שמות ט:כה מדרש: שמות רבה, מדרש תנחומא ותנחומא בובר

ויט משה את מטהו על השמים - המכות האלו, שלוש על ידי אהרן, ושלוש על ידי משה, ושלוש על ידי הקדוש ברוך הוא, ואחת על ידי כולן. דם, צפרדע, כנים, שהיו בארץ, על ידי אהרן. ברד, ארבה, חשך, על ידי משה, לפי שהן באויר, שכך שלט משה בארץ ובשמים. ערוב, דבר, מכת בכורות, על ידי הקדוש ברוך הוא. ושחין, על ידי כולן. וה' נתן קולות וברד כל מקום שנאמר וה', הוא ובית דינו שלמעלה, שנאמר (בראשית כא, א): וה' פקד את שרה הוא וסנקליטון שלו. וה' נתן קולות וברד, הוא וסנקליטון שלו. ותהלך אש ארצה, נדונו כמשפט הרשעים בגיהנם, היה יושב נכוה בברד, עומד נכוה באש. ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד, נס בתוך נס. רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר: כפרנותא דרומנא, דחרציניתיה מתחמיא מלגיו. וחד אמר: כהדין עששיתא, דמיא ומשחא מתערבין כחדא, ונורא דליק מן גויהון. משל למה הדבר דומה? לשני לגיונות קשין, שהיו נלחמין זה עם זה. לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך, ועשה המלך שלום ביניהם, ועשו שליחות המלך ביחד. כך, אש וברד צהובין זה לזה, כיון שהגיע זמן מלחמתה של מצרים, עשה הקדוש ברוך הוא שלום ביניהם והכו במצרים. הוי, ויהי ברד ואש מתלקחת. מהו מתלקחת? מת לקחת, לאחר שמכהו הברד לוקחו האש ושורפו. ויך הברד בכל ארץ מצרים ירד הברד והיה עשוי אנבטאות אנבטאות, ומסבב את מקניהם ולא היו יכולים לצאת, והיה המצרי מביא את המאכלת ושוחטה, והעוף יורד עליו מלמעלה ואוכלו, שנאמר (תהלים עח, מח): ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים. מהו ומקניהם לרשפים? אלו העופות. כמה דאת אמר (איוב ה, ז): ובני רשף יגביהו עוף. ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר (במדרש תהלים): (תהלים עח, מז): יהרוג בברד גפנם ושקמותם בחנמל. רבי יהודה בר רבי שלום אמר: מהו בחנמל? בא נח מל. ורבי פנחס אמר: יורד כפילקין וקוצץ את האילנות. רק בארץ גושן למה ניצלת? לפי שפטרונה עומד עליה, הדא הוא דכתיב: אשר שם בני ישראל לא היה ברד:

והפשתה והשעורה נכתה כי השעורה אביב והחטה והכסמת לא נכו כי אפילות הנה - מהו כי אפילות הנה? רבי פנחס ורבי יהודה בר רבי שלום, רבי פנחס אמר: מהו כי אפילות? פלאים עשה הקדוש ברוך הוא בהם. רבי יהודה אמר: לקישות היו. אמר לו רבי פנחס: והלא כתיב (שמות ט, כה): ואת כל עשב השדה הכה הברד, ואתה אומר על שהיו קטנות, לא נוכו?! אלא, פלאים עשה הקדוש ברוך הוא בהם:

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם. כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר וַה', הוּא וּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה. וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה (בראשית כא, א). הוּא וְסִנְקְלֵיטִין שֶׁלּוֹ. וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם (בראשית יט, כד), הוּא וְסִנְקְלֵיטִין שֶׁלּוֹ. וַה' נָתַן קֹלֹת (שמות ט, כג). הוּא וְסִנְקְלֵיטִין שֶׁלּוֹ. וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת. מִתְלַקַּחַת, לְאַחַר שֶׁהִכָּהוּ הַבָּרָד, לוֹקַחְתּוֹ הָאֵשׁ וְשׂוֹרַפְתּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ. רַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר שַׁלּוּם. רַבִּי פִּינְחָס אָמַר: מַהוּ אֲפִילֹת? פְּלָאִים עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּהֶם. וְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר: לַקִּישׁוֹת הָיוּ. אָמַר לוֹ רַבִּי פִּינְחָס, וַהֲרֵי כְּתִיב: וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאַתְּ אוֹמֵר עַל שֶׁהָיוּ קְטַנּוֹת לֹא נֻכּוּ. אֶלָּא פְּלָאִים עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּהֶן.