצְרָךְ, תְּפֹשׂ אוֹתוֹ וֶאֱמֹר לוֹ: כֹּה אָמַר ה' כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְהָבִיא רָעָה עַל שׂוֹנְאוֹ, פִּתְאֹם מֵבִיא עָלָיו, שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ בּוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מַתְרֶה בּוֹ בְּפַרְעֹה הָרָשָׁע עַל כָּל מַכָּה וּמַכָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה, (שמות ס, ג), הִנְנִי מַמְטִיר (שמות ט, ג), הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף (שמות ז, כז), הִנְנִי מֵבִיא מָחָר (שמות ו, ז). וְכֵן כֻּלָּם.

ויאמר ה' אל משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה וגו' (שמות ט יג) כי בפעם הזאת וגו' (שם שם יד) זש"ה שיתה ה' מורה להם (תהלים ט כא), האדים פניהם, מהו מורה, הכניס בהם רוח של שטות. ד"א שיתה ה' מורה להם, לפי שהן עושין עצמן מריות, הודע להם שאתה אדון על כולם, שיתה ה' מורה להם, ידעו גוים שהן אנוש, והן עושין עצמן אלוהות. חירם מלך צור עשה עצמו אלוה, שנאמר יען גבה לבך ותאמר אל אני (יחזקאל כח ב), הודיעו הקב"ה שהוא אנוש, שאמר אל ארץ השלכתיך, לפני מלכים נתתיך, לראוה בך (שם שם יז), הודיעו הקב"ה שהוא בשר ודם, הוי ידעו גוים אנוש המה סלה.